בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מחווה לאהרון אלמוג - דווקא עכשיו וטוב שכך

סוגיית הקיפוח העדתי יכולה להיות גם מנוע למשהו חיובי, כמו החגיגה הנוכחית לאהרן אלמוג, שתרם לשירה ולפרוזה העברית דפים מלאי נהרה

23תגובות

בלי שום תירוץ רשמי החליטה קבוצה של משוררים ואנשי רוח עם מודעות מזרחית להזכיר לכולנו את קיומו של אהרן אלמוג, משורר ותיק שהחל לפרסם בשנות השישים, ונדחק יותר ויותר לשוליים – האם בגלל מוצאו התימני? – החוקרת קציעה עלון סבורה שכן, ומוכיחה זאת ברשימה נוקבת, הפותחת את פרויקט ההוקרה לאהרן אלמוג, ששיאו בערב הוקרה שהתקיים ביום ה, 3 בינואר, בשעה 20:00, בספריית מנדל ביפו, שבפינת רחוב התקומה ושדרות ירושלים. כנגדה מטיל כאן אורי הולנדר ספק גדול בדבר האפשרות להגדיר באמת מהי שירה מזרחית, ומה פירוש הדבר שהאמנים המזרחים לא זכו להכרה. אליענה אלמוג, בתו של המשורר, מתארת בממואר אישי מרגש את הולדת האלמוג השחור שהוא אביה, דרך זיכרונות משפחה מבית מבוראת התימני. המשורר מתי שמואלוף מנתח שיר אחד של אהרן אלמוג ודרכו – את יצירתו כולה.

אני מאמין באמונה שלמה שמשוררים מזרחיים בארץ אינם מקופחים על רקע עדתי. משוררים באשר הם, מכל העדות, הם מקופחים, או לפחות סבורים שהם מקופחים, תמיד, ולעולם הם סבורים שלא קיבלו את ההכרה שהיו ראויים לה באמת. המשורר יהודה עמיחי חש מקופח באופן כרוני והוא לא היה מזרחי. האם נתן זך אינו מקלל את העולם כולו? ואבידן, שמת בחוסר כל, ההיה מזרחי? לעתים רחוקות אין שיחה עם אמן מגיעה כעבור דקות אחדות לדיון על המקום הראוי שיהיה לו ושלא זכה בו, בלי שום קשר למוצאו העדתי.

אבל גם אם סוגיית הקיפוח העדתי של המשוררים מדומיינת בלבד, היא יכולה לשמש מנוע למשהו חיובי. הנה, חבורת משוררים ואנשי רוח המגדירים את עצמם מזרחיים או חברתיים, עשתה מעשה נפלא: הם החליטו להעיר את העניין סביב המשורר אהרן אלמוג, איש נחבא אל הכלים, שתרם לשירה ולפרוזה העברית דפים מלאי נהרה, המספרים בסיכומו של דבר את סיפורו של אדם שלא מסוגל לקחת את עצמו ברצינות יתרה ולהעמיד פנים שהוא “חשוב”. כל שכתב אלמוג טווי בחוט של צחוק־עצמי והטלת ספק בעצמו וב”חשיבותו”.

מה איכפת אם כן, שהחגיגה שעושים סביב אהרן אלמוג צעירי הדור בימים אלה - ששיאה הוא השבוע, בערב מחווה ספרותי בספריית מנדל ביפו - מיוסדת אולי על אדנים רופפים למדי ופרדוקסליים לגמרי. הרי ברור שכאשר מציבים את השאלה “למה לא קיבל אהרן אלמוג את המקום הראוי בשירה העברית”, באות אלף תשובות אפשריות, שאחת מהן תהיה ה”מנטליות התימנית”, ואחרת תהיה ההומור שלו בתוך סביבה שירית כבדת ראש מדי. אבל אולי פשוט הוא בחר במינוריות מפני שכזה הוא?

בתצלום ששרד ממפגש חברים ספרותי בקפה שטרן או קפה ורד באמצע שנות השישים, רואים את נתן זך הצעיר במרכז התמונה. לשמאלו מקסים גילן, מעליו עומד שלמה שבא, מימין המבקר גבריאל מוקד, ומאחורי מוקד מוסתרות למחצה פניו של אהרן אלמוג, אותו עד חרישי ולא מתבלט של תולדות השירה הישראלית. שום קריאה מהפכנית חדשה של תולדות הספרות לא תהפוך אותו למשורר “מרכזי”, כי כל קסמו באי־היותו מנופח־שכזה ושום כוח שבעולם לא יגרור אותו לאור הזרקורים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו