בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הספרים שלא כדאי לכם לפספס

עמוס עוז מביט בסלחנות על הקיבוץ ב"בין חברים", "השליחות האחרונה" חושף את הקורא אל תנועת חב"ד: עורך מוסף "ספרים" עם ההמלצות של השבוע

25תגובות

בין חברים

עמוס עוז. הוצאת כתר , 160 עמ', 92 שקלים

לעומת האנרגיה הייצרית שאיפיינה את כתיבתו המוקדמת על הקיבוץ, כעת עמוס עוז מביט בסלחנות מלנכולית על המקום הקטן שביקש לתקן עולם. כתיבתו מינורית, מהוסה וחרישית, משתמשת בחלק קטן מהמלים שבמילון, בתחביר פשוט ובחתירה לזיקוק רטורי ועלילתי. אל מול מפגני המורכבות היומרניים לעתים של הכתיבה העכשווית, וגם של עמיתיו לקאנון הישראלי, יש בסיפוריו של עוז השלמה בלתי מצויה, אורך רוח ופיכחון. המאפיינים הללו מצטיירים כתנועה מרתקת של צניעות ושל צמצום, המגיבה אולי להתעצמות המתמדת של מעמדו הבינלאומי.

הספר קטן מידות. הוא כולל שמונה סיפורים שמתרחשים בקיבוץ הבדיוני יקהת, ומלותיו הראשונות הן "והיה אצלנו בקיבוץ". אין זה שכיח לפתוח ספר בו"ו החיבור, כלומר להמשיך סיפור שטרם סופר, או שסופר זה מכבר. הסיפור החסר נוכח שם בהעדרו, בעמוד הלבן והריק שבין הכותרת של הספר "בין חברים" לבין השורה הראשונה שלו. משהו התרחש בתווך, עוד לפני שמגוללים את סיפוריהם של דמויות החברים בקיבוץ יקהת. היה שם סיפור שלם, שכעת נעדר: סיפור של שותפות להגשמת החלום הקיבוצי; חלום על צדק, שוויון, אמונה ומסוגלות עצמית, סיפור של תקווה, של עקירה משורשים ותשוקה לטעת אותם לראשונה מחדש. מלותיו הראשונות של הקובץ בוקעות ממנו, מהעדרו, אך גם פוסחות עליו. הן מתארות את חיי היומיום בצלם של האידיאלים הסוציאליסטיים, לאחר שאלו כבר נוסחו, וכעת עליהם להיפרט לשגרת חיים.

עמרי הרצוג

לביקורת המלאה: "בין חברים" של עמוס עוז

 

השליחות האחרונה

ליאור אלפרוביץ. הוצאת אחוזת בית, 350 עמ', 118 שקלים

גבי ורבקי הולצברג, זוג שליחי חב"ד במומביי שבהודו, נרצחו במתקפת הטרור במומביי בנובמבר 2008, והותירו אחריהם את בנם הפעוט, מוישי. ספק אם היו זוכים לתהילה ולחשיפה לולא ההתקפה הרצחנית. המחקר המעמיק שערך ליאור אלפרוביץ על חייהם חושף את דמותם ואישיותם שובת הלב של הזוג הצעיר חדור השליחות, שמנסה לתקן עולם במזרח ולקיים את מצוות הרבי מלובביץ': "לסייע לכל יהודי בכל מקום בו הוא נמצא, הן בענייני דת ורוחניות והן בדרכים שונות בגשמיות".

רפרודוקציה: חגי אהרון / ג'יני

ספרו של ליאור אלפרוביץ חושף את הקורא אל עולם נסתר של תנועה חיה ובועטת, כזו שרובנו כלל אינו מכיר, אלא דרך דוכני התפילין המוכרים ושלטי החוצות המבשרים על בוא הגאולה. כדי להכיר לעומק את התנועה ואת מה שעומד מאחוריה, לא די להתארח כתרמילאי באחד מסדרי הפסח ההמוניים שנערכים בכל שנה בבתי חב"ד ברחבי העולם, אלא יש ללמוד את מקורותיה, לעיין בספרי הקודש ובמאמרים שפירסמו מנהיגיה, ולעמוד על עקרונותיה ועל דפוס פעילותה כפי שהוצגו באופן בהיר בספר. זהו ספר עוצר נשימה, מנוסח היטב, שנון ומבריק, אמיתי ומצמרר, שירתק ויעשיר את עולמם של הקוראים - ולא רק אם הם חובשי כיפה.

דוד זולדן

לביקורת המלאה: "השליחות האחרונה" של ליאור אלפרוביץ

 

פרקליט פלילי

ג'ון מורטימר. תירגמה מאנגלית: מיכל אלפון. הוצאת אחוזת בית, 264 עמ', 98 שקלים

ההמתנה הארוכה באה סוף סוף אל קָצה. את הוראס רמפול, הפרקליט הפלילי ב"אולד ביילי", בית המשפט הידוע בלונדון, זכרתי בחיבה מסדרת הטלוויזיה הבריטית משנות ה‑80. עורך הדין המזדקן והאקסצנטרי, שאת דמותו גילם השחקן ליאו מקרן, עם אפו הבולבוסי, עיניו הזעירות ופימתו המפוארת, היה דמות בלתי נשכחת. אף יותר ממנו, חסרה לי אשתו הצפודה ומטילת המורא הילדה, הידועה בכינוייה החד-משמעי "זאת שיש לציית לה". הציפייה היתה ארוכה, אולם כעת הוצאת "אחוזת בית" מפרסמת את הראשון בסדרת ספריו של ג'ון מורטימר, שבכולם מככב אותו רמפול קשישא, עם מגבעתו הבלויה: תמיד שש אלי קרב משפטי עסיסי, בז לעמיתיו הנפוחים ושורות שירה אנגלית שגורות על פיו.

אי-פי

ואיזה תענוג מזומן לקוראי הספר! מעלליו של רמפול בבית המשפט, עם הפושעים הצבעוניים, השופטים המטופשים ועמיתיו הסנובים במשרד, לא היו עומדים כיום בשום סטנדרט של תקינות פוליטית. מאז שמערכת המשפט האמריקאית השתלטה על התרבות הפופולרית. אולם רמפול מביט בחמלה ובשעשוע ברצינות התהומית של המשפט האמריקאי ושל סיפוריו. לבנו ניק, שמחליט לעקור לארה"ב, הוא מעניק עצה יקרה מפז: "מדבר אחד תצטרך להיזהר, כשתגור באמריקה", הוא אומר לו. "ההיגיינה! זה יכול להיות מסוכן נורא. הטוהר! הנחישות הנוראה לא לזהם שום דבר! אתה תיזהר מאוד, נכון, ניק?"

עמרי הרצוג

לביקורת המלאה: "רמפול: פרקליט פלילי" של ג'ון מורטימר

 

זביגנייב הרברט: שירים

משנה: זביגנייב הרברט. תירגם מפולנית: דוד וינפלד. הוצאת כרמל, 396 עמ', 118 שקלים

ייאמר מיד: קשה להניח שספר צלול וחכם וקורע לב ומרומם נפש יותר יראה אור השנה, בשנים הקרובות, לפחות לא בין ספרי השירה המתורגמת לעברית. כינוסו זה של מבחר מקיף משירי זביגנייב הרברט, בתרגומו הנפלא של דוד וינפלד ("לא כל משורר זוכה למתרגם כמוהו", כתב עליו נתן זך; ויש להוסיף - לא כל ציבור קוראים, לא כל שפה), הוא מעשה המתבקש זה זמן רב, מעשה נחוץ, ולא רק משום שרוב ספריו הקודמים של המשורר הפולני בעברית אזלו מזמן. הרברט הוא כותב המעורר כמיהה להכירו מלפני ולפנים, לחזור אליו שוב ושוב, להקשיב למחשבתו הבהירה וללשונו החסכונית, האצילית, וללמוד מהן משהו על מידת האיזון.

בסיכומו של דבר, נדמה כי זה מה שמלמד הרברט, איזון. זהו האיזון בין ברק אינטלקטואלי לשכל ישר, בין נדיבות לב לדרישת האמת, בין רוחב יריעה אוניברסלי לרגישות לגורלו של היחיד. זהו האיזון בין פיכחון לאופטימיות, בין שמרנות לחדשנות, בין הפלגת הדמיון המטאפיסי לחדות הראיה, בין סגנון למהות. נדמה כי היטב מגדיר וינפלד את האיזון הזה, גם אם בדרך אגב, באומרו כי להרברט אמת מידה מוסרית-אסתטית, בלי ו' החיבור המפרידה ביניהם.

אפשר לומר אפוא שבמציאות שבהיבטיה המוסריים והאסתטיים יש הכל חוץ מאשר איפוק או איזון, הרברט מלמד את המידה הטובה. כמובן, מגוחך כמעט לחשוב שביכולתו להשפיע על אותה מציאות, אבל הרברט משוכנע, כפי שכתב על שפינוזה, כי "המידות הטובות אינן כלל וכלל מקלטם של החלשים". אפשר שהן פשוט מקלט.

ארז שוייצר

לביקורת המלאה: "שירים" של זביגנייב הרברט

 

מכירת חיסול

יו לורי. תירגמה מאנגלית: יעל אכמון. הוצאת עם עובד, 430 עמ', 98 שקלים

זהו ספר מתח עם אחת הפתיחות המעולות ביותר שיצא לי לקרוא, ואפשר לומר שספר שנפתח ככה מגיע לו שיקראו אותו עד הסוף ולו רק בגלל זה. כדי לא לקלקל לכם את ההנאה, אומר רק שהספר נפתח בדיון תיאורטי על שיטות עדיפות לשבירת יד, וגדולתו במעבר הנפלא מדיון מנותק בגוף שני רבים לחוויה מוחשית מאוד בגוף ראשון יחיד.

מה עוד? שבין שטף מזימות בינלאומיות ופיתולי עלילה מורכבים, בצד הסגנון האנגלי כל כך, המשיח את העלילה כאילו לפי תומו באוזני הקוראים, עם מאמרים מוסגרים ובאיזו שלווה סטואית, לורי מרשה לגיבורו לנסח פילוסופיות קיום לא מעמיקות במיוחד, אבל משעשעות. מכיוון שהגיבור מאוהב ונחוש להציל גברת שנמצאת בצרה (והוא עוד יגלה לאכזבתו שהיא לא כל כך ראויה לחסדיו) ­ אבל קסמו מאפשר לו להעביר את זמנו בנעימים עם גברת נאה, פנויה, מקסימה ובעלת חוש הומור ­ הוא מנסה להסביר לה מה ההבדל בין גברים לבין נשים בכל הנוגע ליחסים, וזאת כדי לא לספק לה את התשובה שהיא מחפשת לשאלה שלה: "יש לך מישהי?"

מיכאל הנדלזלץ

לביקורת המלאה: "מכירת חיסול" של יו לורי

 

שלוש נשים חזקות

מרי נדיאי. תירגמה מצרפתית: עדה פלדור. הוצאת כתר, 271 עמ', 92 שקלים

מרי נדיאי, זוכת פרס גונקור ל‑2009, מבקשת מאתנו ברומן הזה לחשוב שוב על משמעות ההגירה, מהי הצלחה ומהו כישלון. מה המחיר אותו משלמים המהגרים ומה מחיר שמשלמים אלו שנותרו מאחור, מי שורד ומי כושל למול מלתעותיה של המפלצת ששמה הגירה גלובאלית. ובעיקר היא מבקשת מאתנו להתבונן לאטימות בעיניים.

אי-פי

בלשונה הציורית, מכריחה אותנו נדיאי להסתכל בעיניים של אותם אנשים שקופים שאיש לא סופר. אנשים החיים גם כאן, אתנו ולידנו, גם אם אנו מעדיפים שלא לראות אותם, לא לשמוע ולא לדבר אתם. בשקט מצמרר היא מספרת לנו את שעבר על אחת מהגיבורות שלה, קאדי ­ ועל אלפים אחרים בכל יום ­ בעת שנכשלו לצאת מאפריקה לעבר אירופה. ביד אמונה ובלשון ישירה היא מציירת את סופה של קאדי, שגם ברגעי האימה והזוועה של חייה שומרת על כבודה ועל תקוותה.

גליה צבר

לביקורת המלאה: "שלוש נשים חזקות" של מרי נדיאי

 

מארק אדלמן: לוחם, מהפכן, אדם

ויטולד ברש וקשישטוף בורנטקו. תירגם מפולנית: מיכאל הנדלזלץ. הוצאת ספרי עליית הגג, ידיעות ספרים, 621 עמ', 118 שקלים

מארק אדלמן, ממנהיגי מרד גטו ורשה, נשאר חלוק על כותבי תולדות המרד בגטו, עדים כהיסטוריונים, ביחס לפרטים אחדים הנוגעים להקמת הארגון היהודי הלוחם, אי"ל. פעם היתה מחלוקת זו בחזקת יקוב הדין את ההר. המאבק על הבכורה ועל ההובלה של המרד בגטו הפכו בישראל לסוגיה פוליטית של ממש. אנטק צוקרמן סיפר את מה שקרה, אדלמן מספר את זה אחרת. מרחק השנים והתיעוד הדל רק מערימים קשיים על כל ניסיון לזקק מתוך הנראטיב התנועתי והאישי את האמת ההיסטורית הצרופה. אבל אדלמן אומר כי עכשיו זה לא ממש חשוב: "אז לא היו שום ציונים, לא מפלגות פוליטיות. פשוט חברים. ידידים. ולא היו בינינו שום הבדלים מיוחדים. אחר כך זה קרה. אבל זה נורמלי ­ כשכבר יש חופש, אז הכל כבר אחרת. לא כדאי לדבר על זה".

ארכיון: אי-פי

מכל מקום, הוא ממשיך לדבוק במסר העיקרי שלו, שבמרכזו התפישה כי המרד הוא אירוע שחולץ מתוך נבכי הייאוש, התסכול, הבדידות, העלבון וחוסר הברירה של הצעירים: "האדם יורה, אלוהים מוליך את הקליעים. אבל מלחמה זו מלחמה. כולם צריכים לירות. אם אתה לא יורה אתה לא חי".

דניאל בלטמן

לביקורת המלאה: "מארק אדלמן: לוחם, מהפכן, אדם"

 

סוסית

לאה איני. הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, 232 עמ', 89 שקלים[1]

בספרה החדש לאה איני נהנית למזוג ולערבל זה לתוך זה מדיומים ונוסחים שונים. אפשר למצוא בספר הזה לא מעט סממנים של ספרות פנטסיה, מדע בדיוני, ספרות נוער, מיתולוגיה, תנ"ך, ניו-אייג', סרטי הרפתקאות, מערבונים, קלאסיקות הוליוודיות וגם קצת דייוויד לינץ'. הכל נבלל יחד למזיגה צבעונית ומלאת שובבות. זהו קוקטייל תזזיתי שאינו חדל להפתיע לרגע, וכך נהפכת הפעולה הפשוטה של הדפדוף למשחק שחוקיו עשויים להשתנות בכל רגע ורגע. המחברת מצליחה ליצור את התחושה שהכתיבה שופעת ממנה בקלילות ובזרימה נטולת עכבות, כייפית וספונטנית, לא מוקפדת כל כך.

זו כתיבה שכופרת במבנים עלילתיים הדוקים ובריאליזם הפסיכולוגי החביב כל כך על קהל הקוראים ועל הסופרים המרכזיים ביותר של הספרות העברית. היא מתירה לעצמה רעיונות פתאומיים ואקראיים, גידולי פרא שנדמה שנבראו ברגע. כהיעדר הגבולות המבניים כך גם היעדר הגבולות המרחביים, והעלילה מדלגת בין ערבות טקסס לבין יישובי עשרת, מרחיקה עד הונג קונג החופשית, הפאבים של סקוטלנד וארמונות המלוכה בכוויית. הקפיצות הפראיות הללו מתאימות לאופיה ה"סוסי" של העלילה, ומקנות לה אופי מערכוני ואפיזודיאלי, בלתי סיבתי ולא הדוק. דמויות מוזרות וגרוטסקיות צצות ונעלמות כלעומת שבאו, בלי שיתבהר איזה מין רישום היו אמורות להותיר בעלילה. דמות שעל פני חצי מן הספר נשמרה כסוד כמוס, מסתובבת בגאון בחציו השני. אפשר לראות באלה נקודות חולשה מצד המבנה העלילתי, ואפשר, לחלופין, לקבל אותן כחלק מן השפה הסגנונית הייחודית לאיני.

שירה סתיו

לביקורת המלאה: "סוסית" של לאה איני

לקריאת הפרק הראשון של "סוסית">>>

 

בלשי הפרא

רוברטו בולניו. תירגמו מספרדית: משה רון ואדם רון בלומנטל. הוצאת עם עובד, 661 עמ', 98 שקלים

הרומן הגדול הזה מתאר את קורותיהם, מעלליהם, שאיפותיהם, משאות הנפש, מבצעי הבילוש ושיטוטיהם חסרי המעש בשדות הספרות ובשדות זרים של חבורת משוררים מקסיקאים שחותרים במשך שני עשורים בזרם הפואטי שאותו הם מכנים "ריאל-ויסרליזם" - מלשון "Visceral", מהקרביים - כי את השירה שלהם ואת החיים שלהם הם באמת שולפים ויורים ומרגישים מהקרביים, על סמך תחושות בטן, או לפעמים נמוך יותר: ישר מאזור החלציים. שכן אחד מהכוחות המניעים את הגיבורים ואת העלילה הוא מין. אין דרך מדויקת יותר לומר זאת: זה ספר חרמן ומחרמן. הוא כתוב (ומתורגם מצוין על ידי משה רון ואדם רון בלומנטל) בדרך בוטה וגסה, במובן הטוב של המלה; או בדרך פיוטית לעתים אחרות. קחו לדוגמה את המשפט הבא: "1 בדצמבר. לא הלכתי לבית משפחת פונט. הזדיינתי עם רוסאריו כל היום", עכשיו חלקו את זה לשורות, נקדו את זה וזה נקרא כמו שיר. הליבידו המתפרץ הזה לא נותר רק בין הסדינים. הוא גם עובר אל החיים והספרות וזה המנגנון שמפעיל את גיבוריו הצעירים של הספר.

שגיא גרין

לביקורת המלאה: "בלשי הפרא" של רוברטו בולניו

רומנטיקת כלבי האשפתות של "בלשי הפרא">>>



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו