בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חומות ומגדלים ואף לא צריח מסגד אחד: הדפסים מימי המנדט

ספר חדש מציג את עבודתם של שלושה אמנים של הדפסי עץ, אריה אלואיל, פאול הניך ואורי כוכבא, שפעלו בארץ ישראל בשנות ה-30 וה-40

2תגובות

אליק מישורי: שם מלחמה משתוללת כאן שותלים ורוקדים. הדפסים של אריה אַלְוַאיל, פאול הֶניך, אורי כוכבא. רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, 2012, 121 עמודים


לספרו האחרון של ידידי ועמיתי לשעבר אליק מישורי מגיע, ראשית לכל, טיפ בעל אופי פיננסי: מבדיקה קצרה שעשיתי בקרב מוכרי ספרים משומשים התברר לי, שספר זה עשוי להיות השקעה טובה: חנות הספרים של האוניברסיטה הפתוחה ברעננה, “למדא”, מוכרת את מה שנשאר מן המהדורה הראשונה בת 400 עותקים עשויים לתפארת אלה במחיר מגוחך של 25 שקלים וזאת בשעה שחלק מספרי ההדפסים משנות השלושים והארבעים שבביבליוגרפיה הפכו מזמן לאובייקטים מבוקשים. ושאלתי את עצמי, שמא מדובר במחווה למי שעתיד לפרוש בקרוב, מחווה שהיא גם מעין ניסיון פיוס של ראשי האוניברסיטה הפתוחה ממי שזיכה אותה בשלל קורסים בתולדות האמנות ושבהם משתבחות כל המחלקות לאמנות באוניברסיטאות ישראל - פועל מבורך שזיכה אותו במניעה שיטתית ומשפילה של מינוי אקדמי?

מבחינה גרפית חובה לציין שהמלאכה עשויה היטב. מדובר בהצגת פרי עבודתם של שלושה אמנים של הדפסי עץ ולינוליאום מן המעולים שפעלו בארץ־ישראל של העשור האחרון של המנדט הבריטי. שניים מהם, אריה אַלְוַאיל ופאול הֶניך, זכו לכך שיצירותיהם נחשפו כבר בעבר לציבור בתערוכות ובקטלוגים. ואילו השלישי בחבורה, אורי כוכבא ‏(קוך‏) מקיבוץ נען, הוא תגלית של ממש ויצירתו בולטת בייחודה בהשוואה לאלה של שותפיו לכרך.

כל השלושה עמלים קשה לצאת מצלו של מורה־הדרך שלהם, אמן ההדפסים הבלגי־צרפתי פרנס מזרל ‏(1889 ,Masereel–1972‏), ובצדק מתנוסס דיוקן עצמי שלו בראש הספר וקשה לתאר מצב דברים שונה בהתחשב בהשפעתו הכבירה אחרי מלחמת העולם הראשונה באירופה בכלל ובמרכז אירופה הדוברת גרמנית בפרט, כשגדולי הספרות כמו התחרו זה בזה בנכונותם לצרף דברי הערכה לספרי ההדפסים שלו - וביניהם ידידו הקרוב סטפן צווייג ורומן רולן - בעוד מזרל מבכר לפרסם את ההדפסים ללא טקסט או כותרים כלל ולהציגן כסוגה שפיתח לעצמו ושנודעה בשם “רומאנים חזותיים”. אני זוכר את עצמי כילד שעוד לא למד עברית מעלעל, מוקסם, שוב ושוב באחד מספריו שמצאתי בבית שגודלתי בו.

הטקסט המקדים של מישורי הוא קצר, רהוט ובהיר, וכרגיל אצלו אפשר לסמוך על דברי הפרשנות האסתטיים שלו. אבל עם כל התלהבותי לא יכולתי שלא להעלות הרהורים נוגים על האופן העיוור שבו הפנימו שלושת האמנים ה”יֶקים” הללו את המתודות הגרפיות של מזרל וכמה גדול הדמיון שבין היצירות שלהם עצמם. שלושתם מספרים את סיפור בניין הארץ באמצעות גלילה של שלשלת התנסויותיהם של חלוצי ההתיישבות העובדת, העולים לארץ מן הגולה הדוויה כדי לבנותה ולהיבנות בה, סיפור שזכה כאן לקנוניזציה גרפית המקבילה לקנוניזציה האידיאולוגית־פוליטית שקיבל סיפור זה עד היום.

מישורי מטעים, שהרומאנים החזותיים של מזרל היו ספוגים במסרים של מחאה חברתית בכלל וביקורת הקפיטליזם. מן הדין היה להוסיף, שמסרים אלה היו מעוגנים אצלו בגישה הומניסטית רוויית חמלה לגורל האדם בכלל. הרומאנים החזותיים של מזרל היו כל־כך אוניברסליים, כל־כך כלל־אנושיים, שהם לא נזקקו למלים ותכופות נלוו באירוניה ובהומור.
מה קרה לערכים אלה ביצירותיהם של אמני ארץ־ישראל? אלוַאיל, הניך וכוכבא גייסו את האמצעים האמנותיים ה”אוניברסליים” והכלל־אנושיים של מורם למטרה הלאומית. ולהבדיל ממנו, הם נזקקו גם נזקקו לכותרים מכוונים ומנהירים, ובד בבד עם הידלדלותם והלאמתם של המסרים האוניברסליים הם גם איבדו את יכולתם להשקיף על עצמם עם מעט הומור ואירוניה. חבל שמישורי לא נתו את דעתו לכך.

הגם שרק אחד משלושת האמנים, אורי כוכבא, היה בעצמו “חלוץ עברי”, הסיפורים בתמונות שהיה להם לספר דומים מאוד אלה לאלה מבחינה אידיאולוגית. היתה זו תקופת “חומה ומגדל”, או “המרד הערבי הגדול” ‏(1936–1939‏). בהדפסים מצויים אכן שפע של חומות ומגדלים, ונופים ארץ־ישראליים מדומיינים למכביר אך אף לא כפר ערבי או צריח מסגד.

בעמוד 110, חלוץ חובש את רגלו הפצועה של נער ערבי הנתמך בידי ערבי זקן. הכותרת: “עזרה מוגשת לשכן” - וזאת בהדפס של חבר קיבוץ נען ‏(שסבל מהרבה “מאורעות”‏) והקים מפעל משוכלל לייצור רימונים. ובעמוד 102 נראה רועה היברידי מוזר קמעא המנגן בחליל באוזני צאנו וכלבו: הוא חבוש כאפייה ועטור זקן אך לובש מכנסיים קצרים ונועל סנדלים “תנ”כיים”.

מעניין לציין שהדפסים אלה הם מאת אורי כוכבא, שביצע אותם בהיותו במחנה מעצר גרמני לאזרחים בריטיים ‏(הוא היה בעל דרכון בריטי‏), שאליו נשלח מהולנד שם שהה כשליח בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. הדבר רק מגביר את האופי הלא־ריאליסטי - ואף האנטי־ריאליסטי - והרווי אידיאולוגיה של הדפסים אלה. מישורי בחר להם כותרת קולעת: “שם מלחמה משתוללת כאן שותלים ורוקדים”.

כיצד יכול היה אורי כוכבא להכין שפע של הדפסים בתנאים של מחנה מעצר? ובכן, מספר מישורי, כדי שאורי כוכבא יוכל לבלות את שעות הפנאי שלו בהכנה של הדפסי לינוליאום על אודות כיבוש השממה בארץ־ישראל איפשרו שלטונות הכלא לצלב האדום להעביר לרשותו את החומרים הנחוצים. אך כדי לחזות בכך יש לבקר בתערוכה המאלפת שהכין אליק בבניין המנהלה של האוניברסיטה הפתוחה ברעננה ושתיסגר בסוף דצמבר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו