שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

שובו של סוכן

אירי ריקין
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אירי ריקין

בוגד משלנו

ג'ון לה-קארה. תירגמה מאנגלית: מרינה גרוסלרנר. הוצאת כנרת, 350 עמ', 89 שקלים

את ה-9 בנובמבר 1989 לא ישכח ג'ון לה-קארה עד אחרון ימיו. בברלין הפילו אלמונים את החומה, ולה-קארה, שתירגם לספרות את המלחמה הקרה, מצא את עצמו עם תפאורה מפורקת ובלי חומרי גלם לעבודה. "הרגשתי שאני קורא את ההספד שלי", הודה בגילוי לב, מה שלא מנע את המשך הכתיבה כמעט מכוח האינרציה. תחילה הופיע ב-1990 "הצליין החשאי", שהיה מעין רקוויאם לעולם של אתמול, כפי שהשתקף מבעד לזיכרונותיו של מרגל ותיק. אחריו הגיעו "מנהל לילה", "המשחק שלנו", "החייט מפנמה", "הגנן המתמיד", "חברים מוחלטים" ו"שיר המיסיון", שחיפשו את הרעים החדשים של העולם - סוחרי נשק וסמים, פוליטיקאים מושחתים וסתם מאפיונרים.

נכון שלא כל הספרים היו ראויים לנידוי וסקילה, אבל לבטח היו מאולצים, מלאכותיים ולא ממש חודרניים, כמו סמיילי ושאר החבר'ה הטובים מקיימברידג'-אוקספורד, שהפכו את עולם הריגול למעדני ספרות. "בוגד משלנו", שיצא בשנה שעברה, הוא ספרו ה-22 של לה-קארה, שגם בגיל 80 עדיין לא נלאה מניסיונותיו להחזיר למרכז הבימה את שירותי הביון של הממלכה המאוחדת; מדינה, שקצת כמו לה-קארה עצמו, מרגישה כבר לא רלוונטית בשולחן של הגדולים ומנסה לשחזר את ימיה כאימפריה בדימוס. "בוגד משלנו" נראה, לצורך העניין, כמו הומאז' לעולם של אתמול, במשולש יחסים קלאסי לתור הזהב של הסופר: רוסיה, עריק/בוגד וסוכני - MI6 שירות הביון הבריטי (שגם הוא לא ממש מוצא את מקומו בסדרי הכפר הגלובלי החדש).

ההבדל הקטן בין אז להיום הוא כמובן במוטיווציות המפעילות את הנפשות הפועלות, לא רק כיחידים אלא גם כמדינות. בעולם שבו כבר לא מתים מאהבה ולא בוגדים מתוך אידיאלים, אך טבעי שהגיבור החדש הוא אוליגרך רוסי המוציא את לחמו כ"מלבין הכספים מספר אחת בעולם". שותפיו לעלילה הם זוג אנגלים צעיר: מרצה לספרות אנגלית מאוקספורד וזוגתו עורכת הדין, הפוגשים את הרוסי הקירח והשרירי על מגרש הטניס באתר חופשתם באנטיגואה. מכאן ואילך מתנהלת העלילה בתזזיתיות נוירוטית, המחליפה בהיסח דעת זמנים, דוברים ונקודות מבט, תוך כדי שהיא מגוללת את עסקת החליפין שמציע האוליגרך למרצה התמים וזוגתו: "מידע מסוים, חשוב מאוד, דחוף מאוד, חיוני מאוד לבריטניה הגדולה והוד מלכותה", שאותו יעביר גיבורנו האנגלי לרשויות המוסמכות; בתמורה מבקש האוליגרך מקלט מדיני לו ולכל חמולתו.

אצל לה-קארה המוקדם לא היתה אמת אחת בבחינת ראה וקדש, אלא ניסיון לקלף שכבה אחר שכבה את הפיח הקרוש שהותירו אחריהם חיי השקר הארוכים של גיבוריו. מין רצון להבין את ערכם היחסי והמוחלט של ערכים כמו נאמנות ובגידה; לברר "מהי בכלל משמעות המלה מצפון". בספרים שבאו אחרי המלחמה הקרה, נהפך לה-קארה למין מיסיונר שגיבוריו מבקשים להציל את העולם מכל עוולותיו הבורגניות, במרחב שבין אימפריאליזם, קפיטליזם, מיליטריזם וקוקה-קולוניאליזם - מה שגרם לספרים להיראות יותר כמו פמפלטי מחאה עצבניים. ב"בוגד משלנו" נרגע קצת הסופר מהטפותיו המוסרניות והצדקניות, אך נראה שפטור בלא כלום אי אפשר. מי שסופגת הפעם את מרב החצים היא המולדת המרוששת והרקובה, ש"לא יכולה לשלם את החשבונות שלה", שיש לה משרד חוץ "שמביא תועלת בערך כמו חלום רטוב", וש"ביון טוב הוא בערך הדבר היחיד" שמזכה אותה עוד בזירה הבינלאומית. "אנחנו אולי ג'נטלמנים אנגלים שמאמינים במשחק הוגן, אבל אנחנו גם אימפריאליסטיים בוגדניים מנוולים", מסכם אחד מאנשי השירות את הקוד האתי החדש של הממלכה.

"בוגד משלנו" מבשר לכאורה את חזרתו של לה-קארה לימיו הטובים כאביר הפרוזה של המלחמה הקרה. הכל נמצא כאן: דיאלוגים עם עיתוי מושלם, דמויות מעוצבות ואותנטיות, יחסים בינאישיים, תחקירים חרוצים ותיאורי לוקיישן מוקפדים עד לרמת אבני החצץ. הבעיה העיקרית היא לא העובדה שאת כל הטוב, היפה והמעניין שיש כאן כתב כבר לה-קארה בספרים קודמים, אלא היעדרו של סיפור חזק וטוב שישכנע בהיתכנותו. אז נכון שנפלאותיו של עולם הריגול לבטח עולות על דמיוני הדל, והכל לכאורה אפשרי בממלכת המקצוע השני העתיק בעולם. ונכון גם שיש אוליגרכים מושחתים ויש גם מרצים צדקנים לספרות. אבל כששניים כאלה נועדים יחדיו כדי להתגלגל ברחבי הגלובוס בין המאפייה הרוסית מצד אחד לבין שירותי הביון הבריטי מצד שני, קשה קצת לנטרל את תהיית הספק: איך כל זה ייתכן; מה שמסביר גם את סיומו המרגיז של הספר, הפוטר את המחבר מפרימת קשרי העלילה.

אפשר בהחלט לקנא בלה-קארה, שגם בגילו המכובד לא איבד את חיוניותו, דמיונו המופלג, תובנותיו הפסיכולוגיות, ובעיקר את רצונו להישאר רלוונטי בעולם שמאתחל את ערכיו פעם בשעה. בד בבד, אפשר להצטער שלסופר הקשיש נגמרו כנראה הסיפורים ושנותרה לו רק הטכניקה.

Our Kind of Traitor / John Le Carre

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ