בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

התכתבות בשניים

אלון חילו מאמין שהרומן הקומי והאופטימי שלו ידבר גם אל אנשים ציניים

תגובות

"הכי רחוק שאפשר" (שם זמני), ספרו החדש של אלון חילו, מחבר הרומן ההיסטורי "אחוזת דג'אני", הוא רומן קומי שמתרחש בישראל של ימינו. במרכז הספר ניצבות שתי דמויות שמחליפות מכתבים ומיילים במשך כמה שנים מכריעות של התבגרות ומשברים. מצד אחד, נדב בן ה-18, ילד טוב ירושלים שנזרק לתפקיד קפקאי בבסיס שכוח אל בנגב ומוצא את עצמו מתמודד עם שאלות קיומיות; מצד שני, דוד מיכאל בן ה-60, פרקליט בורגני מפתח תקוה, שמחליט לצאת למסע בזבזני בין ארצות העולם אך נסחף בעקבות אהבה לא שגרתית למסע רוחני-מיסטי רצוף סיאנסים, היפנוזה וגלגולים קודמים.

אחרי שני רומנים היסטוריים, האם יש הבדל משמעותי בכתיבה על סיפור שמתרחש בימינו? חילו צוחק ואומר, "קודם כל, זה לא פחות תחקיר. אני לא צריך לעשות תחקיר על שפה ועל תקופה, אבל התברר שזה לא פחות תחקיר. הסיבה היא שכתבתי על מקומות שלא הייתי בהם, בחו"ל; ויש שם גיבור בשם מיכאל, שעובר מסע מיסטי שאותו החלטתי לעבור בעצמי, לפני שאני כותב עליו. זה לקח לי כשנתיים של חוויות מאוד מוזרות שעברתי. אני גם חושב שהכתיבה היתה הרבה יותר זורמת - זה ההבדל הגדול. בגלל שסך הכל, אני מתאר את תל אביב של היום, או שירות צבאי שמתרחש בימינו, וזה נעשה בשפה שלנו, עם הרבה מלות סלנג. יש הנאה בלכתוב על המוכר מהחיים שלנו היום, והכתיבה יותר זורמת. זה ההבדל המשמעותי".

אחרי כל השבחים מחד והביקורת מנגד, ובכלל, כל הרעש ש"אחוזת דג'אני" עורר, האם יש לך חששות לגבי אופן התקבלותו של הספר?

"לא בדיוק חששות, יותר התרגשות, כמו עם כל ספר. אבל אני מאוד מאמין בספר הספציפי הזה. זה ספר שיש בו הרבה אופטימיות. כרגע הוא בשלבי עריכה והגהה, וכשאני קורא אותו, הוא נותן לי כוחות בצורה אבסורדית - דווקא למי שכתב אותו, כאילו מחזיר לי מהעוצמות שלו. אני מאוד מאמין בו. אני חושב שהוא אפילו יעפיל על קודמיו (צוחק). ב'מות הנזיר' היה משהו אפל וקצת מרושע. 'אחוזת דג'אני' היה קצת או מאוד מרגיז. הספר הזה מגיע ממקום אחר לגמרי: ספר שמצחיק, מנחם ומעודד. אני חושב שהוא ידבר אל הרבה אנשים, וגם אל אנשים שהם ציניים בנשמתם, אולי קצת ירכך אותם. בינתיים רק מתי מעט קראו אותו, אבל כשהוא ייצא לאור, נראה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו