"מאחורי כל ייעוד מסתתר פטיש"

הגוף

יובל סער
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יובל סער

חניף קוריישי. תירגם מאנגלית: עופר שור.
הוצאת זמורה ביתן, 268 עמ', 74 שקלים

דימוי הגוף נתון בימינו - אולי יותר מבעבר - למניפולציות תרבותיות ורפואיות, שניצבות כהבטחה מתמדת לשיפור עצמי. שטף של פרסומות למכוני יופי ולמרפאות אסתטיקה מזמינות אותנו להסיר שיער, לשאוב שומן ולהעלים קמטים; מבעד לכל מסך טלוויזיה ניבטות דמויותיהן של נשים צעירות, שעברו מהפך קוסמטי ומדווחות בהתרגשות על חייהן החדשים.

חניף קוריישי, הסופר, התסריטאי והמחזאי הבריטי ("מכבסה קטנה ויפהפייה שלי", "הבודהה מהפרברים" ועוד), ממקם במוקד הנובלה שפותחת את קובץ סיפוריו החדש את דמותו של אדם, סופר לונדוני מפורסם בשנות השישים לחייו, שמקבל במהלך מסיבה הצעה מפתה: להחליף את גופו הזקן בגוף צעיר. בתחילה הוא חוכך בדעתו, אבל ההתלבטות לא אורכת זמן רב; הסכמתו מלווה בטיעון: "האם לא חשבתי לעתים קרובות, כמו כולם, כיצד הייתי חי, לו ידעתי את כל מה שאני יודע עכשיו?" (עמ' 24).

אדם מסדר לעצמו סיפור כיסוי של נסיעה ארוכה לחו"ל, ולאחר שהוא בוחר בגוף חדש, צעיר ושרירי, שיתאים להרפתקה החדשה, הוא עובר את הניתוח להחלפת הגוף. בניגוד לאנשים שעברו את התהליך לפניו, הוא אינו בוחר בגופו החדש על מנת לאחוז בו לתמיד, אלא מחליט מראש על תקופת ניסוי של שישה חודשים עם גופו החדש.

סיפורו של אדם אינו פנטסיה עתידנית, אלא הערה ביקורתית תרבותית: הסופר שניצב כגיבור העלילה - כמו גם מי שכותב אותו - הופך בעצמו לאתר של בדיקת גבולות הגוף, ומעלה את השאלה עד כמה הגוף הפיסי שולט בהכרעות האתיות, הרגשיות והאינטלקטואליות שמיוחסות ל"תבונה" חסרת הגוף. קוריישי מציע את הגוף כאתר בלתי מודע, שמכתיב את מהלכי המודע: "אחיות אוחזות בחולים. רופאים מעבירים את כל חייהם בנגיעה בגופים, וזו הסיבה שצעירים הולכים לבית הספר לרפואה. רופאי שיניים וגינקולוגים אוהבים את הפנים האפל. ישנם עובדים, בחנויות נעליים למשל, שהתמזל מזלם לגעת באיברים מבלי ללכת לשיעורים באנטומיה. כמרים ופוליטיקאים אומרים לאנשים מה לעשות בגופם. בני אדם בוחרים תמיד את עבודתם על פי העדפותיהם בנושא הגוף. יועצי קריירה צריכים לזכור זאת. מאחורי כל ייעוד מסתתר פטיש" (עמ' 40).

אט אט מסתגל אדם למה שהוא מכנה ה"גופחדש" שלו, והוא מנסה להתגבר על הקשיים המנטליים הנלווים לוויתור על הסטטוס החברתי שהשיג, על עברו, חבריו ומשפחתו. לרגעים הוא משתוקק אמנם לחזור אל עולמו הישן והמוכר, אל הריחות המוכרים של ביתו ומשפחתו, ואולם בסופו של דבר הוא מחליט להתמיד בסדר היום שגופו החדש מכתיב לו. אדם נוסע ברחבי היבשת ומתנסה בסקס, בסמים ובעבודות מזדמנות, עד שהוא מתגלגל למרכז רוחני לנשים באי יווני, שם הוא מחליט לעבוד ולהעביר את זמנו עד תום ששת חודשי הניסיון. בעקבות מפגש לא צפוי עם גופחדש אחר, המאיים לרצוח אותו על מנת להעביר את גופו לאחיו החולה, הוא נאלץ לעזוב את המרכז ולברוח ללונדון, שם מגיעה העלילה לסיומה המפתיע.

ההסתגלות לגוף החדש מתוארת באופן לאקוני; קוריישי מאפשר לגיבורו - וגם לקוראיו - לבחון את תפיסת הגוף ככלי קיבול חסר ידע, הנפרד מהתודעה, מהניסיון ומהנפש. המרדף אחר הגוף המושלם ותפיסתו ככלי לשיפור עצמי אינם רעיונות חדשים. תנועות אידיאולוגיות כמו הציונות, הקומוניזם והפשיזם התייחסו לגוף כאחד מהמרכזים הרעיוניים שלהם, כאתר שבו תתחולל המהפכה. מכוני היופי ותוכניות המהפך מתבססות על רעיון דומה - שינוי הגוף ככלי שבאמצעותו ניתן להפוך לאדם טוב, מאושר ושלם יותר מבחינה פסיכולוגית. התסכול מהגוף או ההגשמה הגופנית מייצרים את הבטחת האושר או את העדרה בחיי היום-יום.

אך קוריישי ממשיל את הבעלות על הגוף החדש לאדם שהוא "זר על פני הארץ, לא-כלום עם שום דבר, שאינו שייך לשום מקום, גוף גלמוד, נידון להתחיל מחדש את חלום הבלהות של חיי נצח" (עמ' 133). המסע שעובר אדם אינו התגשמות הפנטסיה להיות צעיר לנצח, אלא מבט ביקורתי על פולחן הגוף: משמעותו של גוף חדש היא תודעה חדשה, ואפילו חיים חדשים. בצדה של ההבטחה מונחת הסכנה: הצורך להכיר את "עצמי" כשהוא ארוז בגוף חדש.

שבעת הסיפורים האחרים בקובץ אינם משתווים במורכבותם לנובלה הפותחת. קוריישי נוגע בהם בסוגיות אינטימיות של יחסים בין דורות, בין הורים לילדיהם, בין בני זוג ובין בני אדם לבין גופם, ומתעד פיסות חיים של רגע אחד: אב המנסה לבנות את סמכותו ההורית אל מול ילדיו בגן המשחקים; זוג הנאלץ להתמודד עם זוג שכנים חדש שעבר לגור בקומה שמעליהם וזהה להם בכל פרט; איש הנוסע עם אמו לקברו של אביו ונזכר באפיזודות מעברו; אם ואב המקליטים ברכת יום הולדת לבנם הצעיר שיצפה בה כשיגיע לגיל ארבעים וחמש. המתח שבין התשוקה לזוהר, ליופי ולהצלחה לבין מציאות חיים פרברית עלובה נוכח ומפעיל את הקובץ כולו ואת דמויותיו, שמסומנות כולן במסע חיפוש של אדם אחר מתכון ההצלה לחייו.

יובל סער הוא מעצב גרפי

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ