בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מונולוג

לפני הרבה זמן

חדשנותו של שארל קרו כמשורר לא הוערכה בחייו אך זיכתה אותו לימים בתואר מקדים הסוריאליזם. “לפני הרבה זמן” הוא אחד המונולוגים הנודעים שכתב

9תגובות

לפני הרבה זמן - גם אם הרבה זמן אינו מספיק כדי להמחיש לכם... אבל איך לומר ברור יותר?

לפני הרבה, הרבה, הרבה זמן; באמת הרבה הרבה זמן.

אם כן, יום אחד... לא, לא היה אז יום, גם לא לילה, ובכן פעם אחת, אם כי אז לא היה... כן, פעם אחת, איך אתם רוצים לדבֵּר? ובכן עלה לו בראש ‏(לא, לא היה אז ראש‏), עלה בדעתו, זהו זה, עלה בדעתו לעשות משהו.

הוא רצה לשתות. אבל לשתות מה? לא היה ורמוט, לא יין מדֵירָה, לא יין לבן, לא יין אדום, לא בירה דְרֶהֶר, לא שֵׁכַר תפוחים, לא מים! הרי אתם לא מביאים בחשבון שהיה צריך להמציא את כל זה, שזה לא היה קיים עדיין, שהקידמה עשתה כברת דרך. הו! הקידמה!
מכיוון שלא יכול לשתות, רצה לאכול. אבל לאכול מה? לא היה מרק חומעה, לא דג פוטית ברוטב צלפים, לא צלי, לא תפוחי אדמה, לא בקר מבושל, לא אגסים, לא גבינת רוקפוֹר, לא קלקול קיבה, גם לא מקום שאפשר להיות בו לבד... אנחנו בתוך הקידמה! אנחנו משוכנעים שהם היו כאן מאז ומעולם, כל הדברים האלה.

לכן, מכיוון שלא יכול לאכול וגם לא לשתות, הוא רצה לשיר. לשיר ‏(עצוב‏), כן, אבל לשיר מה? אין שירים, אין רומנסות, לבי שלי! פרח קטן שלי! לא לב, לא פרח, לא טרה-לה-לה: אתה יכול לחפש עד מחר! אין מנגינה שתישא את הקול, לא כינור, לא אקורדיון, לא עוגב ‏(תנועה‏), לא פסנתר! אתם יודעים, כדי שבתו של השוער תלווה אותי, אין שוער! הו! הקידמה!

לא יכול לשיר; בלתי אפשרי? אז ארקוד. אבל איפה? על מה? אין רצפת עץ מלוכה, אתם יודעים, כזאת שמחליקים ונופלים. אין ערב של נברשות, אין פמוטים תלויים מהקיר המתיזים עליך שעווה בגב, אין כוסות, אין מיצים שנשפכים על השמלות! אין שמלות! אין רקדניות שילבשו את השמלות! אין אבות שנוחרים, אין אמהות תכולות־לחיים שימנעו מהן לרקוד במעגל!

אם כן לא אוכלים, לא שותים, לא שרים, לא רוקדים. מה עושים? - ישֵנים! ובכן, אני הולך לישון. לישון. אבל אין לילה, אין הרגעים האלה המסרבים לעבור ‏(אתם יודעים, כשמפהקים, ומפהקים ומפהקים בערב‏). אין ערב, אין מיטה, אין פוך, אין שמיכת פיקֶה, אין בקבוק חם, אין שולחן מראשות, אין... די! הו! הקידמה!

או־אז הוא רצה לאהוב! הוא אמר בלבו: אני הולך להיות מאוהב; להרגיש תשוקה; זה מעביר את הזמן; אקנא אפילו; אתן מכות ל... מי בעצם? מה להרביץ? מי להרביץ? לקנא לְמה? לְמי? להתאהב במי? להשתוקק למי? לברונֶטית? לא היו ברונֶטיות. לבלונדית? לא היו בלונדיות, גם לא אדמוניות; לא היו שערות בכלל וגם לא צמות מלאכותיות, כי הרי לא היו נשים!

לא המציאו את הנשים! הו! הקידמה!

אם כן, למות! כן, אמר בלבו ‏(בהכנעה‏): אני רוצה למות. למות איך? אין תעלת סן־מַרטֶן, אין חבלים, אין אקדחים, אין מחלות, אין רעל, אין רוקחים, אין רופאים!

או־אז הוא לא רצה כלום! ‏(בנימת תלונה‏), אין מצב אומלל מזה!... ‏(נמלך בדעתו‏) אבל רגע, אל תבכו! לא היה מצב, לא היתה אומללוּת. אושר, אומללוּת, כל זה מודרני!
סוף הסיפור? הרי לא היה אז סוף. לא המציאו את הסוף. לגמור, זו המצאה, חלק מהקידמה! הו הקידמה! הקידמה!
‏(יוצא, בארשת סתומה‏).

תירגם מצרפתית: בני ציפר

המשורר שארל קְרוֹ (1842–1888‏) זכור כיום לא פחות כממציא דגם הפונוגרף הראשון לפני אדיסון וכחלוץ הצילום בצבע. חדשנותו כמשורר וניסיונותיו בכתיבה אקפרימנטלית לא הוערכו בחייו אך זיכו אותו לימים בתואר מקדים הסוריאליזם. בין השאר כתב מונולוגים קצרים שנועדו להצגה בהופעות הקברטים הבוהמיים של מונמארטר. “לפני הרבה זמן” הוא אחד מהנודעים שבהם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו