בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"החווה הסינית": ערפל קרב

קוראים המעוניינים לקבל תמונה כללית על התנהלות קרב ההבקעה בחווה הסינית ימצאו את מבוקשם בספר. אלא שהמחבר לא עשה תחקיר כמו שצריך

43תגובות

החווה הסינית: קרב השריון הגדול בסיני שהכריע את מלחמת יום הכיפורים
אילן כפיר. ספריית מעריב, 320 עמ', 96 שקלים

בתוך מבול הספרים שנוחת - ועוד ינחת - עלינו השנה על מלחמת יום הכיפורים, תופסים מקום נכבד הספרים על מבצע "אבירי לב" לצליחת התעלה. כך ראו אור "צליחה" של עמירם אזוב ‏(הוצאת דביר‏), ו"בנקודת הכובד" של יעקב אבן ושמחה מעוז ‏(מודן‏), ועכשיו - ספרו של העיתונאי אילן כפיר על החווה הסינית. כפיר כבר כתב פעם ספר על מלחמת יום הכיפורים, "אחַי גיבורי התעלה", שהוא אוסף שטחי ורנדומלי של סיפורי מלחמה שמתיימר לתאר את סיפור המלחמה בחזית הדרום.

הפעם כפיר ניסה לכתוב ספר רציני יותר. קוראים המעוניינים לקבל תמונה כללית על התנהלות קרב ההבקעה בחווה הסינית - להתרשם מהאירועים ומהדמויות המרכזיות, ממוראל ורוח הלוחמים ומהמאמץ האדיר של אוגדת שרון בקרב ההבקעה, ובעיקר קרב הגבורה של חטיבה 14 בפיקודו של אמנון רשף - ימצאו את מבוקשם בספר, וזה לא מעט. הכתיבה קולחת והספר קריא. אבל כמו בספרו הקודם, גם כאן נדמה כי המשימה גדולה מכפי מידותיו. כפיר לא עשה תחקיר כמו שצריך, לא הצליב ובדק מידע, והספר מלא בטעויות היסטוריות ובאינספור אי־דיוקים. מי שמחפשים דיוק בפרטים, יצטרכו לבדוק כל פרט בספר שבעתיים, ובמקרים רבים מדי ימצאו טעויות, יגלו אי־הבנה של הכותב בהתפתחות הקרב, בלבול בין כיוונים, בלבול בין יחידות, טעויות בתיארוך ובתזמון של אירועי קרב שונים, בלבול בסדר המהלכים של קרבות, ועוד ועוד.

הספר פותח באירועי המלחמה שקדמו למבצע "אבירי לב". לא ברור לפי מה כפיר בוחר לתאר קטעי מלחמה וקרבות מתשעת הימים שקדמו לקרב הצליחה, במיוחד כאלה שאינם רלוונטיים לקרב בחווה הסינית, או לגזרה המרכזית בתעלה, או לחטיבה 14, שנשאה בעיקר בעול קרב הצליחה. לדוגמה, הספר מתאר באריכות את קרבות הבלימה בגזרת בלוזה־קנטרה ביממה הראשונה למלחמה. מדוע מתוארים דווקא הקרבות בגזרה זו ולא, למשל, קרבות הבלימה של גדוד 52 בגזרה הדרומית ‏(שהיה גדוד מקורי של חטיבה 14‏), שאינו מוזכר כלל? אין היגיון עקבי בתיאור המערכה. הקוראים המבקשים לגבש תמונה כוללת על התפתחות המלחמה בחזית הדרום בשבוע וחצי שקדם למהלך הצליחה, מקבלים תיאורי קרבות רנדומליים, ככל הנראה לפי מצאי החומר שהיה זמין בידי המחבר.
תקצר היריעה מפירוט כל הטעויות, הבלבול ואי הדיוקים שבספר, ולפיכך יובאו רק כמה דוגמאות: בנוגע לפרשת חילוץ אנשי מעוז "פורקן", בלילה שבין ה–7–8 באוקטובר, הטיל מפקד האוגדה, אריאל שרון, על מח"ט 421 לתכנן מבצע פריצה אל מעוז "חזיון" ‏(ליד גשר הפירדאן‏) לחילוץ אנשיו הנצורים. אלוף הפיקוד, שמואל גונן, הטיל וטו על המשימה. למחרת, בלילה שבין ה–8–9 באוקטובר, יצאו אנשי מעוז "פורקן" ‏(ליד איסמעיליה‏), בפיקודו של מפקדם מאיר ויזל ‏(שכמובן לא היה מפקד מעוז "מפרקת", כנאמר בעמ' 12‏), למסע לילי נועז, שבסופו היו אמורים לחבור לכוחות של חטיבה 421 באזור תעוז "נוזל". ואכן, כוחות חטיבה 421 נערכו בבוקר ה–9 באוקטובר באזור "נוזל" כדי לקלוט את אנשי המעוז, אולם מח"ט 14, שהיתה החטיבה האחראית על הגזרה בפרוץ המלחמה, ביקש משרון שאת החילוץ בפועל יבצעו הוא ואנשיו, וכך אושר ובוצע.

אצל כפיר שני המהלכים הנפרדים לחלוטין, האחד - פריצה למעוז "חזיון" לחילוץ בבוקר ה–8 באוקטובר, שלא בוצעה; והשני - חילוץ אנשי מעוז "פורקן", שיצאו ברגל בבוקר ה–9 באוקטובר, שכן בוצע, מתערבבים לפרשה אחת שבה המשימה הוטלה על חטיבה 421. מח"ט 14 ביקש להוביל את ה"התקפה" ‏(שכאמור לא אושרה‏), וכך - "ברגע האחרון שונתה תוכנית החילוץ. במקום גדוד יישלח לקרב כוח משימה קטן בפיקודו של מג"ד 184, שאול שלו". המציאות היתה שגדודי חטיבה 421 חיפו על מבצע החילוץ שביצע כוח קטן בפיקודו של מח"ט 14.

במסגרת ההיערכות לחלץ את אנשי "פורקן" הוטל על גדוד 599 לכבוש את מתחם "חמוטל", שחלש על האזור שבו היה אמור להתקיים מפגש החילוץ עם אנשי "פורקן". הגדוד יצא לקרב קשה עם 25 טנקים, שבסופו נהרגו שמונה מלוחמיו ונפצעו עשרות, 19 מהטנקים נפגעו ושניים מהם נשארו בשטח. המדובר כאמור ביום הרביעי של המלחמה ‏(9 באוקטובר‏). אצל כפיר אין זכר לקרב זה, ולעומת זאת הוא כותב כי לוחמי הגדוד נשלחו ביום השלישי של המלחמה לכבוש את מתחם "טלוויזיה": "33 טנקים יצאו להתקפה על המתחם. רק 22 שרדו בסיומו" ‏(עמ' 156‏). אלא שקרב זה, בהשתתפות גדוד 599, לא היה ולא נברא. בהמשך, מספר כפיר, פורק גדוד 599 לאחר המלחמה והצוותים ששרדו פוזרו ביחידות אחרות ‏(עמ' 158‏). במציאות המשיך הגדוד להתקיים עד לפירוק חטיבה 421 בשנת 1986.

דוגמה נוספת: גדוד 409 מחטיבה 600 צורף ב–15 באוקטובר לחטיבה 14 לקרב ההבקעה. מפקד הגדוד, שעיה בייטל, נפצע בליל הפריצה בסביבות השעה 21:00 באזור צומת "לכסיקון־טרטור", בהתקפה על המערך המצרי בצומת, שגבה מחטיבה 14 עשרות רבים של חללים באותו לילה. לאחר שבייטל נפצע ופונה, תפס את הפיקוד על הגדוד המ"פ גדעון גלעדי, והכוח בפיקודו ניסה עוד כמה פעמים במשך הלילה לפרוץ את הצומת, כשבניסיון האחרון נספה גלעדי בבוקר ה–16 באוקטובר. בתיאור של כפיר מתערבבים תיאור לחימתו של בייטל בתחילת הערב עם לחימתו של גלעדי בהמשך הלילה, ובייטל מתואר כמי שנלחם בקרבות על הצומת אחרי השעה 02:00 בלילה, כחמש שעות ויותר לאחר שנפצע ופונה ‏(עמ' 138‏).

כפיר חוזר ומבלבל בין מושגים ומערכי כוחות - את צפון הגזרה החזיקה חטיבה צפונית ולא אוגדה ‏(עמ' 15‏); קצין האג"ם של חטיבה 14 הוא קצין אג"ם חטיבתי ולא אוגדתי ‏(עמ' 81‏) ; קצין בדרגת עקיד בצבא המצרי הוא אלוף משנה בעמ' 131, אבל סא"ל בעמ' 133 ‏(התשובה הנכונה - אלוף משנה‏). אפילו מניין השנים בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים שגוי - שש ולא שבע ‏(עמ' 135‏). ואם במלחמת ששת הימים עסקינן, הגנרל המצרי שאזלי היה אז מפקד כוח מיוחד שנקרא כוח שאזלי ולא מפקד דיביזיה 6 המצרית ‏(עמ' 67‏).

גם בכיוונים ובשמות המקומות יש בלבול. תעוז "טלוויזיה", שמיקומו היה כ–7 ק"מ מדרום־דרום מערב למתחם "חמוטל", ממוקם אצל כפיר "כמה קילומטרים צפונית־מזרחית" ל"חמוטל" ‏(עמ' 44‏); בנצי כרמלי, שהיה המג"ד הראשון של גדוד הסיור 87 של אוגדת שרון, נהרג ב–8 באוקטובר ברכס "חמדיה", ולא ב"חמוטל" ‏(עמ' 52‏); אמנון מרטון, מג"ד 410 מחטיבה 600, נפצע ב–9 באוקטובר במתחם "מכשיר" ולא ב"חמוטל" ‏(עמ' 262‏); הכוח המצרי הנסוג ממתחם החווה הסינית ‏("אמיר"‏) נסוג למתחם "מיסורי" שמצפון ל"אמיר" ולא ממזרח לו ‏(עמ' 256‏); מעוז "לקקן" היה כ–4 ק"מ מדרום־מזרח לצומת "טרטור־לכסיקון" ולא ממערב לה ‏(עמ' 152‏), ועוד ועוד.

מעבר לכך, הספר לוקה בדרמטיזציות והגזמות מיותרות, כאילו המציאות לא היתה דרמטית דיה. זה מתחיל בשימוש חוזר ונשנה במושג שכנראה לקוח מסיפורי מלחמת העצמאות - "חיילים סודאניים". ככל הידוע יחידות צבא מצרים במלחמת יום הכיפורים לא כללו חיילים סודאניים; ב"חמוטל", ב–8 באוקטובר, היו "אלפי חיילים מצריים ועשרות טנקים" ‏(עמ' 43‏). ככל הידוע היה ב"חמוטל" גדוד מצרי מדיביזיה 16 ‏(כלומר כמה מאות חיילים‏) ולו פלוגת טנקים; כפיר מתאר כיצד אסף אריאל שרון בבוקר ה–15 באוקטובר את מפקדי החטיבות וקציניו הבכירים "וחשף בפניהם, לראשונה, את הסוד הגדול: הלילה צולחים את התעלה" ‏(עמ' 62‏). אלא שכבר שני לילות לפני חשיפת הסוד כוחותיהם של אותם המח"טים עסקו בריכוז וקירוב אמצעי הצליחה ובאימון בגרירת גשר הגלגלים; ביומיים הראשונים למלחמה, כותב כפיר, התמודדה חטיבה 14 "כמעט לבדה מול 90 אלף חיילים ו–800 טנקים מצריים שחצו את התעלה" ‏(עמ' 165‏). איך "כמעט לבדה"? ואיפה חטיבות 401 ו–460, שחברו אליה?; מטח הקטיושות האחרון על ראש הגשר, כותב כפיר, היה מטח קטלני "שהביא למותם של עשרות לוחמים" ‏(עמ' 235‏) ואילו לפי ספרו של יעקב אבן, שהיה מפקד מתחם ראש הגשר, המטח גרם את מותם של 12 חיילים. בספר אין מראי מקום למובאות הרבות, אין ביבליוגרפיה ואין אינדקס.

פחות בנקודה אחת עושה כפיר צדק היסטורי. במשך שנים רבות נאבקו אנשי חטיבה 14 ויחידות אחרות שהשתתפו במערכת קרב הצליחה על מקומם ואיזכורם בהיסטוריה של קרב "החווה הסינית". מאז מלחמת יום הכיפורים השתלטו אנשי גדוד הצנחנים 890 - ובראשם המג"ד יצחק מרדכי - על הנראטיב של הקרב, ניכסו לעצמם את שם הקרב והפכו אותו לבלעדי שלהם. רק בשנים האחרונות נעשה תיקון בעניין זה, בין השאר בסרט שהופק על חטיבה 14 ובספרים שיצאו באחרונה ונזכרו בתחילת ביקורת זו. התיאור של כפיר שם את הקרב ההרואי ולמרבה הצער, המיותר, של גדוד 890, בפרספקטיבה הנכונה של המערכה הכוללת על מרחב החווה הסינית. אין דברים אלה באים לגרוע מאומה מהגבורה ומהמסירות ומרוח הלחימה היוצאות מן הכלל של גדוד 890 בלחימתו בפאתי החווה הסינית בלילה שבין ה–17 ל–18 באוקטובר.

לסיכום: "החווה הסינית" הוא ספר מלחמה פופולרי, לטוב ולרע. אפשר לקרוא אותו ולקבל תמונה כללית המתארת פחות או יותר את אירועי המערכה. בשום אופן אין לראות בו מקור מהימן לאירועים אלה. ייתכן שעריכה קפדנית ומקצועית, שתיעשה על ידי מי שמתמצאים בתולדות המלחמה, תוכל לתקן את הליקויים הרבים שבספר, דבר שיאפשר את הוצאתו לאור במהדורה חדשה ואמינה יותר.

סא"ל ‏(במיל'‏) עודד מגידו שירת כמ"פ שריון ‏במלחמת יום הכיפורים וכמג"ד שריון ‏בין השנים 1975–1983
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו