בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הנסיעה האחרונה של ויסלבה שימבורסקה

פרק מתוך "שכיות זיכרון", ביוגרפיה של המשוררת הפולנייה שימבורסקה, על פרס נובל, הביקור בישראל וההתכוננות למוות. במלאות שנה למותה

9תגובות

משהוענק לה פרס נובל, ידעה ויסלבה שימבורסקה כי בבוא היום תצטרך להחליט מה תעשה בכספי הפרס. במשך השנים תרמה אמנם למימון יוזמות מגוונות בתחום התרבות ותמכה בסתר למטרות חברתיות שונות, אבל איכשהו כספי הפרס סירבו להתמעט. היא לא שינתה את אורח חייה בעקבות קבלת הפרס ונותרה צנועה כשהיתה. מעולם לא העריכה מותרות.

הנסיעה לישראל ב–2004, בימי האינתיפדה השנייה, סיפקה לה עילה טובה לפגישה עם נוטריון להסדרת תיקונים אחרונים בצוואה. צוואות לא היו הסוגה הספרותית החביבה על ויסלבה שימבורסקה ואף־על־פי־כן מצא המזכיר האישי שלה, מיכאל רוסינק, לפחות שלוש צוואות שכתבה בתקופות שונות, “משובחות מבחינה ספרותית, אך לא תקפות מכיוון שהודפסו במכונת כתיבה ולא נכתבו בכתב יד”. היא ביקשה את סליחתו, כי למען האמת הרגישה שדי טפשי לשוחח אתו על נושאים כאלה, אלא שאין מנוס, היא חייבת לעשות זאת. כיוון שתמיד סלדה מעניינים מנהליים ומוסדיים, חששה שאחרי מותה, המזכיר האישי שלה יכרע תחת עומס של סידורים מאוסים. יחד עם הנוטריון הכינה אפוא צוואה וגם תקנון של קרן שתוקם על שמה. היא ביקשה להוסיף סעיף מיוחד לצוואה: אחרי מותה יארגנו ידידיה הגרלה והגורל יכריע איזו מזכרת ממנה תיפול בחלקו של כל אחד מהם. אך הסתבר שחוק הירושות אינו מכיר במוסד ההגרלות. הצוואה נותרה אפוא בלי תוספת ההגרלה.

שימבורסקה התכוננה למוות ביסודיות, אך דיברה עליו בעדינות ובאיפוק, כמשקיפה מרוחקת, בלי להתריס נגדו בהזמנה לעימות ישיר, שהרי ידעה כי אין לה סיכוי נגדו. היא ציפתה לו כמו להתקדרות חלקית.

דניאל צ'צ'יק

צפוי בוקר קריר וערפילי / ממערב יתחילו לנוע ענני גשם / הראות תהיה לקויה הכבישים חלקים. / ‏(...‏) / צפוי שהיום הבא יהיה שמשי / אם כי לאלה שעדיין חיים תועיל מטרייה.
‏(למחרת - בלעדינו, נקודתיים. תירגם רפי וייכרט, הוצאת קשב לשירה, 2009‏)
כמעט עד סוף ימיה הצליחה שימבורסקה לחיות בקצב שלה - לעבוד, לפגוש ידידים, לעשן סיגריות, לשתות וודקה. ולכתוב שירים. היא סברה שלספרות אין מונופול על הפתעות ופליאות. הרי החיים עצמם, פשוטים ושגורים, מעוררים פליאה. במדע ובטכנולוגיה מתרחש כל יום משהו חדש ומפתיע ואין ביכולתנו להדביק את קצב ההתרחשויות האלה. כל תגלית מעוררת בנו פחות השתאות מקודמותיה ואנחנו לא משתהים די הצורך כדי להעריך כראוי את ייחודה. נדמה שהכדור הפורח של האחים מונגולפיה עורר פעם סנסציה גדולה וממושכת יותר מאשר הטסת אנשים לירח. ככל שהפליאה מתקצרת, עוגמת הנפש מתארכת. ‏(...‏)

הנסיעה האחרונה של ויסלבה שימבורסקה היתה לוורוצלב, בספטמבר 2011, לקונגרס התרבות האירופית. שר התרבות והמורשת הלאומית הזמין אותה לארוחת ערב. נכחו בה הבימאית והתסריטאית קריסטינה זחבוטוביץ’, שותפה לחיים וליצירה בימאי הקולנוע אנדז’י ויידה, והפילוסוף זיגמונט באומן. נלוו אליהם יין משובח ומרק ז’ורק פולני. אחרי חצות חזרה עם רוסינק לקרקוב.

הסרט האחרון שצפתה בו - בחברת ידידתה, החוקרת והעיתונאית טרסה ואלאס - היה “חצות בפאריס” של וודי אלן. טיוטת השיר האחרונה בפנקסה נרשמה בסתיו 2011.
בשעת מותה, / היא כבר מאמינה בעולם הבא.

“כבר הייתי קרוב לבכי”, נזכר מיכאל רוסינק, “ולפתע נשמט מתוך היומן פתק קטן בכתב ידה: ‘זהו אחד מאותם כדורגלנים שהכדור לא מפריע לו במשחק’ - משפט ששמעה כנראה מפיו של פרשן ספורט”.

העצומה האחרונה שחתמה עליה קראה לביטול העונשים בגין שימוש בסמים נרקוטיים למטרות רפואיות. על העצומה חתמו גם מריו ורגס יוסה, יוקו אונו, סטינג, ג’ימי קארטר ולך ולנסה.

היא הספיקה להעיר למיכאל רוסינק כמה הערות על תרגומו לספר “אורח מוזר” מאת אדוארד גורי, ואחר כך כתבה על עטיפת הספר את הטקסט הקצרצר האחרון שלה: “יש אנשים קודרים תמיד. הודות לגורי הם מצליחים להיגמל”.

החמשיר האחרון, בן ארבע השורות, הוקדש למצבה של המשוררת אחרי הניתוח:
ההולנדים הם אומה חכמה / משום שהם יודעים מה צריך לעשות / ואינם כופים הנשמה
מיכאל רוסינק זכה לקבל מידיה את הטיוטה בכתב ידה.

השיר האחרון ששלחה ל”גזטה ויבורצ’ה”:
במקרה הטוב ביותר / תקרא, שירי, בזהירות, / תפורש ותיזכר. / במקרה הרע - / רק תקרא. / אפשרות שלישית / תיכתב באמת, / אך אחרי רגע תושלך לפח. / לרשותך אפשרות רביעית - תיעלם ולא תיכתב. תמלמל לעצמך משהו בסיפוק. / לשירי, די, 2012
היא מתה בשנתה, בביתה, ב–1 בפברואר 2012. ב–9 בפברואר בצהריים עברה תהלוכת ההלוויה בכיכר השוק בעיר העתיקה בקרקוב. במקום תרועת החצוצרה הרגילה בקעה מכנסיית מאריאצקי מנגינת “שום דבר לא קורה פעמיים” - השיר המולחן המוכר ביותר של שימבורסקה. דיירי הבתים בכיכר השוק זקרו את ראשיהם והביטו לכיוון הכנסיה, שם ניגן החצוצרן את לחן השיר הנודע.

שום דבר לא קורה פעמיים / ומאום פעמיים לא קרה. / לכן נולדנו בלא כל הכנה. / וגם נמות בלא שיגרה. ‏(בשלהי המאה, בתרגום רפי וייכרט, סדרת קשב לשירה, 1998‏) ‏(...‏)
עמדנו בבית הקברות רקוביצקי בקרקוב והשלג זרה על כולנו את פתותיו. מן הרמקולים נשפכו צלילי קפה שחור בקולה של אלה פיצ’ג’רלד.

“קולה הוא כמו חסד אלוהי”, אמרה לנו שימבורסקה לא מכבר. “אלה שרה כל טקסט - עצוב או שמח או דרמטי מאוד - בעודה עומדת מן הצד, לא נותנת את כל נשמתה. אני מעריכה מאוד את התכונה הזאת. אינני רוצה להשוות את עצמי לאלה פיצ’ג’רלד הגדולה, אבל נדמה לי שגם אני תמיד עומדת קצת בצד. אני מנסה להסיט הצִדה כל עניין, אפילו חשוב ודרמטי, ולהתבונן בו מזווית זו - כשהוא מוסט קמעה מן המרכז. אלה פיצ’ג’רלד נהגה כך בשיריה. אולי למדתי ממנה משהו”.

תירגמה מפולנית מירי פז



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו