הזהויות הנזילוֹת של אהרון אלמוג

אלמוג אינו כותב שיר מזרחי, במובן המקובל של ההפרדה בין מזרח ומערב. הוא הופך את נתן זך לתימני וצוחק על כך, שירו "פרס ברנר" הוא דוגמא לכך

מתי שמואלוף
מתי שמואלוף
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מתי שמואלוף
מתי שמואלוף

לוּ היו אומרים לי שאזכה בפרס, לא הייתי מאמין
לוּ היו אומרים לי שכבר זכיתי בו, גם כן לא הייתי 
מאמין
וכי פתי אני שאאמין לכל דבר?
זוהי על כך פנים חוכמה של נתן זך
השועל החייכני הזה שהצליח להתחמק מכל הפרסים
שפרסו
לוּ היה תימני היה בוודאי נתן זח
ואז הייתי אומר עליו: לא איש כזח יפול בפח
אך הוא אשכנזי וכל העניין הזה של מזרח ומערב
הוא נואל ביסודו
ובכן הלכתי לקבל את הפרס בחליפה שלא ראתה
אור
השמש מזה 20 שנה
20 שנה התביישה בשבילי בארון
הברשתיה מן הטחב ניערתיה מן האבק, החלה לחייך.
לנהג מונית אמרתי בקצרה: קפלן 6,
כמי שיש לו דרך בנהגי מוניות
ידעתי שאם אתחיל לדבֵּר לא אצא ממנו
הנהג הסתכל בי
נוסע לחתונה, שאל
לא. לקבל פרס.
אה, אתה מהתעשייה האווירית. גם בן דודי לקח
פרס קפלן לפני שנה
יש לו ראש. עוד כשהיה קטן המציא דברים. מה
המצאת אתה?
מה המצאתי, חשבתי לעצמי
על מטוס בלי כנפיים, שמעת? גֶ’ט קונקורדנטיבי.
המצאה שלי‏
(תושייה של משורר אסוציאטיבי‏)
מרוב תדהמה כמעט עלה על אי תנועה. במקום
להביט קדימה הסתכל
לאחור
בכדי לראות במו עיניו את ממציא המטוס חסר
הכנפיים
בנֵס הגעתי לשָם שלֵם
בנֵס קיבלתי את הפרס

הוא מתחיל בכך שהוא לא מאמין לקול החיצוני שיבשר על זכייתו. כלומר הוא אינו רואה את עצמו מתיישב בתוך רשימת זוכי פרס ברנר. מדוע הוא אינו יכול להיות כחלק מהרשימה ההגמונית, ובכן אולי בגלל הזרות שפרס זה עומד אל מול היוצרים התימנים האחרים. דווקא היוצרים האשכנזים כמו נתן זך מנסים להתחמק מהפרס ואילו הוא הולך לקחת אותו. היוצרים ההגמוניים יכולים, בפריבילגיה שלהם, להתחמק מקבלת הפרס. ואילו הוא רוצה להיות שייך, מתאווה להתקבל ומבקש להיות חלק מהיוקרה של שדה השירה בפרט והתרבות בכלל בישראל.
הוא צוחק על זך, שאילו היה תימני שמו היה “זח” כלומר ככזה שגם ממשיך לנוע כמו אותו זך שמתחמק מפרסים, אך גם כאחד שסר מעט הצִדה, כלומר כדומה לאלמוג שנמצא בצד. אך אלמוג אינו כותב שיר מזרחי, במובן של ההפרדה בין מזרח ומערב, ואף מעיד על כך בשיר. ההפך. הוא הופך את זך לתימני וצוחק על כך, כלומר הוא מראה כיצד הזהויות המנוגדות הן נזילות.
אלמוג אינו מאמין שהוא חלק מרשימת הזוכים. אך הזכייה שלו שוברת את הפנטסיה המדומיינת על איך צריכה להיראות התרבות ואת מי היא כוללת. לכן הוא הולך לארון הבגדים ושולף חליפה שהתייבשה עשרים שנה ‏(זכרו, השיר נכתב ב–1984, כלומר אנו מדברים על 1964 - השנה שבה נרכשה החליפה‏). עשרות השנים מרמזים גם על ההיסטוריה האישית שלו ועל התבגרותו, אך גם על עשרות השנים של אפליה שהתרחשו לפני המהפך ההיסטורי של 77’.
הוא מנקה את החליפה והולך גם לקבל את הפרס באופן אישי, באופן אתני וגם לועג לכל התהליך. כי הוא נראה כמו חתן, וכך מזהה אותו נהג המונית. כלומר שוב חוזרת הקומיוּת, שמסתיימת תמיד בחתונה לפי אריסטו. נהג המונית הוא הנציג הממשי, שגם הוא ממוטט את שאלת הזהויות הבינאריות בין מזרח ומערב. הוא זה שחושב שאלמוג בכלל הולך לזכות לא בפרס ברנר, אלא כמו דודו, שזכה בפרס קפלן בתעשייה האווירית. כלומר הפרסים שייכים לא לתרבות, כי אם לעולם התעשייה.
אם המעמד המוחלש זוכה בפרסים ‏(בדיחה על רחוב קפלן, שהוא גם פרס קפלן לעובד מצטיין, בהקשר של פרס ברנר, למשורר המצטיין, שוב טעות באמצעי זיהוי על זהות מקובעת‏), הנהג רואה באלמוג המשורר כתואם לבן דודו ששייך לתעשייה האווירית ולא לעולם הרוח, התרבות והשירה ‏(עוד בדיחה: “תעשייה אווירית” כמיטונומיה של עולם הרוח והשירה‏).
כאן שוב אלמוג לא מוכן לקבל את הניגוד הזה ומחפש מטאפורה חדשה. “מטוס ללא כנפיים”. ובבדיחות דעת על השפה הלועזית המתיימרת, “ג’ט קונקורדנטיבי”, הוא יוצר מטאפורה חדשה, עוד מטאפורה המקנה למשורר כוח להתמודד עם מציאות של ניגודים.
אלמוג לא מבטל את הניסיון והידע של הטקסונומיה - תהליך המיון והזיהוי - של נהג המונית. הוא מכניס את עצמו למשפחת הנהג ולתעשייה האווירית, אך יוצר את עצמו במרחב זה באופן חדש ויצירתי. הוא ממציא מטוס ללא כנפיים. “זהו ג’ט קונקורדנטיבי”.
בקונקורדנטיבים, אלמוג מתכוון למותאמים, אותה תכונה בדידה ששני תאומים זהים מכילים. כלומר הוא מכין לעצמו מטוס ללא כנפיים, מטוס שיש בו תכונה אחת ששתי תאומים מכילים ‏(הכנפיים שממריאות, ומטוס מקורקע ללא כנפיים. שני אלו מכילים תכונה דומה אצל אלמוג‏). באופן רחב יותר, אין ניגוד בין משורר או בין מטוס, בין שירה ותעשייה, בין אלמוג התימני, זך האשכנזי, המשורר ונהג המונית, החליפה של החתונה, החליפה של קבלת פרס ברנר והחליפה של החתונה. לכל הניגודים יש תכונה אחת שהופכת אותם לתאומים. מהי התכונה הזאת? התכונה הזאת עושה את חייך למסוכנים, ולכן אלמוג בנֵס הגיע שלֵם, בנסיעה משוגעת עם נהג המונית, וקיבל את פרס ברנר. והתכונה הזאת מכילה את יסוד ההמצאה.
אלמוג הוא המשורר שעושה שימוש באסוציאטיביות כדי להוליד לעולם קטגוריה דינמית ונזילה אך ככזאת שלכאורה היא סטטית, שלא זזה ‏(מטוס ללא כנפיים‏). קטגוריה גמישה שכזאת לא קיימת בעולם של זהויות קשיחות. היא אינה דרמטית, אלא משלבת הליכה קומית עד הסוף, וערעור על כל המובן מאליו. הקטגוריה הזאת מפריעה לאמצעי הזיהוי שהתקבעו - הוא “עף” על התיוג המוטעה של נהג המונית, ובכל זאת מבקש להשתלב בו.
ההמצאה של אלמוג לוקחת את הקיים ‏(מטוס‏) ומקרקעת אותו ‏(ללא כנפיים‏) אך מעניקה לו גם חיבור לזהות חדשה במציאות של נהג המונית ‏(תכונה תואמת‏). אותו מטוס שטס בשמים והפריד בין שמים וארץ יישאר על האדמה, אך ייתן את כוח ההמראה שלו, את הדמיון בשבילנו, בתוך השירה, כדי שנצא מהשיר מחוברים יותר זה לזה. ורק כך נוכל להתגבר על השוני וההבדל שאמצעי הזיהוי החברתיים מייצרים בתוכנו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ