השירה חייבת להיות הלב הפועם

אילן ברקוביץ' (יליד 1973) הוא משורר ודוקטורנט לשירה עברית באוניברסיטת ת"א, מנהל פרויקט האנציקלופדיה העברית בהוצאת שוקן, וחוקר משנה במרכז קיפ לחקר הספרות והתרבות העברית באוניברסיטת ת"א. ספר שיריו הראשון "מודה באהבה" ראה אור ב-1995. בימים אלה רואה אור ספרו "תפוזים" בהוצאת אבן חשן

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

איזו דמות ספרותית השאירה עליך את הרושם החזק ביותר?

דמות המשורר בספרו של אמיר גלבע, "שירים בבוקר בבוקר" (הקיבוץ המאוחד, 1953). כל משורר הוא גם דמות ספרותית בשיריו, וגלבע השכיל להעמיד בספר זה דמות של משורר אדיר ממדים, כל יכול כבורא ובעל חזון כנביא, אמנם גם ברוח תקופתו אבל גם באופן יוצא מן הכלל עד ימינו אלה.

עם איזה משורר/ת היית יוצא לבלות בקטיף תפוזים?

ועידת יהדות ישראל והעולם

משוררים שאינם בין החיים כבודם במקומם מונח. בספרי "תפוזים" קמים לתחייה ספרותית משוררים נפלאים מתקופות שונות, כמו ר' ישראל נג'ארה, אמיר גלבע וחזי לסקלי. השירים מתכתבים גם עם משוררים חיים ותיקים ממני. הייתי רוצה דווקא להיפגש עם כל המשוררים בני דורי ועוד אעשה את זה יום אחד, אולי בפרדס, לבטח בהאנגר גדול, שבו אקרא לכולנו להתעורר, ללמוד לפרגן זה לזה ולהעמיד את השירה העברית במרכז השיח התרבותי והפוליטי בישראל. במדינה החפצה בנפש איתנה, השירה חייבת להיות הלב הפועם.

איזו שורה של משורר/ת אחרים היית רוצה לכתוב בעצמך?

למשורר של אמת אסור שתהיה משאלה כזאת, הוא צריך לשאוף לכתוב את השורה והשיר שעוד לא נכתבו, גם אם הוא מושפע ממשוררים אחרים. הייתי רוצה לקרוא עוד ועוד שירים של משוררים אהובים עלי, שמשירתם אני מתפעם בכל פעם מחדש. כזוהי למשל שירתם של יקיר בן משה, יחזקאל נפשי, נוית בראל ועוד רבים אחרים מבני גילי הכותבים שירת אמת שנחצבת מדם לבם.

איזו שורה מספרך אהובה עליך ביותר?

קשה לי לבחור שורה אחת. על משקל האמרה הידועה "כולם היו בניי" אני יכול לומר על שירי הספר הזה ש"כולם היו תפוזיי". כל שיר בספר משול לתפוז הנקטף מן העץ, ולמעט שיר המבוא לכל שיר ניתנה כותרת תפוז החל מהתפוז הראשון ועד לתפוז האחרון. זוגתי אוהבת במיוחד את תפוז 26, המתחיל כך: "עדר אבנים רואות בואדי את מה שלא אזכה לראות אף פעם".

מי היה הקורא הראשון של כתב-היד?

הקורא הראשון של כתב היד בשלמותו היה עזי אגסי, המו"ל של הוצאת אבן חושן.

למי מוקדש הספר האחרון שלך, ולמה?

"תפוזים" מוקדש לכל האוהבים, שהאהבה בוערת בלבם. הספר הוא מעין מסע שירי במחוזות האהבה הרומנטית; האהבה לשירה והאמונה בכוחה להשפיע והאהבה לאדם באשר הוא. כל אוהב לסוגו יוכל למצוא בספר שירים שילוו אותו בדרכו.

מי אתה הכי מצטער שלא יוכל לקרוא את הספר?

אבי האהוב, ששם הספר ורוחו נקבעו על פי מנהגו הנפלא להכין לי מדי בוקר בבוקרו מיץ תפוזים עסיסי בכוס גדולה. הוא, שהיה אינטלקטואל של הנפש, נפטר כשלושה חודשים לפני צאתו של הספר לאור, ואני שמח שלפחות הספקתי לספר לו על שם הספר ותוכנית העריכה שלו, דבר שהסב לו נחת רבה.

לו היית כותב היום אוטוביוגרפיה, באיזה משפט היא היתה נפתחת?

אינני חושב שאני עדיין ראוי לעצמי כדי שאתיימר לכתוב אוטוביוגרפיה. כשאעשה יותר למען החברה שבה אני חי, ובמיוחד למען משוררים ומשוררות כמוני הזקוקים לעזרה בהתקיימות החומרית של שירתם - אחשוב שאני ראוי להמשיך ולכתוב עוד ספרי שירה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ