יעל דר
יעל דר

כתב ואייר: ג'ון ג' מות' (ע"פ ל"נ טולסטוי). תירגמה מאנגלית: תלמה אליגון-רוז. מצורפת הגרסה המקורית של טולסטוי בתרגומו של פיודור מיקרוב. הוצאת כנרת, 34 עמ' לא ממוספרים, 64 שקלים

בניגוד לכל חוקי האתיקה של הביקורת הספרותית אגלה כבר עתה את המענה לשלוש השאלות שספר הילדים היפה הזה מתחקה אחריהן על פני עמודים רבים. השאלות הן שאלות תיאולוגיות-פילוסופיות כבדות משקל: מהו הרגע הנכון לכל מעשה? מי הכי חשוב? ומהו המעשה החשוב בעולם. והתשובות, ברוח תורת הזן שהמחבר האמריקאי ג'ון ג' מות' בחר להביא בפני קהלו הצעיר: "יש רק זמן אחד חשוב, והזמן הזה הוא עכשיו; החשוב ביותר הוא מי שאתה נמצא אתו; והמעשה החשוב ביותר הוא להיטיב עם מי שנמצא לידך". כך מסתיים הספר בתוספת המרחיבה: "לשם כך אנחנו כאן".

הספר מדגים בכ-30 עמודים כתובים ומאוירים למופת את התהליך של למידת התשובות באמצעות סיפור מעניין ואף מפתיע, הכתוב ברוח הסיפורים המשליים-דידקטיים הנקוטים בפי מורי זן. הסיפור מסופר ברוח סיפורי זן אלה, המחכימים לעתים קרובות את שומעיהם בעזרת סיפור על תלמיד הנמצא בתהליך למידה, ועל רבו הממעט במלים ומרבה בחוכמה. במקרה הזה, הקוראים הצעירים אמורים ללמוד מחיפושיו הנחושים של הילד ניקולאי, שרוצה בכל מאודו להיות אדם טוב אך אינו יודע כיצד לעשות זאת.

כלומר, ג'ון ג' מות' - שברוח התשובות שניתנות בסוף ספרו מבקש להעצים את נוכחות ה"כאן והעכשיו" בחיי קוראיו הקטנים, ואת התמסרותם למי שניצב מולם - נקט למעשה סגנון כתיבה שעושה בדיוק ההפך. במקום לכתוב סיפור ששואב את קהלו פנימה בהתמסרות מוחלטת, הוא בחר בכתיבה מרחיקה, שמעמידה את הקוראים מחוץ לסיפור כמי שמפיקים ממנו לקח רוחני. וכך, בניגוד להמלצה הזנית שהסיפור מטיף לה, להיות כאן ועכשיו, מעצימה חוויית הקריאה דווקא את ה"שם והאז". וזאת, כדי שהמאזינים יוכלו להפיק תועלת בעתיד.

בכך ויתר מות' על פוטנציאל פואטי גדול שיש דווקא לספרות הילדים: להכניס את הקוראים עמוק אל תוך ההתרחשות, בהתמסרות טוטלית של כאן ועכשיו ובלמידה מתוך מעורבות רגשית מלאה. חוויית קריאה מסוג כזה היתה יכולה להדגים באמצעים ספרותיים, בהווה הקריאה, את המסקנה שאליה מנסה הסיפור להוביל את קוראיו ממילא.

הסיפור מרחיק את קוראיו מן ההתרחשות שבהווה כבר במלות הפתיחה, "היה היה ילד ושמו ניקולאי". בכך משווה מות' לסיפור אופי אגדתי, על-זמני, שאנו מוזמנים לקרוא עליו ממרחק בטוח.

ה"אז ושם" מקבלים דגש נוסף באמצעות העובדה שהסיפור המוגש לנו הוא למעשה סיפור שסיפר אדם אחר לקהל אחר ובזמן אחר - הסופר ל"נ טולסטוי בן המאה ה-19 (מת ב-1910), ששמו מתנוסס על הכריכה ומופיע, יחד עם קלסתרו, בהערת המחבר בסוף הספר. הגרסה שלפנינו, כך מובהר לנו שם, היא עיבוד לילדים של סיפור פדגוגי-נוצרי של טולסטוי, שנקרא אף הוא "שלוש השאלות". "רציתי לספר את הסיפור הזה לקהל צעיר, ולכן המבנה שלו שונה במקצת ממבנה הסיפור של טולסטוי. אני מקווה שהעיבוד שלי היה נראה לו כמחווה של כבוד. אני מקווה שהוא היה מעלה חיוך על שפתיו", כותב מות'.

כדי לחזק את הקשר עם המקור, הופך מות' את הגיבור הראשי, המלך בגרסת המקור, לילד הנושא את שם המחבר, ניקולאי. מות' אף הוסיף לגרסתו כמה דמויות של בעלי חיים והעניק להם (באופן תמוה למדי אם אינכם זן בודהיסטים) שמות של פרסונות רוסיות נוספות: פושקין, גוגול ואף סוניה, שם אשתו של טולסטוי.

הגרסה העברית של "שלוש שאלות" צירפה לספר גם את סיפורו המקורי של טלסטוי בתרגומו של פיודור מיקרוב, באופן שמזמין את הקוראים להשוות בין הגרסאות ולבחון מקרוב את שיקולי העריכה של מות'. העיקרי שבהן הוא הפיכת הסיפור הדידקטי-נוצרי של טולסטוי לסיפור זן.

נוסף על כך מאפשרת ההשוואה גם לבחון את השינויים שמות' הכניס בסיפור במעבר לקהל היעד החדש, ילדים. אפשר גם להתענג על סגולות האיור, שקיים כמובן רק בגרסתו של מות' וצובע את הסיפור בצבעים ליריים. ציורי האקוורל של מות' מדגישים הווה אחר, את הווה היצירה, והם מעידים על התמסרותו ומחויבותו המוחלטות של מות' למעשה היצירה.

למרות העובדה שאנו קוראים את הסיפור במרחק פואטי גדול, בתחושה חזקה שזהו סיפור על אנשים אחרים, על זמנים ומקומות אחרים, יש בעלילתו עניין רב. כלומר, גם אם לא נפנים לחלוטין את המסר - ניהנה מסיפור טוב.

הנה קיצורו: לשם מציאת התשובה כיצד להיות אדם טוב, מתייעץ ניקולאי תחילה עם חבריו, סוניה האנפה, גוגול הקוף ופושקין הכלב. הוא שואל אותם את שלוש השאלות ומקבל בליל תשובות מבלבל מאוד. כך, למשל, לשאלה השלישית - מהו המעשה החשוב ביותר - הוא מקבל את התשובות הבאות: לעוף (תשובת האנפה), להשתעשע (תשובת הקוף) ולהילחם (תשובת הכלב). אגב, מומלץ שלא להידרש בשלב הזה לפרשנויות ספרותיות סטיריות המתבססות על שם מינם של בעלי החיים. שהרי בעלי חיים, על פי תורת הזן, אינם בהכרח נחותים.

ברוח סיפורי הזן פונה ניקולאי לצב הזקן, הקרוי לב (כשמו של טולסטוי), המתבודד על ראש הר גבוה וחי שם חיי סיגוף פשוטים. אולם הצב הזקן, העסוק בחפירה שלפני זריעה, אינו מספק תשובות קלות, הוא רק מחייך וממשיך בעבודתו הקשה. כדי להגיע לתשובות על ניקולאי לפעול בעצמו, מתוך רגש צרוף ורצון כן לעזור לזולת. והיות שאת התשובות כבר גיליתי בראשית הדברים, אשאיר לקוראים לגלות לבד את הדרך אליהן.

TheThreeQuestions\JonJ.Muth

מהדורה חדשה ומעודכנת של ספרה של ד"ר יעל דר, "מדריך מפה לספרי ילדים", ראתה אור בהוצאת מפה

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ