פוליטיקה באצטלה

סיני קהתסיני קהת
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
סיני קהתסיני קהת

כמה עניינים היו ב"תרבות וספרות" של 23.12. בשירו של נתן זך, "לציונות אין מה להציע", ו"ההיסטוריה לא מילאה כאן / כל תפקיד בחלוף הזמן". אחרי הכיבוש "ראה את ארצך מצטמקת", וכל שנותר ממנה "רק פיסה זעומה: ירושלים", "כי כך נגזר / ביום בו נולד העכבר". הבעיה בשירים האלה אינה נעוצה בשפה הדלה עד עלבון. יש לשירה זכות להיות רעה. העניין הוא שיש לנו כאן הבעת דעה פוליטית באצטלה של כתיבה אמנותית. המדובר בטקסט מדיני לכל דבר ועניין, השבור לשורות, כאילו יש לכתיבה כזאת ערך אמנותי.

ואם לא די בכך פורסם באותו גיליון שירה של המשוררת אגי משעול "עזרת נשים", עזר כנגד זך. "אוי אחיותינו גזומות השער / בתולות הראי הפרות / ורבות ויולדות וזנות". הנשים החרדיות אולי גוזמות שערן, אולי יולדות ילדים רבים, אבל פרות וזונות? מה קרה למשעול? אם תקרא את הטקסט הזה בעוד כמה ימים, תתפוס בשערות ראשה. זו שירה נמהרת ולא עשויה, נאומים פובליציסטיים בכסות אמנותית.

שני עמודי התיכון של השירה העברית בת ימינו, זך ומשעול, לא יכניסו שירים אלה לספריהם הבאים. הם יודעים שאין להם כל ערך אמנותי.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ