בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"זה מטריד אותי: לחיות עם החוק למניעת הטרדה מינית" מאת אורית קמיר | מה שאסור ומה שמותר

באמצעות שימוש בוטח ומיומן בכלים רטוריים מגוונים מציגה אורית קמיר באופן מקיף ומעניין את הדין הישראלי הנוגע להטרדה מינית, מרגיעה חששות ומיישבת אי-הבנות באשר לפרשנות החוק ותחולתו

תגובות

זה מטריד אותי: לחיות עם החוק למניעת הטרדה מינית אורית קמיר. הוצאת הקיבוץ המאוחד וכרמל, 338 עמ', 94 שקלים

האם לימוד השיר שכתבה יונה וולך, "אתה חברה שלי", הוא בבחינת הטרדה מינית? כך סברה לא מזמן אם מודאגת, ששטחה תלונתה לפני משרד החינוך. במכתב תשובה שהשיב אחד מעובדי המשרד, נשארת השאלה: "אינני יודע האם המעשה שנעשה כאן על ידי המורה אכן חוקי או לא", כותב אותו עובד, ומסתפק בהצבעה על היותו "חסר טעם".

מעתה אין צורך לבטל זמן פרטי וציבורי בהתלבטויות ותמיהות מסוג זה. לו היו האם ועובד משרד החינוך שהשיב לה מעיינים בספרה החדש של הד"ר אורית קמיר, היה מתחוור לשניהם, בבהירות ובחדות, כי אין כל קשר בין הוראת שיריה של המשוררת המנוחה הכוללים תכנים מיניים לבין הוראות החוק למניעת הטרדה מינית. ואכן, מטרתו העיקרית של הספר היא "להציג את התשובות לשאלות יסוד בסיסיות: מה אומר החוק למניעת הטרדה מינית ומה אומרות התקנות? מה מותר, מה אסור, למה ובאילו נסיבות?". המטרה הזאת מושגת בספר במלואה. הספר מציג את הוראות החוק באופן שיטתי, מדויק ויסודי, ובשפה ברורה וקריאה, המאפשרת הבנה מלאה לנמענים שונים ומגוונים, שהמחברת מפרטת את זהותם.

הספר יסייע, בין היתר, לנשים התוהות אם התנהגות שהפריעה להן היא בבחינת הטרדה מינית, ואם כן - כיצד הן יכולות להגיב; לגברים המבקשים להבין מה בדיוק מותר ומה אסור לפי החוק, לאחראיות ליישום החוק במקום העבודה; למעסיקים הרוצים ללמוד את הנושא ביסודיות, וכמובן למשפטניות ולמשפטנים הנדרשים לתשובות מדויקות בקשר לחוק ולהוראותיו. לקהל זה הייתי מוסיפה את הציבור הרחב בכללותו, שכן החוק למניעת הטרדה מינית, שנחקק ב-1998, הוא אחד מדברי החקיקה שזכו, וזוכים, לתשומת הלב הציבורית הרחבה והנסערת ביותר.

לאחת הסיבות לתשומת לב זו מתייחסת המחברת, המתארת בפתח הספר את קשת הרגשות שעורר החוק (וממשיך לעורר) בקרב הציבור הישראלי: "תקווה לשינוי, העזה לפתוח, חרדות מפני התמודדות ומפני העללה, תסכול מבוכה וזעם". היא אף מציעה הסבר מעניין הקושר בין עומק השינוי שמייצג החוק לבין התגובה הרגשית העזה: "שינוי לעולם אינו יכול להתרחש ללא תגובות רגשיות עמוקות ואף סוערות". אכן זה סיפור מרתק של שינוי, ואין מתאימה מאורית קמיר לספר אותו. עיסוקה האקדמי בהטרדה מינית מאמצע שנות ה-90 הניב את הצעת החוק, אשר פורסמה ב-1998 במאמר משפטי, ואשר הפכה לאחר עיבוד ופיתוח יסודיים לחוק שהתקבל באותה שנה בידי הכנסת. בשנים שחלפו מאז העמיקה קמיר את הידע בנושא, בין היתר באמצעות פגישות עם קהל רב שלפניו הרצתה על החוק, והתמודדות עם תגובות מסוגים שונים.

ניסיון עשיר זה ניכר היטב בתכניו המגוונים של הספר. לצד חלקים טכניים יותר (המתמקדים בתיאור תוכן הדינים - החוק, התקנות, מספר פסקי דין ופרשנות), ולצד ה"מטא-סיפור" של השינוי החברתי, התרבותי והמשפטי, מציע הספר גם עשרות סיפורים קטנים (המכונים בספר "מקרים"), ובהם סיטואציות מגוונות הקשורות להיבטיו השונים של החוק. הסיפורים הללו מיטיבים להדגים ולהמחיש את הקשר הישיר שבין ניסוחיו היבשים של החוק לבין מצבים נפוצים בחיי היומיום.

לצד הסיפורונים העוזרים בגיבוש ההבנה של "מהי הטרדה מינית", מביאה קמיר גם דוגמאות מועילות המסייעות להבין מה אינו בבחינת הטרדה מינית. כך, לדוגמה, היא מסבירה כי התנהגויות או הצעות שאינן כוללות מרכיב מיני, לעולם אינן הטרדות מיניות על פי החוק. אפשר אם כן, ללא חשש, להזמין לסרט, לארוחה, לריקודים או לשתייה מבלי להסתכן בכך שעוברים על הוראות החוק. אפשר גם להחמיא. "ככלל", מבהירה קמיר, "מחמאות על לבוש, על תספורת, או על משקפיים חדשים - אינן הטרדות מיניות".

התייחסות נרחבת ומשכנעת היא מעניקה לפסק דין של בית הדין הארצי לעבודה מ-2008, שקבע כי יחסי מין בין ממונה לאשה הכפופה לו במסגרת יחסי עבודה הם הטרדה מינית אסורה, גם אם האשה הסכימה ליחסי המין או יזמה אותם. קביעה זו, כותבת קמיר, "אינה מעוגנת בלשון החוק, ברוחו או בכוונת המחוקק", ואף מוסיפה: "(ה)תקווה היא שמערכת בתי הדין כולה תחזור בה מן הקביעה המוטעית שיחסי מין בהסכמה במקום העבודה הם הטרדה מינית אסורה".

לסיכום, זהו ספר רב-ערך. באמצעות שימוש בוטח ומיומן בכלים רטוריים מגוונים מציגה אורית קמיר באופן מקיף ומעניין את הדין הישראלי הנוגע להטרדה מינית, מרגיע חששות ומיישב אי-הבנות באשר לפרשנות החוק ותחולתו. בה בעת זהו תיעוד לאחת המהפכות התודעתיות החשובות שידעה החברה הישראלית.

הפרופ' שולמית אלמוג, מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, היא מחברת הספר "נשים מופקרות", שראה אור בהוצאת משרד הביטחון




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו