עזרת נשים

הן פרצו את דרכן של נשים לשורות הצבא וחוללו סערה ביישוב העברי. ענת גרנית-הכהן חיברה ספר על הנשים היהודיות שהצטרפו לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה והניחו את היסודות לחיל הנשים בצה"ל

ורד לי
ורד לי
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ורד לי
ורד לי

ב-24 בדצמבר 1941 פורסמה בעמוד הראשון של כל העיתונים היומיים בארץ ישראל החלטת הצבא הבריטי לגייס נשים. הקריאה "אשה עברייה אל הדגל" הדהדה בפרסומים ובכרזות ביישוב הארץ-ישראלי וסחפה כ-3,600 נשים בנות 18-45 מכל שכבות הציבור להתגייס. "יוזמת הגיוס החלה תהליך שפרץ דרך לנשים לתוך מעוז הגבריות - הצבא", אומרת ד"ר ענת גרנית-הכהן, חוקרת בתחום ההיסטוריה של ארץ-ישראל ומחברת הספר "אשה עברייה אל הדגל - נשות היישוב בשירות הכוחות הבריטיים במלחמת העולם השנייה" (הוצאת יד יצחק בן-צבי והמרכז לחקר כוח מגן).

כיצד החלה תופעת גיוס הנשים היהודיות לצבא הבריטי?

"הקריאה לגיוס נשים היתה יוזמה של ‘מועצת ארגוני הנשים' שבראשו עמדה הדסה סמואל, יו"ר ויצ"ו, וכלתו של הנציב העליון הראשון, הרברט סמואל. מרגע שהתחיל הגיוס ביקשה הסוכנות היהודית לשלוט על הרכב המגויסות, ולאורך כל הדרך נעשו ניסיונות לדחוק את רגליהן של הנשים משיתוף וניהול הגיוס, אבל מועצת ארגוני הנשים שמרה על קשר עם המגויסו, במשך שירותן הצבאי וליוותה אותן גם אחרי השחרור".

אילו תפקידים מילאו הנשים בצבא הבריטי?

"גיוס הנשים איפשר לצבא להעביר חיילים לחזית. הן שירתו בתפקידי עזר כגון מחסנאיות, פקידות, אחיות, מבשלות ועוד. מקצועות מסוימים קיבלו תדמית והילה ‘גברית' או ‘קרבית' יותר (נהגות למשל) ובשל כך היו מבוקשים בקרב המתגייסות. למרות שרוב המתגייסות שירתו במקומות שנחשבו ‘עורף', מעטות פעלו גם בקרבת החזית וחלקן אף נחשפו לזוועות המלחמה מקרוב. הציירת והקריקטוריסטית פרידל שטרן, למשל, היתה החיילת היחידה בצוות של מקצועות ההסוואה בבית הספר המרכזי להדרכה בדיר סונייד שליד עזה. 24 מגויסות לא חזרו בחיים, עשרות נפצעו ואחדות נשארו נכות לצמיתות".

כיצד התייחס אליהן היישוב העברי?

"גיוס הנשים גרם למחלוקות קשות ביישוב, גם אם הדיונים התנהלו בעיקר בפורומים סגורים של המפלגות והתנועות הקיבוציות. עצם קיומו של ויכוח מסוג זה היה תקדים ומבחן לשאלה של מגדר ולאומיות, והעלה לראשונה את נושא הנשים בצבא ובלחימה לסדר היום הציבורי. בוויכוח עלו טיעונים וחששות מתחומים שונים: חשש מנישואי-תערובת או חילול כבודה של האשה היהודייה בידי ‘גויים', מחסור בידיים עובדות ופגיעה אפשרית ביישוב ועוד".

בין הנשים שהתגייסו היו גם אמהות. מה היה היחס אליהן?

"שירותן של אמהות בצבא אז הוא ככל הנראה תקדימי בהיסטוריה. מפקדת הצבא בארץ-ישראל לא עודדה אותן להתגייס, אולם היא גם לא יכולה היתה למנוע את גיוסן. אמהות שהתגייסו לא קיבלו, למשל, תוספת שכר משפחתית כפי שקיבלו גברים עם ילדים. גם ביישוב לא עודדו אמהות להתגייס ונראה כי היתה זו יוזמה אישית של כל אחת מהן. נראה כי האמהות המגויסות ביקשו להראות שאשה יכולה להקדיש את עצמה לילדיה וגם להגשים אידיאלים חברתיים ולאומיים, כמו הגברים, מבלי לחוש סתירה בין השניים".

כיצד הנשים החיילות זוכרות כיום את שירותן?

"השירות הצבאי היה חוויה אישית מכוננת עבור מגויסות רבות. הן זוכרות את השנים שהקדישו לצבא בהתנדבות כפרק מכריע בעיצוב אישיותן. אולם בראייה כללית, שירות הנשים בצבא הבריטי הוא דוגמה ליוזמה נשית מובהקת, שהסתיימה בתחושה של החמצה: הוא היה יוצא דופן והיה לו פוטנציאל - בהיקפו ובחדשנותו - לתרום לשיפור מעמד האשה ולשוויון בחברה היישובית. אולם הוא נוצר כ'צורך השעה' ולא כתוצאה משינוי חשיבתי-חברתי. צה"ל, שהוקם אחר כך, נעזר בניסיון המנהלי העשיר שצברו הקצינות בצבא מאורגן עם כללים כתובים ו'תורה' ארגונית כדי לנהל את חיל הנשים החדש. חמש מפקדות הח"ן הראשונות בצה"ל שירתו בצבא הבריטי. עם זאת, הן ‘הנציחו' את התפישה של שירות נשים בצבא בתפקידי-עזר ולא כחלק אינטגרלי מהצבא, ולכן גם לא שינו עמדות בסיסיות של גברים באשר למקומן של נשים בצבא".

צילום: עומר הכהן

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ