הטוקבקיסטים

יורם מלצר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
יורם מלצר

הם הגיעו עד לכנסת. ראיינו אותם, בשמותיהם האמיתיים (האומנם?) ובכינויים שהם בוחרים לעצמם. הטוקבקיסטים. בעלי הקולות העלומים שעולים מתגובות באתרי אינטרנט שמאפשרים פרסום תגובות של קוראים-גולשים, תגובות הנקראות "טוקבק". בראשית היתה ההתחצפות, או באנגלית talk back, פועל המציין מענה לשון חריף, חצוף, מתגרה. יודע זאת מי שלמד בבית ספר אמריקאי: to talk back הוא חטא שהמורים מטיפים נגדו כבר בכיתה א': "אסור לענות בחוצפה". המובן הזה שגור באנגלית עוד מאמצע המאה ה-19, והוא מתועד בספרות.

ואז הגיע האינטרנט, כיכר עיר חופשית ופרועה, שבה הכל יכולים לומר את כל מה שעולה בדעתם, מקום ציבורי שכל הדעות בו שוות במעמדן, עולם ללא פיקוח מרכזי הכופה נורמות התנהגות מעבר למה שהטבע האינטרנטי גיבש לעצמו. מהפיכה של ממש. בתחילת הדרך וגם לאחר מכן לא שררה באינטרנט אנרכיה מוחלטת. מורשת המערכת הישנה שפעלה לפני שנות דור בין אוניברסיטאות על בסיס מערכת ההפעלה UNIX יצרה netiquette, כלומר "נימוסי רשת" - שורה של כללי מותר, אסור, רצוי וחובה שהמשתמשים קיבלו על עצמם לנהוג על פיהם, עוד בטרם יומצא המושג "גלישה" ובטרם תהיה באינטרנט מולטימדיה או גרפיקה ראויה לשמה. בימים ההם היה אפשר לדבר על "קהילה" של גולשים, שבדרך כלל נהגו על פי הכללים הללו מתוך בחירה ורוח של שיתוף פעולה. בימים ההם לא היו אתרים ברשת, וודאי שלא היה מקום לדבר על תגובות של גולשים.

זמן מה לאחר הופעת האתרים התחילה להתאפשר תגובה של הקוראים בהם. קורא יכול לפתוח חלון קטן, לכתוב פרטים מזהים כטוב רוחו ולכתוב ככל העולה בדעתו. התגובה הזאת וכתיבתה נודעו בשם talk back, ובעברית עכשווית "טוקבק". כיום, מובן המלה הוא אותה תגובה באתר המאפשר זאת. באנגלית נשמר ההד למובן המקורי: תגובה חצופה או חריפה, תזכורת לצד הפרוע של האינטרנט. אכן, האופי החצוף, המתפרץ, של האינטרנט היה לצנינים בעיני מחוקקים ישראלים צרי-הבנה ובקרב בעלי עניין אחרים למיניהם. בולט בהם ח"כ ישראל חסון, איש המזימות, החשדנות והצללים בעבר ובהווה, המנסה לחייב בחוק זיהוי מלא של כל מי שמפרסם "טוקבק" - אף שבעלי האתרים הגדולים יכולים לזהות בקלות את מקור ההודעה וגם לסנן תכנים לא רצויים. באתר של ח"כ ישראל חסון יש דיון של הגולשים בהצעתו. אחדים מהדורשים לזהות מגיבים בטוקבקים נמנעים מלהזדהות, וגם בעל האתר אינו חושף אותם.

בינתיים, הכנסת מתעסקת בסכנה האסטרטגית מצד ה"טוקבקיסטים" ואף מזמינה נציגים מקרבם להופיע בפניה. כיצד נבחרו הדמויות ש"מייצגות" קולות אלמוניים הדומים לכותבי הדעות על "קיר הדמוקרטיה" בסין הקומוניסטית? למשטר פתרונים. בינתיים, "טוקבק" ו"טוקבקיסטים" זוכים לחשיפה ולעידוד מצד המחוקקים ההיסטריים, המוסיפים בבלי דעת את הצד המקורי, החתרני והחצוף למונח השגור בפי רבים. התבססות הסיומת "-יסט", המציינת תכונה או נטייה מובנית, היא עדות לפעלתנות החופשית והאנרכית של העברית, שעדיין לא הוגבלה בחוק. דומה לה המושג "מזליסט" לאדם שמיוחסת לו נטייה להיות בר-מזל. סיומת אחרת המתחרה בה באורח חלקי היא "-ר", כמו ב"שריונר", "אוגדונר" ו"חיזבלונר" (איש חזבאללה), קרובו של ה"פחעיסט", שהוא איש פח"ע, כלומר מחבל, אויבו של ה"מא"גיסט" הצה"לי - החייל הרגלי האמון על המקלע. אם "טוקבק" יכול להיות מוקע כגידול זר, הרי ש"טוקבקיסט" הוא עדות לתקיעת יתד של "טוקבק" בעברית.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ