בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יומן דמשק

זיכרונות ממשא ומתן כושל

בותיינה שעבאן, המתורגמנית של אסד האב ויועצת של אסד הבן, מתארת בספרה כיצד סוריה ניהלה בעצם משא ומתן עם ארה"ב ולא עם ישראל

20תגובות

Damascus Diary
Assad An Inside Account of Hafez 2000–1990 ,Peace Diplomacy
by Bouthaina Shaaban
2012 ,Lynne Rienner Publishers


בותיינה שעבאן היא אחת הדמויות המסקרנות בצמרת משטר הבעת’ בסוריה. היא פרופסור לספרות אנגלית באוניברסיטת דמשק שלמדה ולימדה באנגליה וארצות הברית, שהיתה המתורגמנית האישית של חאפז אל אסד עד שקודמה לתפקיד שר בממשלת סוריה ‏(שרה לענייני התפוצה הסורית‏). היא פמיניסטית מובהקת שעם תום תפקידה המיניסטריאלי שימשה כיועצת ודוברת לצדו של בשאר אל אסד. בתפקידה זה הצהירה בשמו, במארס 2011, אחרי גל ההפגנות הראשון, על שורת רפורמות קרובות.

הרפורמות לא מומשו מעולם. בוויכוח הפנימי בצמרת המשטר גברה ידם של בעלי העמדה התקיפה שטענו שאסור להתיר את הרצועה וכי כל כניעה ללחץ עממי רק תגביר את הלחץ. בדיעבד, כאשר ההפגנות נהפכו למרד ולמלחמת אזרחים ומשטרו של אסד נמצא על סף קריסה ברור שהיתה זאת טעות מרה.

בותיינה שעבאן

שעבאן נותרה חברה בממסד הסורי אך לא בגרעין הקשה של המשטר המנהל את המאבק על הישרדותו והישרדותה של העדה העלווית. כמו רבים אחרים מחבריה לצמרת היא יושבת כיום ללא תפקיד והשפעה של ממש ומצפה לקצו של המשטר ולהשלכותיו של תרחיש הסיום על גורלה האישי.

שעבאן בחרה לנצל תקופת מעבר זאת כדי לכתוב ספר הנקרא “יומן דמשק”. אין מדובר ביומן המתאר את מה שקרה וקורה בדמשק בשנתיים האחרונות ‏(שעשוי היה להיות ספר מרתק וחשוב‏) אלא בגירסתה שלה למשא־ומתן לשלום עם ישראל בשנות התשעים של המאה הקודמת, שהחל בועידת מדריד ב–1991 ונגמר ערב מותו של אסד בשנת 2000 במפגש הכושל בין אסד לנשיא קלינטון בז’נבה.

הספר מושתת על ניסיונה האישי של מי שישבה בחלק ניכר של המפגשים החשובים של אסד ובמפגשים אחרים, ועל הגישה שניתנה לה לארכיונים הסוריים. הספר אכן מעוטר בציטוטים נרחבים מפרוטוקולים רשמיים סוריים. כמה מאתנו הישראלים זוכרים את בותיינה שעבאן ממפגשים שבה היתה המתורגמנית. ערב המפגש עם הרמטכ”ל הסורי חכמת שהאבי, שהיה אחד משיאיו של תהליך המו”מ הישראלי־סורי, הזהיר אותנו המתורגמן האמריקאי מפני בותיינה שעבאן. היא אינה אוהבת את תהליך השלום, אמר לנו, ושימו לב ל”ספין” השלילי שהיא מעניקה לתרגום שלה.

“יומן דמשק”, הרואה אור בימים אלה ממש בארצות הברית, הוא ספר מוזר. תמוהה היא עצם ההחלטה לכתוב ולפרסם ספר העוסק במחלוקות סביב תהליך השלום של שנות התשעים על ידי מי שנמצא בלב המאפליה בדמשק של היום. סוריה נמצאת בעיבורה של מלחמת אזרחים אכזרית. עצם גורלה כמדינה מוטל על כף המאזניים. המשטר מבצע מעשי זוועה ופשעי מלחמה ובני העדה העלווית ‏(והמחברת ביניהם‏) חוששים מהטבח העלול לבוא בעקבות התבוסה. והנה אחת הדמויות החשובות של המשטר, אשת אקדמיה הרואה עצמה כאינטלקטואלית, כותבת על הנפתולים הדיפלומטיים של שנות התשעים ומתעלמת לחלוטין ‏(להוציא רמז דק שבדקים‏) מהסופה המשתוללת סביבה.

על המשא־ומתן בין ישראל לסוריה נכתבו כבר כמה ספרים ופרקים בספרי זיכרונות, בעיקר על ידי משתתפים ישראלים ואמריקאים. כמה מפרקיו של משא־ומתן זה עוררו מחלוקות עזות. מדוע נגמרו עשר שנות משא־ומתן בלא כלום ‏(כמו גם שני פרקי משא־ומתן בעשור הקודם עם סוריה של בשאר אל אסד‏)? האומנם החמיץ אהוד ברק הזדמנות היסטורית לסיים את הסכסוך בשפהרדסטאון בראשית שנת 2000? ומה קרה בז’נבה במארס 2000 כאשר הביא הנשיא קלינטון לחאפז אל אסד את “הצעתו הסופית” של אהוד ברק במפגש שהסתיים בתוך דקות אחדות, כשאסד דוחה בבוז את ההצעה.

אם קרה הדבר מפני שאסד חדל לתפקד ערב מותו, האם כשלו האמריקאים במלאכת התיווך או שמא נתקלו באירוע זה ובקודמיו במנהיג מאובן שהתעקש לדבוק בפרטים הקטנים וכשל בראיית התמונה הכוללת? אם בכך מדובר, היתה זאת אינדיקציה רחבה יותר להתאבנותו של משטר שלא השכיל להתמודד עם התורות שהוליכו למשבר הנוכחי.
תרומתה של שעבאן להבהרת סוגיות אלו שולית. היא מוסיפה פרטים מעטים על מה שכבר קראנו בספרים שנזכרו לעיל. הסגידה לדמותו של חאפז אל אסד, “האחד בדורו”, מקוממת. נשיאים ומזכירי מדינה אמריקאים היו מלאי התפעלות ממנהיג שידע להתמודד אתם כשווה בין שווים, הפגין את זיכרונו המופלא ושליטתו בעובדות. המיזוג של שליט אכזר שטבח בבני עמו אבל ניחן בחוש הומור יבש הקסים כמה מהם. שעבאן מתארת כל זאת ומוסיפה לכך נופך משלה, כשהיא מנסה לתאר כיצד תימרן, לדעתה, השליט הסורי את האישים האמריקאים שעלו אליו לרגל.

הספר מלא שגיאות עובדתיות, שחלקן מגמתיות וחלקן פרי רשלנות גרידא. תרומתו העיקרית היא בפרוטוקולים המאיירים כיצד דיברו ביניהם אמריקאים וסורים, ובהמחשתה של עובדה מרכזית אחת: סוריה של חאפז אל אסד לא ניהלה משא־ומתן עם ישראל אלא עם ארצות הברית. השלום עם ישראל לא נועד להיות אלא מסדרון לוושינגטון והוא היה חייב, מבחינתו של אסד, להיבנות על פי תנאיו שלו.

בכשלון להשיג שלום בין ישראל לסוריה באותו עשור אשמים שלושת השותפים למשא־ומתן: סוריה, ישראל וארצות הברית. ספרה של שעבאן אינו משנה את התמונה שהיתהו אך מוסיף לה צבע. שעבאן נרתמה לשירותו של משטר שאיפשר לה להגיע מכפר קטן באזור חומץ למסדרונות השלטון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו