טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תשובות לקוראים מאת ויסלבה שימבורסקה

לקט מתוך מדור "דואר ספרותי", תשובות לקוראים שכתבה המשוררת הפולנייה ויסלבה שימבורסקה בשנות עבודתה בעיתון “החיים הספרותיים”

תגובות

המשוררת הפולנייה ויסלבה שימבורסקה נמנתה במשך שלושה עשורים עם חברי מערכת השבועון “החיים הספרותיים” ‏(1953–1981‏) שראה אור בקרקוב, עיר מגוריה. היא ערכה בו מדור של תשובות לקוראים - רובם אמיתיים וחלקם בדויים - שביקשו לפרסם מפרי עטם בכתב העת.

“כותרת המדור”, כתב יורם ברונובסקי ברשימתו האחרונה במוסף זה ‏(5.4.2001‏) שיוחדה לתיאורו של מדור זה בעריכתה של שימבורסקה, “היתה ‘דואר ספרותי’ והוא היה אחד הנקראים ביותר בעיתון ולא רק על ידי הקוראים ששלחו אליו את יצירותיהם, אלא גם על ידי כל אלה ששמו לב לאיכות התשובות הקצרות שהצטיינו בהומור נשכני וגם בפניני מכתמים בענייני ספרות וחיים. ‏(...‏) מבחר נרחב של הטקסטים הללו”, מוסיף ברונובסקי, “הופיע זה לא כבר בספר. הספר קרוי בשם המדור ‘הדואר הספרותי’ ונוספה לו תת הכותרת ‘כלומר איך להיות ‏(או לא להיות‏) סופר’. על כריכתו האחורית, לצד תצלום ישן של המשוררת מצוי הכיתוב הבא: ‘ויסלבה שימבורסקה היא ילידת העיירה קורניק. היא זכתה לפרסום מסוים כמשוררת ‏(פרס נובל 1996‏) אך זכויותיה הגדולות הן בתחום החינוך, אם מותר להגדיר כך את כתיבתה היוצרת כמחברת התשובות במדור ‘דואר ספרותי’. הודות לפעילות זו זכתה החברה במהנדסים, בביו־כימאים, ברוקחים, ברופאי חיות, במנהלי חשבונות, בארכיטקטים ובבעלי מקצועות רבים אחרים וכן גם - מי יודע - אולי בסופר אחד או שניים’.

“בשיחת המבוא”, כתב ברונובסקי, “מגוננת המשוררת על הזכות ללעוג בפומבי לניסיונות היצירה של השולחים ולנצלם תוך כדי כך לשם התקנת מדור משעשע. המהדירה שואלת: ‘האם כאשר ראית לנגד עיניך יצירה של מי שרוצה להיות משורר, יצירה חסרת מגן ורועדת מחרדה, לא חשת שאת חסרת לב’? והתשובה של המשוררת: ‘חסרת לב’? אני עצמי התחלתי משירים גרועים ומסיפורים קלושים. ואני יודעת שדלי של צוננין הנשפך על הראש הוא בעל סגולות ריפוי’. חסרת לב לעומת זאת הייתי כאשר מישהו שהציג את עצמו כמורה כתב עם שגיאות כתיב”.

מתוך "דואר ספרותי":

ה. י., רוז’ניצה.

לא אחת קורה שעורך “הדואר הספרותי” צריך לקרוא מכתבים שיש בהם איומים. מהמכתבים הללו עולה הנימה הבאה, פחות או יותר: נא להגיד לי אם הטקסטים שלי שווים משהו, מפני שאם לא - אגמור עם זה מיד, אקרע, אשליך, אפרד מהחלומות על התהילה, אתייאש, אפקפק לגבי עצמי, אשבר, אשתכר, אחדל להאמין במשמעות חיי וכו’ וכו’. העורך לא יודע מה לעשות. הואיל וכל מה שיש לו לכתוב הופך למאוים. יכתוב שהשירים או הפרוזה גרועים - וכבר נכונה טרגדיה גדולה. יכתוב שהם טובים - ולמחבר ייכנס ג’וק לראש באשר לכשרונותיו ‏(כבר היו מקרים כאלה‏). יש הדורשים, בנוסף לכך, שהתשובה תינתן מיד, פן יקרו דברים איומים. אפילו לעיין בדבר הם לא מרשים.

ז. ב., מחוז לובלין.
השירה תמיד קצת מגזימה. יש להודות שהיום פחות מאי פעם. לא יעלה על הדעת בזמננו הקונצפט של י”א מורשטין, שהשווה בסונטה שכותרתה “אסירי עבודות פרך” את מצוקות האהבה שלו לסבל של עבד כפות באזיקים והסיק בלי שמץ מבוכה כי לעובדי עבודת פרך בכל זאת קל יותר לחיות בעולם. הסונטה כתובה בסגנון מזהיר, אבל דומה שהיא לא עוררה מעולם אמון במכאוביו של המחבר. מכאן מוסר השכל: שאם אנו רוצים שיאמינו לנו, הבה נהיה מאופקים. “אני בוכה אחרייך בדמעות של דם...” נו באמת, אדון זביגנייב.

מגרו. קריניצה.
גברת ואדון נכבדים. אתם דורשים מאתנו יותר מדי. שניכם כותבים שירים ואתם רוצים לדעת בדחיפות של מי טובים יותר. אנו מעדיפים לא להתערב בדבר, משום שהבהיל אותנו במיוחד המשפט: “ הרבה תלוי בזה...”. תחרות בחיי נישואין נגמרת בטוב רק בסרטי קומדיה. וחוץ מזה, סגנונכם דומה, פחות או יותר, כלומר קשה להבחנה. בתור חסידים קנאים של הקן המשפחתי אנו מבקשים להסתפק בחוכמת שלמה זו.
קיקה. רדום.

עורך “הדואר הספרותי” חש באורח מכאיב עד מאוד את העוינות שרוחשים אליו אחדים מן המכותבים שזכו להערכה שלילית. לכן הצעת הנישואין שהובעה במכתב המחורז אליו היא בשבילו נחמה גדולה בהמשך העבודה. יש רק מכשול אחד, ניתן לומר פסיכולוגי. האידיאל שלו בחיי הבית הוא אשה קטנה שלא כותבת שום שירים - ואפילו תהא מכוערת, קהת חושים וקודרת! עד עתה הוא רווק, מפני שאינו יכול למצוא כזאת.

ר.ב., לנצקורונה.
בשיר “שקיעה”, הלב מושווה לאפרוח. נניח אם כן שהוא דומה לאפרוח. אבל כעבור רגע הלב מופיע בתפקיד אחר, הוא מצוף של חכה שרוטט על “משטח הדממה”. ולא זו בלבד. במשפט הבא זכה הלב להיות מצילה שמכנסת את “המחשבות התועות”. אינך בוחר כלל בין ההשוואות שעלו. כל אחת מהן טובה ובלבד שתהיה “פיוטית” יותר. ההשוואה משמשת להעצמת התיאור ולהגברת דיוקו. אם אין היא ממלאת תפקיד זה - הרי היא השוואה גרועה ומיותרת. מה יישאר מהשיר הזה שבו הכל מושווה לכל, בלי שיושם לב לאחדות התמונות ולזיקה שביניהן.

מ. מ., ורוצלב.
הבן, שש עשרה וחצי, התחיל בחודשים האחרונים לכתוב שירים, פניו התקדרו, הוא מנסה לגדל זקן, עונד על האצבע טבעת גדולה עם זכוכית, קושר לצווארו מיני מטפחות ואת יצירתו הוא נושא ברחבי העיר בנרתיק של כינור. אתה שואל אותנו, בתור מומחים לנושא, האם מה שקורה עם הבן מוכרח היה לקרות ואם, נו, יש איזו תקווה שזה יעבור לו פעם. יעבור, כמובן שיעבור. הנער רוצה לעת עתה להפנות תשומת לב לעצמו בכל האמצעים - כי הוא בדיוק בגיל שבו מאמינים ביעילות של אביזרים. אבל אנחנו מסופקים אם כל זה התחיל מכתיבת שירים. קרוב לוודאי שהכל התחיל בבת אחת ובדרך כלל הכל ייעלם בבת אחת. אם באמת יש בנער סגולות להיות סופר, יהיה עליו בעוד זמן קצר לחוות שלב אחר של התפתחות. הוא יגלה במבוכה שהנו באמת שונה ואין זה דבר נוח בחיים. הוא ישתדל להשתנות בכל מחיר או לפחות להסתוות. ב”טוניו קרוגר” דנים בזה. כאן כבר לא מדובר על הפגנות ילדותיות של שונות כי אם על שונות אמיתית, על סוג של רגישות פנימית המבשרת לא סיבוך אחד בחיים.
אבל אל לנו לשעוט כל כך רחוק. נישאר לרגע עם הנרתיק והטבעת. מה על האב האומלל לעשות במקרה כזה? על מולידו האומלל להתאזר בסבלנות, להזכיר לעצמו איך הוא היה בגיל הזה ולבקש נחמה ביצירות פילוסופיות.

מ.נ., ורשה.
“אם השירים האלה יפורסמו אני בוחרת לחתום בשם הבדוי ‘קונסואלה מונטרו’. תודה!” שם יפה המציא מוחך בן השלוש עשרה. מעניין אם למערכת אחד השבועונים הספרדיים הגיעו שירים של אחת קונסואלה מונטרו אמיתית בצירוף בקשה לפרסם אותם תחת שם העט האקזוטי “מרישיה נובקובנה”. אז היו אלה חילופי תרבות אמיתיים, לא כך? באשר לפרסום, זה בכל זאת מוקדם מדי. תהיינה שתי העלמות הצעירות חרוצות וסבלניות.

מיל., בז’סקו.
תיאורי טבע לא נמנים עם הוכחות החובה של היכולת הספרותית. אם לא מוצאים די מלים רעננות כדי להפוך את התיאור למעניין מוטב בכלל להניח לזוהר הירח על פני המים. בקטע הרומאן שנשלח מדובר בסופו של דבר על גניבת פרה. בנסיבות אלה אין ראש להתפעל מקסמי הטבע לא לגנב ולא לפרה שמוציאים מהרפת.

אבוס, חלם, מחוז לובלין.
ושוב, פעם שנייה השבוע ניתן למערכת ייפוי כוח להכניס את כל התיקונים שהיא מוצאת לנכון. שום תועלת לא תצמח לספרות מסופרים מתחילים ושאננים כל כך. מעניין. מעניין אם הוועד האולימפי הפולני מקבל לפעמים מכתבים שתוכנם הוא: “אני מתכוון לזכות באליפות העולם ומייפה את כוחכם להתאמן במקומי...”
“הומו”, טשבין.
 אתה שואל מה דעתנו על הומרוס. עד כה טובה מאוד. למה מה? קרה משהו?

בולסלב. ל., ורשה.
המכאובים הקיומיים האלה באים בקלות רבה מדי. יותר מדי ייאוש ועמקות קדורנית. “עומק המחשבה” - כתב יקירנו תומס ‏(מאן, אלא מי?‏) - “צריך לחייך”. בקוראנו את “אוקיינוס” בוססנו באגם רדוד. חשוב על החיים כעל הרפתקה בלתי רגילה שאירעה לך. זו, לעת עתה, העצה היחידה.

ניקודם ר., ביטום.
אם שמך באמת ניקודם, הריני שולחת את מיטב איחולי ליום הקדוש שלך שיחול בשבוע הבא. את “סיפורי הבאי של רווקים” אתה יכול להקריא בחוג המוזמנים בשעה שהגברות תהיינה עסוקות במטבח בהכנת כריכים. אולי אנחנו מיושנים אבל הננו קובעים בעקשנות שנשים לא מוכרחות לשמוע הכל.

א.ל.מ., פוזנן.
“מה לענות למכרים שטוענים כי אין הם יכולים כלל לקרוא את השירה בת זמננו, מפני שהיא לא יפה כמו שירי סלובצקי?” - אלה קרוב לוודאי אנשים שהשירה בכלל לא מעניינת אותם. אחרת לא היו מדברים על השירה בת זמננו כעל מקשה אחת. אבל יש דרך לטפל בהם.
אנחנו מעוררים ויכוח בדירתם של בני הפלוגתא שלנו. ברגע שבו הם מוחצים אותנו עם שמו של המשורר החוזה אנחנו קוראים אגב מחיאת כף:”אח, באמת נכון, הייתי שוכח לגמרי - תביאו לי לרגע את סלובצקי, כי אני מוכרח לבדוק את הסיום של אחד השירים!” שלוש פעמים נקטנו בתחבולה זו ושלוש פעמים התברר כי בכלל אין להם בבית השירה הזאת שכביכול אהובה עליהם. אזי אנו מחייכים בחביבות ונפרדים מבעלי הבית הנבוכים.

ואלד., ורשה.
קנטרנות אנו אוהבים, אבל איננו תמימי דעים אתך - מדוע שייעלמו מכתבי־העת לנשים עצות בענייני הלב? הדבר אנושי ונחוץ הואיל ומגיעים מכתבים רבים כל כך. זה שלא תמיד אלה דילמות ברמה של אנה קרנינה? אז מה? אנו מבטיחים כי בהשוואה לדואר הלבבות בכתבי־העת הצרפתיים אלה פסגות ההימאליה.
פעם נפל לידנו גיליון של “אל” ‏(Elle‏) שבו שטחה גברת אחת את מבוכת הנפש הבאה: “שמעתי כי במלחמה אין הגברים נאמנים לנשותיהם והם יוצרים קשרים עם נשים מקריות. מדברים עכשיו הרבה על מלחמה, לכן אני רועדת מהמחשבה שבעלי יוכל לבגוד בי”. אתה רואה, דאגה לא של מה בכך. דרישת שלום לבבית.

לובין.
איך להיעשות סופר? שאלה טורדנית אתה שואל. בדיוק כמו הילד ששאל איך עושים ילדים וכשהאם ענתה שתסביר לו מאוחר יותר, כי עכשיו היא עסוקה מאוד התחיל להפציר: “אז תסבירי לי לפחות את הראש”... אז ננסה גם אנחנו להסביר לפחות את הראש: ובכן צריך קצת כשרון.

א. ל., ורשה.
נסי לאהוב בפרוזה.

תירגם מפולנית והעיר דוד וינפלד



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות