בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה אנחנו קוראים ביוגרפיות?

ביוגרפיה עלולה ליהפך למצֵבה, שפירושה אינו הנצחת מושאה אלא מותו החגיגי, מותו שבחיים. על ביוגרפיות שראו אור עתה: של גרסיה מארקס ושל בלה ברטוק

2תגובות

ברטוק: מלחין ללא פשרות, מאת צבי צֹרי, נהר ספרים, 2012


גבריאל גרסיה מארקס: חיים, מאת ג’רלד מרטין, תירגם מאנגלית יוסי מילוא, עם עובד, 2012


“למה אתה רוצה לכתוב ביוגרפיה?” שאל גבריאל גרסיה מארקס את הביוגרף שלו, ג’רלד מרטין. “ביוגרפיות פירושן מוות” ‏(“גרסיה מארקס: חיים”, עמ’ 20‏). אכן, ביוגרפיה עלולה ליהפך למצֵבה הדורה, שפירושה אינו הנצחת מושאה אלא מותו החגיגי, מותו שבחיים. רק ביוגרפיות מעטות מצליחות לחמוק מן הגורל המפוקפק הזה.

ומה יש בה, בביוגרפיה, העוטף את סיפור חיי מושאה במלבושים עגומים שכאלה? כפי שהוסיף ואמר גרסיה מארקס למרטין, “לכל אדם יש שלושה סוגי חיים: חיים ציבוריים, חיים פרטיים וחיים סודיים”. “מובן שהחיים הציבוריים”, קובע מרטין, “גלויים וידועים לכל, ואין לי אלא לעשות את העבודה; אל החיים הפרטיים ניתנה לי גישה אקראית ובמשורה, ונראה שציפו ממני להשלים את החסר בכוחות עצמי; אשר לחיים הסודיים - ‘לא, לעולם לא’. מי שרוצה למצוא אותם, רומז גרסיה מארקס, יחפש אותם בספריו” ‏(“גרסיה מארקס: חיים”, עמ’ 215‏).

חלוקה זו לשלושה סוגי חיים - חלוקה שנבלעה גם היא בביוגרפיה “גבריאל גרסיה מארקס: חיים” - עשויה לשמש ככלי שיאפשר לקבוע אם הביוגרפיה המסוימת קברה את מושאה או נמזגה בטבעיות בסיפור חייו.

כותב הביוגרפיות הטיפוסי, שג’רלד מרטין מייצגו נאמנה, הוא זה החופר באדמת חיי מושאו בבקשו אחר ממצאים, שיוכיחו את קיומם של אותם “חיים סודיים”. לשיטתו, ככל שיעמיק לחפור, למיין ולקטלג כן ירבו סיכוייו לאתר את הצְלמים שהוטמנו בכדי החרס ולפענח את משמעות הימצאותם בכד המסוים. זו עבודה קשה ומייגעת וראויה להערכה, אלא שרק לעתים רחוקות יש בה כדי לומר משהו מהותי על אותם “חיים סודיים”, שהם נשמת הביוגרפיה.

“חיים סודיים” אינם מוחשיים כצלם, וחפירה באדמת החיים לא תפענח את רזיהם. “חיים סודיים” הם אותה מהות חמקמקה הנהפכת ל”סגנון”, לטביעת האצבע הייחודית של מושא הביוגרפיה ‏(אם אכן בורך בטביעת אצבע כזאת‏), שניכרת באופן דיבורו, בארגון מחשבותיו ובכמות השליחים החשאיים ששלח עוד בחייו כדי לגשר בין מציאות פנימית לחיצונית - או כדי למוטט את הגשרים הללו. על כן ביוגרפיה השואפת לגעת באותם “חיים סודיים” אינה יכולה להסתפק בכליו המדעיים של המחקר. חובתה הראשונה במעלה היא להשתמש דווקא בכליו המדעיים של הדמיון; עליה להיות נאמנה, בדרכה, ל”סגנון” של מושאה.

שתי ביוגרפיות מרתקות שראו אור בשבועות האחרונים - זו העוסקת בחייו של גרסיה מארקס, וביוגרפיה נוספת מאת צבי צֹרי, שעניינה סיפור חייו של בלה ברטוק - מנסות להתמודד, בדרכן, עם שאלת נאמנות זו ל”סגנון”.

וכך אומר ברטוק עצמו לזוגתו, לאחר שהפליאה לבצע אחת מיצירותיו: “את מבצעת את יצירותַי בסגנון הנכון. זכרי תמיד שעלייך מוטל לשמור על הסגנון. שמרי אותו חי” ‏(“ברטוק”, עמ’ 454‏). אין אמת גדולה מזו בכל הקשור לכתיבת ביוגרפיה. דרכו המקורית של צֹרי להתמודד עם סוגיה זו היא להפוך את סיפור החיים לרומאן ביוגרפי. מה שנשאר אצל ג’רלד מרטין בגבולות ה”מחקר” נהפך אצל צֹרי, שכבר התמחה בכתיבת רומאנים ביוגרפיים כאלה ‏(שגיבוריהם הם בטהובן ושוברט‏), לשיחה פרטית שהוא עצמו מנהל עם ה”פרוטגוניסטים” המרכזיים בחיי ברטוק.

גם מרטין, כמובן, מעוניין בהצגת שיחה כזאת, אלא שתוצאת שימושו בראיונות רבים ‏(מעניינים לעצמם‏), במקורות ובהערות שוליים אינה אלא סגירתם ההדרגתית של שערי “החיים הסודיים” של גרסיה מארקס.

מדוע אנו קוראים ביוגרפיות? אפשר לחשוב על שתי תשובות אפשריות לשאלה זו. תשובה אחת קשורה במה שדמות מדמויות הרומאן “ברטוק” מכנה “תחושת החובה”: “’שימי לב’, אמר, ‘איך ברטוק מתרוצץ ללא לאות, מסייע ומסביר לנגנים, הוא ממש נמרץ ולפני ימים אחדים שכב במיטתו כמו מת. איך משפיעה המוסיקה על האדם הזה!’. ‘בולוג חביבי’, אמרה אגטה, ‘כמובן שזו המוסיקה, אבל גם תחושת החובה; הוא פרפקציוניסט, כאשר הוא לוקח על עצמו משימה, הוא מסיים אותה. זה מעיר אותו לחיים’” ‏(“ברטוק”, עמ’ 455‏).

אחדים מאתנו לקחו על עצמם משימה, שמקורה באותה “תחושת חובה” בלתי מנומקת, ומשימה זו אינה אלא הצורך הפנימי למפות את העולם. מיפוי זה דורש היכרות מעמיקה עם דמויות מרכזיות ועם פרטי הפרטים של חייהן, ובדומה לכל מערכת יחסים, גם קריאה זו בחיי ה”דמות” עשויה ליהפך בשלב מסוים מביקור בסלון ביתה או משיטוט במשעולי ימיה למעשה קולוניאלי; לכיבוש מצודתה ולכליאתה באותה “מפת עולם” שאנו משרטטים לעצמנו.

תשובה אחרת לשאלת קריאתן של ביוגרפיות אינה אלא מה שגרסיה מארקס כינה לא פעם “חוסר האפשרות לחיות בהווה”. קריאה זו שונה לחלוטין מזו המבקשת לקטלג ולמפות. היא שואפת, בעצם מהותה, להשתתף באותם “חיים סודיים” המקיפים אותה; גלקסיות ספרותיות בנות הזמנים כולם, שההשתקעות בהן היא היא גרעינה של כל אמת היסטורית. מי שתר אחר “החיים הסודיים” - ככותב או כקורא - אינו מסוגל לחיות רק בזמנו שלו. חוט אריאדנה משונה מוליך אותו מתהומות פנימיותו אל תאומיו המוזרים ודודניו המשונים, שחיו במקומות ובזמנים שונים משלו, אך דבר־מה המערב את עירוביו - “סגנון” - כורך את סיפורם בסיפורו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו