בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"לאה גולדברג": הספרות משמשת לי משקפיים

ביוגרפיה חדשה שכתבה חמוטל בר-יוסף על לאה גולדברג מזכירה שוב ושוב את מורכבות יצירתה של המשוררת ואת אנינות הטעם והתובענות שלה

4תגובות

לאה גולדברג
חמוטל בר־יוסף. סדרת גדולי הרוח והיצירה בעם היהודי. הוצאת מרכז זלמן שזר, 351 עמ’, 93 שקלים


מכתבים ויומנים, סיפורים ושירים, תרגומים, מחקרים, רשמי מסע, ראיונות, ביקורות, זיכרונות - האם אפשר להקיף חיי אדם, ובמיוחד אדם יוצר ואשה כמו לאה גולדברג?
לא פגשתי אותה מעודי ובכל זאת היא נוכחת ומשפיעה בחיי התרבות והספרות שעליהם גדלתי כנערה ואחרי כן כאמנית יוצרת. אף שהיה לי תמיד ויכוח פואטי עקרוני איתה על הסגנון הקלאסי של שיריה, החריזה והנוסח - כחוקרת, מורה לספרות ומתרגמת מעולה, היא היתה חשובה ורלבנטית תמיד. אני עומדת משתאה על היקף יצירתה הענק והמגוון ועל ההספק שלה ב–59 שנותיה. לא מפליא ששני דורות התחנכו על יצירתה והציבו אותה כמקור השראה.

לאה גולדברג היא יוצר נוח לביוגרף בשל הירושה הרוחנית הגדולה שהשאירה ותיעוד חייה ביומנים ובמכתבים. היא היתה מודעת לזמן החולף, לסוף ולכליון, וחשה במלוא ההכרה את חשיבות הכתיבה כעדות האנושית החשובה והאותנטית לקיומה. היא היטיבה להתבונן ולהגיב לחיים המקיפים אותה, של עצמה ושל אחרים. היא רצתה וידעה להפוך את החולין שבהם ליצירה ולהשאיר את עצמה לעולם באופן השלם ביותר, למבוגרים ולילדים כאחד.

ברגישותה הגדולה ליופי ולנכסי תרבות היא הגיבה למשל להפצצה הגרמנית על פירנצה במלחמת העולם השנייה. ברשימה ב”דפים לספרות” של “השומר הצעיר” הביעה התנגדות לקריאה למשוררי אירופה לכתוב שירי עידוד ונחמה למלחמה. היא טענה שהמשורר צריך להימנע מלייצג את המלחמה כי אין לה זכות קיום מוסרית. שירה צריכה בעיניה לייצג ערכים פשוטים ונצחיים - את אהבת האדם, הטבע והשירה. “לעולם יהא שדה שיבולים טוב ויפה משממה, שעברו עליה הטנקים. רב ערכה של האהבה מערך הרצח”.

עבודת המחקר של חמוטל בר־יוסף מרשימה בהיקפה וניכרת בה האהבה למושא עבודתה. הביוגרפיה כוללת חומר רב גם על משוררים, סופרים ומחזות שתירגמה גולדברג, נוסף למאמרי הביקורת שלה בעיתונות על תיאטרון וספרות. פרק מיוחד מוקדש ליחסיה עם אביה ואמה, עם משוררים אחרים והפיכתם למקור השראה חשוב בשיריה ובסיפוריה - לעולם לא באופן ישיר ופשטני. בר־יוסף מזכירה שוב ושוב את מורכבות יצירתה של גולדברג ואת אנינות הטעם והתובענות שלה. לבחורה סנטימנטלית שהציעה לה לראות נוף יפה בעמק כדי לכתוב שירים על כך, ענתה כי אינה זקוקה לראות בשביל לכתוב, ואת “שירי הנחל” כתבה בחדר המתנה של רופא שיניים.

לעתים נדמה שבר־יוסף התאמצה מדי לשרטט דיוקן מלא ועגול ולהתקרב לסמכות של סופר יודע כל, עד כדי כך שעולה תחושה של גודש. ניכר בביוגרפיה מאמץ חסר פשרות, שלא להשאיר שום דבר שלא נאמר ופורש על לאה גולדברג. דוגמה של ביוגרפיה שונה בתפישתה ובסגנונה היא הביוגרפיה של אנרי טרויה על המשורר הצרפתי שארל בודלר. טרויה הוא סופר של ביוגרפיות, שהפך את בודלר לדמות של רומן. גם הביוגרפיה שחיבר יגאל סרנה על יונה וולך מציבה את נושאה כגיבורה של רומן שופע דמויות והתרחשויות, פגישות והתרשמויות. החומר התיעודי פחות בכמותו ומובלע בסיפור הדרמטי.

בביוגרפיה של בר־יוסף יש קטעים מרגשים ותיאורים חיים, אבל צריך להניח מראש שיש לקורא עניין מיוחד בלאה גולדברג. היא כתובה בסגנון אקדמי רציני ומחקרי ביסודו. ראוי להזכיר כאן עוד שני ספרים נפלאים על לאה גולדברג, שיצאו בעת האחרונה, ובעיקר את ספרו של גדעון טיקוצקי “האור בשולי הענן” - ספר מחקר עליה ועל יצירתה, ששולבו בו צילומים רבים, המזכירים עיצוב של עיתון. הספר הנוסף הוא ספרה של עמיה ליבליך “אל לאה”, שיצא במהדורה מחודשת לפני שנה. זה מסמך אישי, שהמחברת נוכחת בו לכל אורכו, וכך הוא מתהווה כיומן פסיכולוגי.

בספרה של בר־יוסף אין אותה התייחסות אישית־רגשית, מלבד מקומות ספורים ומאופקים. היא נסמכת בכך על גולדברג עצמה, שכתבה “זו צרתי לעולם - הספרות משמשת לי משקפיים”. תפקיד הספרות, מסכמת בר־יוסף, ברוחה של גולדברג, להביא את הקורא לראייה מחודשת ומדויקת של החוקים הנצחיים הפועלים בחיי האדם. בהרבה מקומות מתערבבים קטעי יומן ושירה או מסה של גולדברג עם דבריה של בר־יוסף, הקרובה לשירה הקלאסית ולספרות העולמית. ספרה הוא גם כתב הגנה על חשיבותה של גולדברג בספרות העברית.

הספר של בר־יוסף מחולק לארבעה פרקים בסדר כרונולוגי, ומלווה את חייה של לאה גולדברג מלידתה בליטא, דרך לימודיה בגרמניה ועלייתה לארץ. הוא מתעכב על מקומה בין הסופרים אז, ועומד על המתח העצוב בין היותה אשה אוהבת לבין דמותה כחוקרת־משוררת אינטלקטואלית. בר־יוסף נוגעת בדימוי העצמי הנמוך והכואב שלה מבחינה חיצונית, והבעתו בשירים, ועם זאת, בעושר חיי הרגש וההגות של גולדברג. היא ממשיכה בתיאור שנות ההוראה באוניברסיטה בירושלים, עד אחרית ימיה.

הספר מתמודד עם התקופות השונות בחייה, אך כל זאת מנקודת מבט של חוקרת אובייקטיבית ככל האפשר. בסוף הספר עולות שאלות פואטיות הנוגעות לעתיד הספרות העברית והמשך השפעתה, או אי־השפעתה, של גולדברג. ניכר שהן מעניינה של בר־יוסף כמשוררת־סופרת ואשת אקדמיה בעצמה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו