בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"יוצר ההדים": לאבד את הנשמה כדי למצוא אותה

ספרו של ריצ’רד פאוארס, מגדולי הסופרים של ארה”ב, שבמרכזו פגוע־מוח הסבור שכל הסובבים אותו מתחזים, הוא ספר יוצא דופן, מורכב, ואפוקליפטי

תגובות

יוצר ההדים, מאת ריצ’רד פאוארס, תירגם מאנגלית אמיר צוקרמן, הוצאת עם עובד, ספרייה לעם, 2012, 514 עמודים

“יוצר ההדים” הוא ספרו התשיעי במספר של הסופר עטור הפרסים ריצ’רד פאוארס, המוכר למתי מעט, אך נחשב אחד הגדולים בסופרי ארצות־הברית של זמננו. זהו הראשון בספריו המתורגם לעברית. יש לקוות שאחרים יבואו בעקבותיו.

פאוארס מציב לפני קוראיו, לפחות בספר הזה, אתגר אינטלקטואלי, שההתמודדות עמו לא פשוטה, אבל יש בה כדי להסב הנאה רבה. ייתכן שבשל היותו סופר של רעיונות אין הוא נקרא על ידי רבים. קשה לומר שיש דומים לו בעולם הספרות של אמריקה כיום, ואולי בעולם הספרות בכלל אחרי מותו של הגרמני ו”ג זבאלד, שאין הוא דומה לו אלא מצד המאמץ שיש להשקיע בקריאתו.

אופל/רטנה

תרגום “יוצר ההדים” אינו משימה קלה ונדמה לי, אם כי קשה להעריך זאת בלי השוואה למקור, שאמיר צוקרמן עמד במשימה הזאת בגבורה. “יוצר ההדים” הוא רומאן המשלב ידע מדעי בעלילה שתובעת פענוח ותשובה על שאלות אתיות, אונטולוגיות וקיומיות ובודק תוך כדי כך את מושג האמת. השאלות הן כבדות ונכבדות ואיני בטוחה שיש עליהן מענה.
“יוצר ההדים” מתחזה לרומאן בלשי. בחרתי בפועל “מתחזה”, כי עולה מן הסיפור שרוב הדמויות בו הן מתחזות. ההתחזות קשורה קשר הדוק לשאלת האמת, כי היא מעלה את השאלה “מי אתה באמת?” ומכיוון שזה כביכול רומאן בלשי מוצגת חידה לפני הקורא בשלב מוקדם בעלילת הספר רב־הדמויות זה. הגיבור הראשי, מרק שלוטר, עובר תאונת דרכים קשה שממנה הוא יוצא פגוע מוח. בעקבות התאונה מקבל מרק פתק שאיש אינו יודע מי כתבו, או מי הניח אותו ליד מיטתו, ואיש אינו מבין את משמעותו. וזה מה שכתוב בפתק:
אני שומאיש
אבל הלילה בדרך נתיב הצפון
הוליך אותי אלוהים אליך
כדי שאתה תוכל לחיות
וכדי להחזיר מישהו אחר.

בשונה מאמיר צוקרמן בחרתי לתרגם ל”אני שומאיש” ולא ל”אני אף אחד”, כי חשתי שמתחת לטקסט הגלוי התחבא אודיסיאוס במפגשו עם הקיקלופ, מפגש שבו כדי להימלט מן הקיקלופ הרצחני מכנה אודיסיאוס את עצמו “שומאיש”. גיבור הספר מרק שלוטר התגלם בדמיוני כווריאציה על דמותו של אודיסיאוס, המבקש לשוב הביתה ובעצם מבקש להחזיר לעצמו את דמות עצמו כפי שהיתה קודם היציאה למלחמה, שם, בבית, באיתקה, לאחר ששינויים רבים חלים בו ולא אחת הוא עומד בסכנת מוות.

בפרשנות זו נשאלת כמובן השאלה מי הוא אפוא הקיקלופ בסיפור של מרק, כלומר: מי מאיים על חייו. על כך יש אפשרות לענות כמה וכמה תשובות. אבל הניסיון לענות עליהן הוא עניין למאמר בפני עצמו.

שיר החידה הקטן הזה מתכתב עם המוטו שבראש הספר של פאוארס, האומר: “כדי למצוא את הנשמה, מן ההכרח לאבדה”. המשפט הזה מיוחס לנוירופסיכולוג הרוסי אלכסנדר רומנוביץ לוריא, שמחקריו בתופעת האַפַזיה ובשינויים פסיכולוגים תלויי־תרבות הולידו את מדע הנוירופסיכולוגיה ואת “מבחן נברסקה”, הבודק את תפקודו המוטורי של חולה, את יכולתו למלא משימות, את טווח הזיכרון שלו וכיו”ב.

אין זה מקרה אפוא שפאוארס ממקם את עלילת ספרו בנברסקה, מדינה דלילת אוכלוסין, ממדינות המישורים הגדולים שבמרכז ארצות־הברית. שכן ספרו הוא מעין “מבחן נברסקה” של גיבוריו, ואולי מעין מבחן נברסקה של אמריקה.

העלילה מפוצלת בין תיאורים נפלאים של מופע נדידת העגורים, שהם גיבורים מרכזיים בספר. העגורים מייצגים את הטבע הקדמוני העומד בסכנת הכחדה בשל ניצול המים והקרקע עד תום, והרס הסביבה על ידי פיתוח מואץ. העגורים, המופיעים אחת לשנה בתחנה על הנהר פלאט, אחד מיובלי המיזורי, העובר לא הרחק מן העיר הקטנה קרני שהיא זירת ההתגוששות של גיבורי הרומאן, הם בעלי מוח קטן, אך יש להם זיכרון מופלא מכוון־מטרה.

מרהיב ביופיו הוא מופע נחיתתם בשעת בין הערביים במים הרדודים של הפלאט, או מעופם עם שחר אל שדות התירס האינסופיים. נאמנותם המשפחתית - זוגות עד מוות, קשר בלתי פוסק עם הצאצאים - מעוררת השתאות, אל מול האדם הבוגדני בעל התודעה האנושית המפותחת, שהעצמי שלו עשוי להיות בתהליך של התגבשות או של התפוררות, המאיים עליהם בגלל תאוות בצע ותשוקת הרס, המתחזה כתשוקת פיתוח. מצד זה יש לנו כאן אפוא עניין בסיפור אקולוגי ובמשל על אמריקה.

מרק שלוטר הצעיר, הנפגע בתאונה כמעט קטלנית, אינו זוכר דבר מן הקשור בתאונה או מהתרחשויות בערב שקדם לה, וכתוצאה מניתוח המוח הוא לוקה בתסמונת קַפְּגְרָה. זו תסמונת הקרויה ע”ש ז’וזף קאפגרה, פסיכיאטר צרפתי שתיאר אותה לראשונה ב–1923 בעקבות מקרה של אשה שנטרדה במחשבות שווא על כפילים. ההסברים הראשוניים לתופעה היו פסיכואנליטיים. כיום היא מובחנת כהפרעה נוירולוגית.

התסמונת גורמת למרק לראות בקרובים אליו מתחזים. אין הוא מאמין שקארין, זו החשה הביתה לעזרת אחיה משיקאגו הרחוקה, ומוותרת למענו על חיים טובים ומספקים, היא אכן אחותו, הגם שהוא מודה שהיא כמעט זהה לה במראיה. בעיניו היא מתחזה, כפיל. “בקפגרה אנשים מאמינים שיקיריהם הוחלפו ברובוטים דמויי חיים, בכפילים או בחוצנים. הם מזהים באופן תקני כל אחד אחר. הפנים של האדם היקר מעוררים זיכרון אבל לא רגש” ‏(עמ’ 127‏).

כשמשהו נמחק במוח, שכשיש קצר כלשהו, נפגע לא רק הכישור המנטלי אלא גם זה הנפשי, מה שמלמד שהכל אינו אלא כימיה ופיסיקה וחשמל והדת אינה אלא אונה רקתית. מרק מפסיק לזהות את אחותו האהובה, מפני שאיזשהו חלק בו הפסיק לזהות את עצמו. מחשבת שווא, נאמר ברומאן, אינה סתמית, היא ניסיון לתת מובן להתרחשות מזעזעת.
השאלות שמעלה הספר בין השאר הן: האומנם המוח מכונן את הנפש? האם יש לנו רצון חופשי? מהו העצמי? והיכן הם הקורלטים הנוירולוגיים של התודעה. שאלות קשות המוליכות אולי לתשובות קשות לעיכול.

בספר חמישה חלקים שכותרת כל אחד מהם היא טור של שיר החידה, כשמתחתיו מובאה מכתבי לוֹרֶן אֵייזלי, אנתרופולוג ופילוסוף אמריקאי, יליד נברסקה, שהיה קשוב לטבע וכתב עליו, או לחילופין מובאה מן “האלמנך של מחוז סנד”, ספרו המפורסם ביותר של אלדו ליאופולד - סופר, מדען, אקולוג, יערן וסביבתן.

אשר להדים וליוצריהם, הם רבים. בין השאר, הספר עצמו יוצר הד לרומאן האמריקאי הקלאסי “אנטוניה שלי”, שעלילתו מתרחשת אף היא בנברסקה, ארץ של ערבות אינסופיות ושדות תירס ענקיים.

בזכות המובאה מאייזלי בספרו של פאוארס התוודעתי את יצירתו המכשפת של אייזלי, שכתב, למשל: “אי אפשר לקטוף פרח בלי להטריד כוכב”. או: “הטרגדיה של האמן הגדול או המדען הגדול נעוצה לרוב בכך שהוא מפחיד את האנשים הרגילים”.
במקביל לחמשת הפרקים יש ברומאן חמישה גיבורים: האחים מרק וקארין שלוטר, הנוירולוג ד”ר ובר ‏(שהוא הד לסופר אוליבר סאקס‏), דניאל הסביבתן, וברברה המסתורית, הצנועה, הסייעת לאחות.

מרק הלוקה בתסמונת קפגרה מבקש למות מרוב בלבול, כשאינו יודע עוד מי הוא מי סביבו, ומי הוא עצמו וכיצד אירעה התאונה, ומי אשם בה. קארין אחותו היא מתחזה לפי תפישתו המעוותת את העולם. אבל האומנם תפישתו מעוותת? האם זו באמת אותה אחות שהיתה לו פעם? צריך רק לחשוב על הירקליטוס כדי לענות על כך תשובה שלילית. והרי אילו היינו כולנו בעלי מבנה מוח כשל בעל תסמונת קפגרה איך היינו תופשים את העולם? האם אפשר להכחיש שזו אפשרות של אמת, אותו דבר שנראה לנו כתפישה מעוותת?

הנוירולוג ד”ר ובר מתחזה לכל־יודע וכל־יכול, ועבודתו מעלה שאלות אתיות. “הוא עצמו מבין את חוסר המוסריות של ספריו” ‏(עמ’ 408‏). הוא משתמש באנשים כדי לבנות לעצמו סמכות ותהילה וכמובן כדי להרוויח כסף. הוא מתחזה למושיע, אבל בסופו של דבר אין בו שום תועלת, וכשהוא מבין זאת הוא נסוג לפתרון הכימי, תרופה שעשויה להזיק כשם שהיא עשויה אולי להועיל, ואשר בסופו של דבר מחמירה את מצבו של החולה שלו.
דניאל הסביבתן הוא כביכול האדם היחיד האותנטי בסביבה, אבל אם טורחים לקלף את קליפותיו אפשר לגלות מישהו אחר מתחת להן, וברברה, המלאך השומר, מתגלה כמרגלת תעשייתית, המתחזה לאחות רחמנייה מושלמת, שבסופו של דבר מוליכה שולל את כולם וכמעט מפרקת את נישואיו המושלמים, כביכול, של ד”ר ובר. היחידים שהם נאמנים לעצמם ואמיתיים באופן מוחלט הם העגורים, בעלי המוח הקטן. הם חפים ותמים.
ואולם, “מהי האמת לעומת ההישרדות?” ‏(עמ’ 436‏) אמנם כן, “אם יש קסם בכוכב הזה הוא מגולם במים”, כדברי אייזלי, אבל את מי זה מעניין, כשאפשר לייבש את הנהר ולעשות “פיתוח” מכניס כסף, שיגרפו מאלה שיבואו לראות את העגורים? אבל כלום יוסיפו העגורים לבוא כשהמים ייעלמו? האינדיאנים מספרים אגדות על העגורים: “עגורים עוזרים לשאת נשמה לגן העדן”, הם מאמינים, ובמיתוסים שלהם “העגורים היו מנהיגים, קולות שכינסו את כל בני האדם יחד”, ולכן הם גילפו חלילים מעצמות רגלי העגורים, שבהם הדהד קולו של יוצר ההדים, העגור.

בסופו של דבר, הגיבור היחיד האותנטי של הרומאן הזה הוא דווקא מי שמוחו נפגע, מי שאינו מסוגל עוד לזהות את העולם כפי שאנו מדמים ומאמינים שהוא. אבל דווקא בגלל זה הוא נידון למוות.

“יוצר ההדים” הוא ספר יוצא דופן, חכם, עשיר, מורכב, רצוף פיסקאות אקסטטיות, מפחיד ואפוקליפטי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו