בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

געגועים לישעיהו ליבוביץ

"העובדה היא שיהדות ההלכה מתה. פשוט מתה", זועק ליבוביץ בפולמוס שתועד במפגשים שהתקיימו בדירתו ב-1993 ומתפרסם עתה בספר

תגובות

ליבוביץ מתפלמס, תמלול ותיעוד וידיאו של 13 שעות פולמוס, הוצאת כרמל, 2013, 224 עמודים

ב–22 באפריל 1993 התקיים בסינמטק של ירושלים כנס לכבודו של ישעיהו ליבוביץ, אחרי שוויתר על פרס ישראל. ההרצאות ראו אור ב–1995 בהוצאת כתר. לאחר הכנס אירגנה יונה הדרי מפגשים בדירתו הצנועה, מול מצלמת וידיאו. במשך ארבעה ימים, ליבוביץ היה כבר בן 90, הגיעו להתפלמס אתו על דברים שנשאו באותו יום עיון בסינמטק: אבי שגיא, זאב הרווי, משה הלברטל, אסא כשר, תמר רוס, יעקב לוינגר, אליעזר גולדמן, עזמי בשארה ויוסי זיו. הוויכוחים כונסו בספר הכולל גם תקליטור וידיאו של המפגשים מעשה ידיו של יוסי אבישר.

מתוך "יתגבר - שיחות עם ישעיהו לייבוביץ'" (1993) מאת אייל סיון

מתוך "יתגבר - שיחות עם ישעיהו ליבוביץ" (1993) מאת אייל סיון, 190 דקות momento-films

כאן אפשר לראות עד כמה האיש הזקן צלול, חוזר על עמדותיו בעקשנות, משתמש בדוגמאות כדי להסביר את עצמו ומתבצר בעמדותיו הבסיסיות: רק המדע הוא אוניברסלי, אינדיפרנטי לערכים, וערכים אינם מוחלטים אף פעם. אדם פועל מכוח רצונו, ברצונו להיות מנוול - הוא מנוול, וברצונו להיות איש הגון - הוא איש הגון.

כבר קראנו הרבה על ליבוביץ, שבלי השכלה של ישיבה, תפס, בזכות ההבנה העמוקה שלו את הרמב”ם, את הרוח ה”ליטאית” של הדת היהודית, ובכוחו לצטט ולהביס וגם לבקר את התפישות ה”שכנות” ליהדות: מיסטיקה, משיחיות, גוש אמונים. “מיסטיקה זו הגישה האנטי־יהודית. לכן בעולמה של הלכה אין מיסטיקה, כי ההלכה היא עבודת השם. ביום הכיפורים אין מיסטיקה. בל”ג בעומר יש מיסטיקה”.

הרב הגדול סולובייצ’יק, סיפר ליבוביץ, סירב להצעה להיות הרב הראשי לישראל, מפני שאמר כי דבר ראשון שיצטרך לעשות יהיה לבטל את ל”ג בעומר ודבר זה יהיה כאן איום ונורא. חשוב יותר, מבחינתו היה שאי אפשר להתנסות בחוויה דתית. בני ישראל שעשו עגל זהב - לדבריו, התועבה הגדולה ביותר בהיסטוריה היהודית - ביקשו להם אלוהים. היהודי הדתי אינו מבקש אלוהים, אינו מדבר עם אלוהים. לעבוד את אלוהים פירושו להיות מעשן ולהימנע מעישון בשבת. אין לכך קשר עם מוסר. ולא עם פוליטיקה.

אלכס ליבק

יש לליבוביץ עמדות ביחס למוסר. יש לו עמדות מפורסמות עוד יותר בענייני השטחים והסרבנות. הרגעים הנוגעים ביותר ללב בסדרת המפגשים המתועדים הם הרגעים שבהם הוא משוחח עם אנשים הקרובים לו ביותר מבחינת עמדתם היהודית: פרופ’ אליעזר גולדמן ‏(איש קיבוץ שדה אליהו‏), פרופ’ יעקב לוינגר ‏(חבר לדרך של ליבוביץ, אחיו של מנהיג המתנחלים‏), ועם פרופ’ תמר רוס. בשיחות אתם עולה, יותר מכל, תפישתו הטרגית של ליבוביץ את הדת היהודית.

בשיחה עם עזמי בשארה אומר ליבוביץ: “אינני יכול להצביע על שום דבר, לא בריאליה של החיים ולא בחיי הרוח, שהוא נכס משותף לכל אלה שמוכרים כיהודים, שגם אני מכיר אותם כיהודים, והם מכירים את עצמם כיהודים. זאת היא הבעיה הגדולה של העם היהודי. היא התחילה שניים שלושה או דורות לפני שחלמו בכלל על מדינה יהודית. היא התחילה בראשית המאה התשע-עשרה... את פיתרונה אני אינני יודע, אינני יודע. מבחינה דתית הבעיה הזו לא קיימת, מפני שמבחינה דתית יש הגדרה ותשובה מיהו יהודי, אבל רובם של בני האדם, אותם בני אדם, אשר בכנות רואים את עצמם כיהודים, ואני מטעים את המלה בכנות, אינם מכירים בהגדרה הזאת”. זהו גרעין הטרגדיה.

בשיחה עם תמר רוס: “עניין מעמדה של האשה איננו הבעיה שנשתנו התנאים והנסיבות, אלא שזו לא אותה אשה שבה עוסקת ההלכה... כאן לא מדובר בשינוי בהלכה. מדובר על כך, שהיום, לגבי מחציתו של עם ישראל, שהן נשים, אין הלכה כלל... הלכה אינה יודעת על מציאותה של אשה שמצד אחד היא אם לששה ילדים, והיא מלמדת פיזיקה באוניברסיטה העברית. נו, אין דבר כזה. אבל היא ישנה”.

ובמקום אחר: “לא מדובר בפרצות בהלכה. מדובר בדברים שההלכה איננה עוסקת בהם. ההלכה איננה עוסקת במדינת ישראל, אינה עוסקת באשה, כמעט איננה עוסקת באף בעיה מהותית. ההלכה איננה עוסקת בעובדה שיש הומוסקסואלים - ‘לא נחשדו ישראל על כך’. עכשיו אנחנו מגיעים לנקודה המכרעת המסכמת את הדיון: עם ישראל, זה עמנו, איננו אותו עם ישראל שעליו מדברת ההלכה... עם ישראל שאיננו מוחזק יותר להיות עם התורה זו עובדה היסטורית שההלכה אינה מכירה אותה”.

יונה הדרי שואלת אותו: “מה צריך להשתנות בהלכה?” וליבוביץ משיב: “לא להשתנות, לחוקק מחדש. העובדה היא שיהדות ההלכה מתה. פשוט מתה”. חשוב להדגיש: לא מדובר בתביעה לרפורמה, במובן של היהדות הרפורמית: “אשה שיש לה וסת. זה דבר קטן? זה דבר אקזיסטנציאלי. אשה שיולדת ילדים, האשה שעליה נאמר ‘ודבק באשתו’. עליה מדובר, עליה נאמר ‘ואל אישך תשוקתך’. האשה הזאת חיה וקיימת גם היום. אבל אשה ש’אין דרכה’ לשבת בבית דין, זה שקר. האשה שאנו מכירים דרכה כן לשבת”.
באביב 1993, שנה לפני מותו, חוזר ליבוביץ לאותם דברים שכתב עוד בביטאוני בני עקיבא בגרמניה: “פרוגרמת חיים ציבוריים לפי התורה - אנחנו צריכים לחוקק אותה”. וכאשר תמר רוס תוהה אם יימצא הציבור שיצליח בפרוגרמה הזאת, הוא משיב לה: “ולכן אינני בטוח בעתידה של היהדות”.

בהקשר הזה, כעסו הגדול על הרבנים החשובים. “לאלה שמוחזקים היום כפוסקי הלכה אין שום הבנה במה שיש לעשות”. על הרב שלמה זלמן אוירבך, ‏(“פוסק הדור”‏): “אני לא רואה בו בעל הלכה מוסמך. הוא לא מבין כלום בענייני העולם, ולכן הוא איננו מוסמך ידע בתורה”. ובהמשך, “הרב הראשי מטעם גולדה מאיר, הרב עובדיה יוסף, איננו רוצה שתלמידיו יילכו ללמוד תורה אצל אחותי נחמה. תורה מפי אשה? ואדם זה מוחזק מורה הוראה בישראל. הוא מטופש ומרושע”.

מבחינתו רב אינו יכול להשתמש בפסוק מהתלמוד, הטוען כי אין הומואים בעם ישראל, כדי לשלול את ההומוסקסואליות, שהרי יש הומוסקסואלים. רב אינו יכול להעמיד ברירה לתלמיד ישיבה: או ללמוד בישיבה או ללמוד מתימטיקה באוניברסיטה. מבחינתו, רב אינו יכול לשלח מעל פניו אשה החיה עם גבר בלא קידושים.

בעת שעבדתי על הרשימה הזאת, ראיתי כתבה בערוץ 2, ובה רואיינו יוצרי סדרה על ליבוביץ, סדרה שתשודר בערוץ 8. הם אמרו בין היתר: “השמאל לא הבין שליבוביץ לא היה פציפיסט” וגם ש”לא היה הומניסט”. הצרה עם הרבה בימאי טלוויזיה - בהנחה שהכתבה לא סירסה את דבריהם - שאין להם מושג עם מי הם מדברים לפני שהם ניגשים לעשות סדרה.

כדי להבהיר כמה דברים כאן לגבי אווילויות החוזרות בטוקבקים ובפייסבוקים וביוטיובים: ליבוביץ הדגיש בכל אירוע, שאיננו פציפיסט, שלחם ב–48’, שלא היה חבר בברית־שלום, וכל מי ששמע אותו, ידע כי איננו הומניסט. אין בכך שום דבר יוצא דופן. לואי אלתוסר היה אנטי הומניסט. מישל פוקו היה אנטי הומניסט. המשותף להם אינו קיים כלל ‏(אם לא מגיעים לשפינוזה‏).

ליבוביץ היה חדור איבה לכיבוש, הספר כולל תצלום של חייל ישראלי, שרובהו מפחיד ילד פלסטיני. הוא הראה את התצלום הזה לבני שיחו, כדי לומר מהי מדינת ישראל בעיניו. הוא שב וקרא למרי של סרבנות המונית כדי להתנגד לכיבוש. בנפרד מכל זה, שנאתו לגוש אמונים ולמתנחלים נבעה מדבקותם הדתית ב”אדמת הקודש”. אבל דברים אלה נדונו כל כך הרבה, שכתבה בערוץ 2, או סדרה בערוץ 8, אינן מעלות ואינן מורידות.

בתום הסימפוזיון בסינמטק הזכיר ליבוביץ את הפרדוקס הגדול ביותר הקשור בו: כל עבודתו האקדמית, משך עשרות שנים, היתה בתחומי מדעי הטבע. אף מתפלמס אתו לא דיבר על עיסוקו זה. בכל השאר, סוציולוגיה, פילוסופיה, היסטוריה וכו’, יודע הוא מעט, כך אמר, אף שענווה לא היתה אחת מהתכונות שלו, אמר. ראוי לקרוא בספר המרתק הזה. הכריזמה של האיש עולה מכל עמוד.

עבודת אלילים או עבודת השם? הגיבו כאן באמצעות הפייסבוק
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו