בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"מכירת חיסול" של יו לורי: בלש אחד לרפואה

ספרו של כוכב "ד"ר האוס" יוצר תיאבון לספר ההמשך המתוכנן. לורי לא רק טווה עלילה של מותחן ריגול, אלא גם כותב בסגנון המלבב של פי-ג'יי וודהאוס

15תגובות

מכירת חיסול | יו לורי. תירגמה מאנגלית: יעל אכמון. הוצאת עם עובד, 430 עמ', 98 שקלים

החדשות הכי טובות בהקשרו של הספר הזה הן שמחברו, יו לורי, יפסיק בקרוב להיות ד"ר גרגורי האוס בסדרת הטלוויזיה האמריקאית שבנויה סביב הדמות. אני שמח לא מפני שד"ר האוס יפסיק לקיים ביקורי בית בטלוויזיה שלי (זה דווקא חבל), אלא שבכך משתפרים הסיכויים שלורי ישלים אי פעם (אם אמנם התחיל) את כתיבת ספר המתח השני שלו, המובטח, שאפילו כותרת כבר יש לו, "חייל של נייר".

ככל הידוע, הספר הזה היה צריך להיות המשך ל"מכירת חיסול" (שמו המקורי באנגלית הוא "The Gun Seller"), שראה אור ב-1996 ותורגם עתה לעברית. גיבור הספר והמספר שלו, חייל בריטי לשעבר ששמו תומאס לאנג, יוצא לבדו למלחמת חורמה בסוחרי נשק. זה לא מפני שהוא החליט על כך, או נשלח לבצע משימה כזו: הוא פשוט מסתבך בתוך עלילה, מטולטל בין שירותי ריגול בריטיים ואמריקאיים, מתגייס להיאבק על חייה של אשה צעירה ומושכת, רק כדי לגלות שמה שמפעיל את העולם זה כסף. וכשהוא מבין לבסוף מי נגד מי ולמה - ובקווים כלליים, מבלי לחשוף את הפרטים והסוף, מלחמות קיימות בעולם כדי לשרת את האינטרסים של סוחרי הנשק (ולכן אף פעם לא יהיה שלום, כי זה לא משתלם) - הוא נחוש בדעתו לעשות את הדבר הנכון. וכדרכם של סוכנים בריטים בעלי סגנון, הוא עושה את זה לבד (עם קצת עזרה מחברים) ויוצא מנצח, גם אם בלי האשה שרצה להציל (אבל עם אחרת, מושכת ושנונה לא פחות).

עשו לנו לייק ותוכלו לקבל את מיטב ביקורות הספרים ישירות אליכם

קריאת "מכירת חיסול" יוצרת בהחלט תיאבון לעוד אחד כזה, כי לורי לא רק יודע לטוות עלילה של מותחן ריגול, אלא גם יודע לכתוב בסגנון המלבב של פי-ג'יי וודהאוס (לורי שיחק בסדרת טלוויזיה אנגלית את ברטי ווסטר, מעסיקו של מופת המשרתים ג'יווס - שאותו גילם סטיוון פריי), והוא מותח, משעשע, קליל ובעל משקל מסוים בעת ובעונה אחת.

לורי היה צריך לגמור את ספר ההמשך ב-2007. אבל אז התברר שהוא עוד לא התחיל לכתוב, והמועד נדחה ל-2009, אז נמסר ש"'חייל של נייר' מתעכב. מאוד, מאוד, מאוד מתעכב". טוב, רופא שעסוק כל כך בטלוויזיה לא יכול להתפנות לכתיבה.

לעומת זאת, לפני שהיה לורי לאחד מהשחקנים המשתכרים הכי הרבה בטלוויזיה האמריקאית (700 אלף דולר לפרק של "האוס"), היה לו זמן גם לשחק בסרטים, גם לכתוב ולהפיק סדרות טלוויזיה קומיות בבי-בי-סי ("פריי ולורי" עם פריי, ו"בלאקאדר" עם רון אטקינסון ופריי, ורבים אחרים), וגם להופיע פה ושם - ולכתוב ספר.

זהו ספר אנגלי וגיבורו הוא אנגלי. לכן חלק נכבד מחנו של הספר הוא בשפתו ובטון שלו. וכאן הסוד הוא בפרטים הקטנים, שחלקם עוברים בתרגום וחלקם לא, למרות שהמתרגמת (ועורך התרגום) עושים ניסיונות מכובדים. כך, למשל, תומאס לאנג שותה בביתו וויסקי "Famous Grouse", כלומר, "אווז בר מפורסם". באיזכור הראשון של המשקה הוא מופיע בשמו, באיות עברי. כשלאנג חוזר הביתה פעם אחת, הוא מוזג לעצמו כמה כוסיות, והופך את המשקה ל"Vaguely Familiar Grouse", או בעברית: "בן דוד רחוק של ויסקי". בפעם הבאה שהמשקה מופיע בידו של המספר, הוא כבר "I'm sure I've Seen That Grouse Somewhere Before", או בעברית: "בן דוד מדרגה שלישית של וויסקי".

מה לעשות, לפעמים אין ברירה ואכן עדיף לא לתרגם מה שאי אפשר לתרגם, גם אם האלוהים (או שמא זה השטן) נמצא בפרטים הקטנים. בסך הכל, העברית בספר היא כן בניחוח של אנדרסטייטמנט אנגלי שוטף, אם כי לפעמים הניסיון להיות מילולי ויומיומי בעברית גורם למתרגמת ועורכה להתעלם מכך שיש ביטויים בעברית שהם בדיוק המקבילה של האנגלית. כך, למשל, כשאחד הנבלים (הרבים) בספר מצרף להודאה במלאכתו הבזויה את האימרה המתחסדת "For my sins" (רמיזה רחוקה לישו, שמת על חטאינו), התרגום בוחר ב"כעונש על חטאי", בעוד שהעברית מזמנת מן המוכן את התיבה "בעוונותי".

אבל אלה זוטות. העיקר הוא שהעלילה עוסקת במאמצי הנבלים לשווק מסוק תקיפה חדשני, בעל יכולות תמרון מרהיבות ובעיקר מהירות אדירה. החידוש שבמסוק הוא שיש לו שני רוטורים היושבים על ציר אחד, ומסתובבים בכיוונים הפוכים, מה שמוסיף מהירות ומייתר את הרוטור האחורי, שנועד לייצוב. הרעיון הטכני עלה כבר בשנות ה-60, ובצורה מסוימת הוא יושם במסוקי משא כבדים. את הדחיפה המעשית בכיוון המופיע בספר של לורי קיבלו מסוקי התקיפה דווקא לאחרונה, מה שמעיד על תחכומו ותחקירו של הכותב, שחיבר, כאמור, את ספרו כבר ב-1996. מצד שני, הספר שייך לעידן של לפני 9 בספטמבר 2001, ונבליו הם סוחרי הנשק חסרי המצפון. אבל מאז שמגדלי התאומים קרסו, הנבלים הם טרוריסטים איסלאמיים, ולכן הסרט על פי הספר של לורי (והוא אמור לכתוב את התסריט) מתעכב, אף שבעל הזכויות הוא ג'ון מלקוביץ'.

זהו ספר עם אחת הפתיחות המעולות ביותר שיצא לי לקרוא, ואפשר לומר שספר שנפתח ככה מגיע לו שיקראו אותו עד הסוף ולו רק בגלל זה. כדי לא לקלקל לכם את ההנאה, אומר רק שהספר נפתח בדיון תיאורטי על שיטות עדיפות לשבירת יד, וגדולתו במעבר הנפלא מדיון מנותק בגוף שני רבים לחוויה מוחשית מאוד בגוף ראשון יחיד.

מה עוד? שבין שטף מזימות בינלאומיות ופיתולי עלילה מורכבים, בצד הסגנון האנגלי כל כך, המשיח את העלילה כאילו לפי תומו באוזני הקוראים, עם מאמרים מוסגרים ובאיזו שלווה סטואית, לורי מרשה לגיבורו לנסח פילוסופיות קיום לא מעמיקות במיוחד, אבל משעשעות. מכיוון שהגיבור מאוהב ונחוש להציל גברת שנמצאת בצרה (והוא עוד יגלה לאכזבתו שהיא לא כל כך ראויה לחסדיו) - אבל קסמו מאפשר לו להעביר את זמנו בנעימים עם גברת נאה, פנויה, מקסימה ובעלת חוש הומור - הוא מנסה להסביר לה מה ההבדל בין גברים לבין נשים בכל הנוגע ליחסים, וזאת כדי לא לספק לה את התשובה שהיא מחפשת לשאלה שלה: "יש לך מישהי?"

"'כי גברים ונשים רוצים דברים שונים. גברים רוצים לשכב עם אשה. ואז הם רוצים לשכב עם עוד אשה. ועוד אשה. ואז הם רוצים לאכול קורנפלקס ולישון קצת, ואז הם רוצים לשכב עם עוד אשה, עד יום מותם. נשים...' חשבתי לעצמי שכדאי שאברור את מלותי בקפידה רבה יותר כשאני מתאר מין שאיני שייך אליו, ‘נשים רוצות מערכת יחסים. יכול להיות שהן לא ישיגו את זה, או שישכבו עם הרבה יותר גברים לפני שישיגו את זה, אבל בסופו של דבר זה מה שהן רוצות. זאת המטרה. לגברים אין מטרות. לא באופן טבעי. אז הם ממציאים מטרות ותולים אותן על הקיר וזורקים עליהן חצים. לשם כך הם ממציאים חצים. או שהם מסתבכים בקטטות, או מנסים להתעשר, או מכריזים מלחמות, או ממציאים כל מיני דברים מטמטמים אחרים כדי לפצות על העובדה שאין להן מטרות אמיתיות'.

‘בלבולי ביצים', אמרה רוני.

‘זה, כמובן, הבדל מרכזי נוסף'".

במקום אחר, כשנושא היחסים (הפעם לא עם רוני, התחליף האנגלי של אשת החלומות, אלא עם לטיפה, טרוריסטית - כי גיבורנו נאלץ גם להסתנן לתא טרור) מגיע לביצועים במיטה, ולמנגנונים המיניים, לאנג טוען שהגבר הוא פיאט פנדה, המותאם לנסיעות עירוניות קצרות וחנייה קלה, ואילו האשה היא וולוו משפחתית, המעוצבת לנסיעה למרחקים ארוכים והובלת מטענים כבדים - משהו גדול, מורכב וקשה לטיפול. והפתרון לאי ההתאמה הבסיסית, על פי ניסיונו של לאנג במין ומכוניות, הוא שהפיאט פנדה צריכה להשתדל להיות כמו הוולוו, ולא לצפות שיקרה ההיפך. ושזה לא הוגן לשפוט מכונית מסוג אחד על פי קני מידה של מכונית מסוג אחר.

אלה הערכים המוספים, לגברים ולנשים, בקריאת הספר הזה, שהוא בסך הכל מותחן ריגול מסוגנן וחינני. לאנג, אגב, כמו ד"ר האוס ולורי עצמו, מעדיף אופנוע. שלו הוא קוואסאקי ספורט, שעליו הוא בורח מעוקביו וגם מתרסק; לורי מעדיף טריומף בונוויל מתוצרת אנגליה, שנתנה הופעת אורח גם ב"האוס".

ועכשיו, לא נותר אלא לצפות ל"חייל של נייר", כפי שאמור להיקרא הספר בגרסה הבריטית, או ל"חיילי נייר", כפי שייקרא בגרסה האמריקאית. כי יו לורי הוא אמן בשני סוגי המבטא, בכתב או בעל פה.

The Gun Seller \ Hugh Laurie



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו