בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בקצרה 31.10.2012

תגובות

בומרנג
טטיאנה דה רוניי. מצרפתית: אביגיל בורשטיין. הוצאת כנרת, זמורה־ביתן, 302 עמ’,
92 שקלים

אנטואן ריי, ארכיטקט פריסאי משועמם, ואחותו הצעירה מלאני הם אנשים שבורים: אשתו של אנטואן עזבה אותו, ואת מלאני עזב החבר שלה ונישא לאחרת. אנטואן מזמין את אחותו לחגוג את יום הולדתה ה–40 באי שבו היו מבלים את חופשת הקיץ בילדותם בטרם מתה אמם באופן פתאומי, כשהיה אנטואן בן עשר. בדרך בחזרה, מאבדת מלאני את השליטה על המכונית, נפצעת קשה ומאושפזת בבית חולים מקומי. שם, בעת שהוא סועד את אחותו, נפגש אנטואן עם אנג’לה רווטייה, חונטת גופות, אישיות פראית ומשוחררת במובן הנעים ביותר של המלה. הם מתאהבים ומנהלים רומן נפלא, שעומד בניגוד מוחלט לציפיות הבורגניות שבהן עמד כל חייו כבן למשפחה צרפתית מיוחסת. בד בבד עם התפתחות יחסיהם הוא גם מגלה מה באמת גרם למות אמו. זה ספר כל כך יפה, שהתקשיתי להיפרד ממנו: לא רק הדמויות מצאו חן בעיני, אלא גם התפתחותן הפסיכולוגית, השינויים הרגשיים העוברים עליהן, ובנוסף לזאת, הוא כתוב בהומור סרקסטי נהדר. ספר שאסור להחמיץ.

האישה ששמעה צבעים
קלי ג’ונס. מאנגלית: עידית שורר. הוצאת פן/ ידיעות ספרים, 443 עמ’, 98 שקלים

האנה שמיד היתה נערה כשברחה בתחילת המאה ה–20 מהחווה שבה נולדה כדי להצטרף לאחותה, ששימשה משרתת בביתו של מוזס פליישמן, סוחר אמנות יהודי עשיר ממינכן. היא מתחילה לעבוד בגלריה שבבעלותו, ואחרי מות אשתו אף נישאת לו. כשרוחות המלחמה מתחילות לנשב היא לוקחת את ילדיה לאחותה בארצות הברית, אבל כשבעלה נופל למשכב היא שבה לגרמניה כדי לטפל בו. לאחר מותו היא הופכת לאוצרת של יצירות האמנות המנוונת של הרייך השלישי. מכיוון שהיטלר שנא את האמנות המודרנית הוא עשה הכל כדי להיפטר ממנה ומיוצריה, ופליישמן מוכרת יצירות בפרוטות ומצליחה למלט את נפשה לאמריקה. שנים רבות אחר כך, שהאנה כבר איננה בין החיים, מגיעה אל בתה חוקרת שמתחקה אחר יצירות שנגנבו על ידי הנאצים. החוקרת שומעת ממנה את סיפור חייה ואת סיפור גלגוליו של אחד מציוריו של וסילי קנדינסקי, שנעלם במהלך המלחמה. אף על פי שלא כל עלילותיו של הספר הזה סבירות, ומעת לעת נדמה שרק אוהבי אמנות ואנשים שמתמצאים בתחום יכולים ליהנות ממנו באמת, זה ספר יפה ומרתק.

הלילות הנוראים
הארי ניקאנן. מאנגלית: מעין זיגדון. הוצאת סלע ספרים, 232 עמ’, 96 שקלים

התנפלתי על הספר הזה כמוצאת שלל רב: זכרתי את “איגוד השוטרים היידים” של מייקל שייבון, שעוסק בעיירה יהודית בדיונית באלסקה וחשבתי שגם השוטר היהודי־פיני, אריאל קפקא ‏(לא, הוא לא קרוב של פרנץ קפקא וגם לא של משכונאי מפורסם באותו שם‏), יצחיק אותי כפי שהצחיק אותי מאייר לנדסמן. לא צחקתי בכלל. קפקא אמנם יהודי ושוטר מסור, אבל אין לו כמעט הומור, והוא מנסה לפענח מעשי רצח שבוצעו בהלסינקי בעיצומם של הימים הנוראים, ומכאן גם שמו העברי של הספר. המשטרה חושדת שהקורבנות הם סוחרי סמים, אחר כך היא חושדת שהם ערבים שתיכננו להתנקש בשר החוץ הישראלי המבקר בפינלנד, אחר כך חושדים שידו של המוסד הישראלי היתה במעל, וקפקא המסכן נקרע בין מחויבותו למשטרה למחויבותו לקהילה, ואולי משום כך מענים אותו חלומות על שדיה של חברתו לשעבר, שעלתה לישראל והתחתנה עם טייס. סיפור כזה צריך לעשות מטעמים מהגֵג היהודי שכבר נחבט מפנים ומאחור, אבל הוא תמיד מצחיק. בלעדי ההומור זה סיפור נחמד אבל לא מלהיב.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו