ארבעה זקנים בלי שיניים בפה עוד דיברו בלשון הגאפאת

על הבלשן וולף לסלאו

אולגה קפליוק
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אולגה קפליוק

ב-18.11.2006, ארבעה ימים אחרי יום הולדתו המאה, שאותו חגג כשהוא בהכרה מלאה, מת בפולרטון, פרוור של לוס אנג'לס, הבלשן השמי הדגול, הפרופסור וולף לסלאו. הוא המשיך לפרסם את מחקריו כמעט עד יום מותו. היתה לו תפוקה פנומנלית. הוא פירסם כחמישים ספרים ולמעלה מ-300 מאמרים מדעיים. אין כמעט שפה שמית שעליה לא כתב, אבל עניין מיוחד הוא גילה, כבר בעת לימודיו באוניברסית וינה, בשפות שמיות חיות מן הענפים הפחות מוכרים והפחות נחקרים של הערבית הדרומית (ממשיכתה של השבאית העתיקה) וכן בשפות השמיות של אתיופיה. ביחס לשפות של אתיופיה הוא היה ללא עוררין הבלשן בעל התרומה הגדולה והחשובה ביותר במאה העשרים, תרומה שאפשר להשוותה רק לזו של החוקר הנודע אוגוסט דילמן במאה ה-19.

לסלאו עסק בכל השפות השמיות של אתיופיה שמספרן קרוב לעשר: מגעז, שפת הפולחן העתיקה שהקדיש לה מילון אטימולוגי עב כרס, דרך האמהרית, שפתה הלאומית של אתיופיה, שעל פי מספר דובריה - כעשרים מיליון - אפשר לסווגה כשפה השמית החיה החשובה ביותר אחרי הערבית. ותיגריניה, שפתה הרשמית של אריתריאה (שתיהן מדוברות בפי יהודי אתיופיה) ועד לשפות הקטנות ביותר, חיות או כאלה שנכחדו כבר. את עיקר מאמציו הקדיש לאגד הלהגים של גוראגה, על שני מיליוני דובריהם, והיה הראשון שתיעד את להגיו הרבים בקבצי טקסטים, בדקדוקים ובמילון מונומנטלי בשלושה כרכים.

עיקר החומר שנכלל במחקריו היה מקורי, מיד ראשונה. הוא אסף אותו בשנים 1946-1976 במסעותיו התכופים לאתיופיה - כשלושים במספר - לצורכי עבודת שדה. הוא נהג להקליט או לרשום עשרות ואף מאות עמודי טקסט מפי אינפורמנטים שונים ולתשאל אותם ובשובו לארצות הברית היה מפרסם את הטקסטים בליווי תיאור דקדוקי ולקסיקאלי.

באחד מביקוריו היה עד למותה של שפה. הוא התעניין מאוד בלשון גאפאת, לשון שמית של אתיופיה שנחשבה מתה ושהיה ידוע עליה רק מתוך תרגום של שיר השירים שנעשה במאה ה-18, לבקשת הנוסע הסקוטי ג'יימס ברוס שביקר באתיופיה כדי להתחקות אחר מקורות הנילוס. באחד ממסעות המחקר שלו שמע לסלאו מפי סטודנט-אינפורמנט שלו שבכפרו חיים כמה ישישים שמדברים בשפה בלתי מובנת. הוא נסע לשם ומצא ארבעה זקנים מופלגים שדיברו בגאפאת. לסלאו עוד הספיק לדלות מהם אינפורמציה חשובה לפני שמתו ורק הצטער, כפי שסיפר לכותבת שורות אלה, שלא יכול היה לברר כמה שאלות פונטיות כי לא היו להם שיניים בפה.

מחקריו של וולף לסלאו לא הצטמצמו אך ורק לסוגיות בלשניות. הוא התעניין גם במנהגים ובמסורות עממיות והטקסטים הבלשניים שפירסם בלשונותיה השונות של אתיופיה מכילים חומר אנתרופולוגי רב ערך. גם על תרבותם של יהודי אתיופיה לא פסח ופירסם אנתולוגיה של הספרות שלהם ואף תרגום אנגלי של סיפורי עם. לסלאו זכור לטוב אצל יהודי אתיופיה כמי שכיבד את תרבותם והביא אותה לידיעת עולם המדע. כאשר הוענק לו, לפני כעשור, תואר דוקטור לשם כבוד מטעם האוניברסיטה העברית, באו עולים אתיופים רבים לטקס כדי לחלוק לו כבוד.

הוא נולד ב-1906 בצ'נסטוחוב שבדרום-מערב פולין. בנעוריו קיבל חינוך יהודי מסורתי אך במהרה נהפך לחילוני וב-1926 נסע ללמוד לימודים שמיים באוניברסיטת וינה. בהיותו שם קיבל גם הסמכה כמורה לעברית מטעם הסמינר העברי הפדגוגי ולמרות שמעולם לא התגורר בארץ, הוא דיבר עברית מושלמת, לצד 71 השפות האחרות שבהן שלט. לאחר קבלת התואר בווינה נסע לפאריס, עם רעייתו שרלוט (שלצדה חי 70 שנה עד מותה ב-1996), והחל ללמוד במכון לשפות מזרחיות חיות ובבית הספר ללימודים גבוהים שליד הסורבון. בהשפעת מורו, הבלשן הצרפתי הנודע מרסל כהן, פנה להתמחות בלשונות החיות של אתיופיה, ואף החל ללמד לצד מורו. לאחר כיבוש צרפת על ידי הנאצים הצליח להימלט לארה"ב ב-1942 ואחרי שהורה באוניברסיטאות שונות התקבל ב-1955 לאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס. הוא כיהן בה עד ליציאתו לגימלאות כאחד ממוריה הבכירים והקים את המכון המפורסם שלה ללימודי המזרח התיכון ואפריקה. הוא זכה לכיבודים ופרסי הצטיינות רבים, ביניהם פרס חיילה סלאסיה ב-1965. לסלאו העמיד תלמידים רבים, ביניהם כמה בלשנים אתיופים חשובים והיה גם בעל קשרים אמיצים עם מורים ותלמידים מן האוניברסיטה העברית.

לסלאו ייזכר לא רק הודות לתרומתו המדעית העצומה אלא גם בשל טוב לבו מזגו הנעים, נכונותו לעזור לכל דורש ויושרו המופתי.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ