בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פוליטיקה באצטלה

2תגובות

כמה עניינים היו ב"תרבות וספרות" של 23.12. בשירו של נתן זך, "לציונות אין מה להציע", ו"ההיסטוריה לא מילאה כאן / כל תפקיד בחלוף הזמן". אחרי הכיבוש "ראה את ארצך מצטמקת", וכל שנותר ממנה "רק פיסה זעומה: ירושלים", "כי כך נגזר / ביום בו נולד העכבר". הבעיה בשירים האלה אינה נעוצה בשפה הדלה עד עלבון. יש לשירה זכות להיות רעה. העניין הוא שיש לנו כאן הבעת דעה פוליטית באצטלה של כתיבה אמנותית. המדובר בטקסט מדיני לכל דבר ועניין, השבור לשורות, כאילו יש לכתיבה כזאת ערך אמנותי.

ואם לא די בכך פורסם באותו גיליון שירה של המשוררת אגי משעול "עזרת נשים", עזר כנגד זך. "אוי אחיותינו גזומות השער / בתולות הראי הפרות / ורבות ויולדות וזנות". הנשים החרדיות אולי גוזמות שערן, אולי יולדות ילדים רבים, אבל פרות וזונות? מה קרה למשעול? אם תקרא את הטקסט הזה בעוד כמה ימים, תתפוס בשערות ראשה. זו שירה נמהרת ולא עשויה, נאומים פובליציסטיים בכסות אמנותית.

שני עמודי התיכון של השירה העברית בת ימינו, זך ומשעול, לא יכניסו שירים אלה לספריהם הבאים. הם יודעים שאין להם כל ערך אמנותי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו