בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שירי הילדות של אהרן מגד

שני שירים שכתב הסופר מגד בגיל 11 מלמדים בין השאר על הצלחת החינוך הארץ־ישראלי להנחיל את רעיון המיזוג בין התרבות היוונית והעברית

תגובות

באחרונה גילה אילן ברקוביץ’ בארכיונו של אהרן מגד, במכון קיפ לחקר הספרות העברית באוניברסיטת תל אביב, שני שירי־ילדוּת של הסופר אהרן מגד. כתבי־יד אלה שלא נכללו בספרי: “אהרן מגד: חסד החיים - דיוקנו של בן־הארץ כסופר עברי” ‏(כרמל, 2011‏), מחדשים, מחזקים ומשלימים את דמותו כ”ילד־כותב”. בד בבד הם שופכים אור על הצלחתו של החינוך בבית הספר העברי בארץ בשנות השלושים של המאה העשרים.
כבן אחת עשרה היה אהרן מגד כשכתב את השיר “ירמיהו על מזלו”, שבשוליו נרשם: “כ”ג תשרי תרצ”א 15.10.30”. השיר השני, “אולימפוס וסיני”, ללא תאריך, כנראה מאמצע שנות השלושים של המאה הקודמת. על כך כתב לי כעת: “קשה לי לתאר שכתבתי אותם בגיל 11. אולי היה זה בגיל 12, כלומר, תרצ”ב. לא הייתי גאון כזה. אבל אולי אני טועה” ‏(מייל, מיום 24.1.2013‏).

לפי עדותו של מגד, הזדהותו העמוקה עם דמותו של ירמיהו באה לידי ביטוי בחיבורו: “ירמיהו בדרך מענתות”, שלאחריו “משח” אותו אביו המורה כ”סופר” לאחר שקרא אותו “וחלק לי נשיקה על מצחי” ‏(מייל, מיום 24.1.2013‏). “חיבור” זה “מספר על רגשותיו ומחשבותיו של הנביא כלפי בני כפרו ש’ביקשו את נפשו’ והזהירוהו לבל יינבא” ‏(“חסד החיים”, 62‏).

השירים מוסיפים, כאמור, נדבך להבנת ראשיתו של אהרן מגד, ולהישגי הוראת התנ”ך בבית הספר הארץ־ישראלי. בשיר הראשון, שישה בתים, בחריזה ובניקוד מלא. כתב היד הוא חלק ממחברת שעליה רשם מגד בכתב ידו: “העתיקה פנינה גרינר”. פנינה גרינר ‏(רום‏), לימים, אשתו הראשונה של אהרן מגד. הכותב משמש כפֶה לירמיהו. השיר כתוב כמונולוג של הנביא המקונן “על מזלו”, ומתריס כנגד האלוהים על השליחות הקשה שהוטלה עליו: “הו! שוכן שחקים למה בחרתני לנביא / על עם זה האכזר כלביא”. במקום ה”נהדרות, ‏(וה‏)נפלאות”, המזומנות לכל נער, הוטלה עליו שליחות קשה: להיות “איש מדון לכל הארץ”. היא גרמה לו להיות “בודד ועזוב” גם בעיני הוריו, עד כדי כך שהוא שואל את נפשו למות: “הלא למוּת טוב ונעים”. הסגנון מקראי: “אוי לי אמי כי ילדתני”; אוצר המלים ספרותי: “מן הארז ועד השרץ”; החריזה, של ארבע השורות בכל בית, נעה בין מקוריות לבין חיקוי החריזה של שירת ההשכלה.

השיר השני: “אולימפוס וסיני”, נכתב בעיפרון, לא מנוקד, בן שני עמודים, נראה כטיוטה, עם תוספות ומחיקות. כתב היד במקומות אחדים קשה לפענוח. יש בו ארבעה חלקים: א. הרים; ב. סיני; ג. אולימפוס; ד. שניכם. במרכזו: התלבטותו של הכותב, בין שני הרים אלה, שכל אחד מהם מייצג עם אחר ותרבות אחרת. כל אחד ומעלותיו כל אחד ותרומתו לאנושות. תוספת הבית בחלק השני מחזקת את ייחודו “המקראי־יהודי” של “סיני”. תחילתו, שיר הלל לשני ההרים גם יחד, המשכו בתיאור ייחודו של כל הר וסיומו בהחלטה, שאין צורך לבחור ואין גם אפשרות לבחור, אלא יש לאמץ את שניהם יחד: “שניכם גם אולימפוס גם סיני / ולא אדע מי בכם צֵאוס או אדוני... / שניכם בלבי גלה נגלו”. כל אחד ובשורתו: “גם אולימפוס צוהל החיים / גם סיני הנושא מצוות שמים / אכבד גם שניהם / גם אלהיהם!”.

השיר, שאולי יאה לו ההגדרה: “פואמה”, נכתב בשעה שהתלמיד אהרן מגד למד בבית הספר את שירו של שאול טשרניחובסקי: “לנוכח פסל אפולו” ונחשף להיסטוריה של יוון ותרבותה. יש בו התרסה מקורית ונועזת ‏(גם אם היא בהשפעת מוריו‏), שאין סתירה בין שתי התרבויות. שני ההרים משלימים זה את זה ואין צורך להעדיף אחד על חברו. יש לבחור בשניהם. אהרן מגד אישר את השערתי זו וכתב: “את צודקת: השיר על ‘אולימפוס וסיני’ נכתב בהשראת ‘מול פסל אפולו’ - וגם שירים ‘אליליים’ אחרים של טשרניחובסקי, שאז אהבתי מאד את שיריו והושפעתי מהם” ‏(מייל, מיום 24.1.2013‏). היוצר לעתיד, ניכר בהבנה העמוקה של הניגודים המשלימים, ביכולת להרחיב את הגבולות, בסובלנות לשונֶה, בצורך בשילוב ובמיזוג ובניצול היתרונות שבשני העולמות. ולא פחות, בהעזה למתוח ביקורת על המוסכם והמקובל, להביע דעתו ללא־מורא.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו