בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תמונות מיריד הספרים של הפרובינציה היהודית

יריד הספרים הבינלאומי בבנייני האומה בירושלים הוא מהעלובים ביותר שאני מכיר בעולם. אז למה בכל זאת קיבלתי זריקה של אופטימיות?

10תגובות

כשחציתי את הכביש אתמול, בדרך אל יריד הספרים הבינלאומי בבנייני האומה בירושלים, ראיתי פתאום עשן שחור מיתמר ממנהרת בגין. אלה היו צעירים דתיים פשיסטיים שהבעירו צמיג באמצע הכביש וצעקו "לא מגרש יהודי יהודי". הם רצו וחזרו, להקות להקות של בעלי פאות מתבדרות. התנועה נעצרה. ניידות משטרה צופרות ניסו לפלס את דרכן למקום. הנה קבלת הפנים הרוחנית שציפתה לבאים אל יריד הספרים. קבלת פנים של בית משוגעים.

אחרי סצינה לא שפויה כזאת, לא ייפלא שהיריד עצמו נראה כבר חסר טעם. ואמנם, אובייקטיבית, זה יריד מהעלובים ביותר שאני מכיר בעולם. הייתי לפני שנתיים ביריד הספרים של איסטנבול. הייתי בפאריס. בקהיר. בכל המקומות הללו אתה מרגיש איזה באז. איזו התלהבות. ואילו כאן, שני ענקי הספרים – סטימצקי וצומת ספרים -  השתלטו על שני אולמות גדולים. יש המון דוכנים של ספרים לדוסים, מכל הסוגים והצבעים. בדוכנים המינימליים והדלים של ההוצאות המבוססות ישבו מוכרים משועממים. המבחר שהציגו היה עלוב שבעלובים, בידיעה שזה לא יריד שמושך אליו קהל מקומי של קוראי עברית. אם כן, את מי בא היריד הפרובינציאלי הזה לשרת?    

אני בתוך עסקי הספרים זה ארבעים שנה. לכאורה אני אמור להכיר את כל הוצאות הספרים ולהתמצא במה שיוצא לאור. והנה גיליתי כאן להפתעתי שורות שורות של דוכנים השייכים לבתי הוצאה שמעולם לא שמעתי את שמעם, ומן הסתם גם מחר כבר אשכח את שמם, מיני מדפיסים של כתבי קודש במהדורות אמנותיות, דוכן של ספרי יידיש, רוסית, יהדות ועוד ועוד יהדות. והוצאה בעלת השם האקזוטי "קונטנטו דה סמריק", שהציגה עשרות ספרים, שאף אחד מהם לא ראיתי מעודי. והנה מישהו קורא בשמי. היתה זו ורד לוי ברזילי, אשתו של עיתונאי הארץ בעבר, אמנון ברזילי, שגם היא היתה עד לא מכבר כתבת במוסף "הארץ" ועכשיו היא עורכת הבית בעברית של ההוצאה חובקת עולם זו, המפרסמת ספרים במימון מחבריהם, בעברית ובאנגלית ובשיתוף עם חברות הפצה והוצאה לאור מסין ועד כוש.

כשנכנסתי אל אולם המו"לים הזרים התקיימה שם, באחת הפינות, שיחה עם סופרת רומנייה לעיני קהל ער של דוברי רומנית. מהפינה הצרפתית בקע קול של סופר צרפתי-יהודי שהמלה "יהודי" חזרה בדבריו שוב ושוב, מה שגרם לי להימלט מהר. חברי אשר רייך קרא מספרו, שתורגם לגרמנית באירוע שהתקיים בדוכן הגרמני. ומי רואות עיני שם? את א., ידיד משכבר הימים החי בגרמניה. הוא סיפר לי שהתחתן סוף סוף לפני ארבע שנים עם החבר, ובכך התמסדו סוףסוף יחסיהם הנמשכים קרוב לשלושים שנה. ובתוך שניות אחדות הסביר לי בלחישה מי גיי בסביבה ומי לא מקרב הצוות הגרמני (רמז דק:  הרבה סטרייטים לא היו שם).

הונגריה תרמה ליריד שעה מקסימה באמת, שבה הדגימה בעלת בלוג בישול נמרצת ועסיסית מבודפשט, סופיה מאוטנר, את התמורות שעובר בימינו המטבח ההונגרי לכיוון של פיוז'ן. היא הדגימה במקום כמה מנות נפלאות באמת. באמצע ההסבר על הקינוח הקלאסי "סילבש גומבוץ" (כופתאות ממולאות שזיפים) נרכן אלי אדם מזוקן ונוגה. משורר הונגרי הוא ושמו שיין גאבור (בהונגרית תמיד בא שם המשפחה לפני השם הפרטי) וביקש לדבר אתי על שיר שלו שתורגם לעברית, ושנשלח אלי ועדיין לא פירסמתי אותו.

יריד בעיקר מוזר. הלכתי לשמוע שיחה עם הסופר הצרפתי עמנואל קארר, שהנחה דרור משעני. שיחה היתה כשלעצמה מעניינת וכך גם השיחה אחריה, עם שלוש סופרות גרמניות, בהנחייתו המקסימה של האמן הצעיר עמנואל ויצטום, בנו של דוד ויצטום מהטלוויזיה וציפי ויצטום, העורכת  מקול המוסיקה. דיברו כמה ברלין היא עיר נפלאה ומולטי-תרבותית.

מצד אחד, אין לי מושג לשם מה צריך את היריד הזה. מצד אחר, אם לא יהיה היריד, זה יסמל עוד שלב בנפילה של ירושלים לידי הפשיזם הדוסי. על כן בעל כורחי אני בא אליו, ומעודד את קיומו. מה גם שהיום (חמישי) אפגש בו לקפה ספרותי עם סופר ברזילאי שיכול להיות מעניין. ושמי שהוציא את ספרו בעברית הוא מו"ל ישראלי האהוב עלי יותר מכולם: אוריאל קון, צעיר משכיל ונמרץ בעל חלומות ואידיאלים חברתיים,השואף לפרסם תרגומים של ספרות טובה באמת, ולא את רפרטואר המצליחנים הבינלאומיים. בשביל אנשים כאלה, השואפים באמת שנחדל להיות איזו פרובינציה ספרותית עלובה, אני מוכן לעלות לירושלים, לשאוף עשן מצמיגים שרופים על ידי פאשיסטים, להתהלך כמו רוח רפאים בין דוכנים של רומניה ופולין. אבל אני מרגיש, אוריאל מחמלי, שאנחנו נהפכים למיעוט נרדף, של אלה שלא טוב להם בפרובינציאליות העלובה. ואלה הרודפים אותנו שורפים עכשיו צמיגים נגד פינוי התנחלויות, ומחר הם ישרפו ספרים, ומחרתיים...

חסד עשה לי הקדוש ברוך הוא, וקיבלתי זריקה של אופטימיות, שבשלה היה כדאי כל הנסיעה הזאת ליריד. ישבתי לאכול סלט ב"ארומה" בתחנת המרכזית של ירושלים. בשולחן לידי, ארבעה חיילים דתיים, מזוקנים, לבטח מצביעי בנט, שנראו במבט ראשון כאלה שכאשר יפשטו את המדים יהיו מסוגלים להבעיר צמיגים נגד פינוי התנחלויות. והנה כריתי אוזן לשיחתם. הם דיברו - איך לא - על פרשת הסוכן הכפול שהועלם.

קראת מה שכתב בנט על זה? אמר אחד.

האחר ענה: עזוב אותך בנט. קראתי את מאמר המערכת של "הארץ"! ולהגיד לך משהו? הוא צודק בכל מלה.

הוא פתח את אתר "הארץ" באייפון וקרא. יתר השלושה הקשיבו בסבלנות. הם לא התנגדו לשמוע את הדברים הקשים הכתובים במאמר.

ואני רציתי לקום ולחבק אותם ולהגיד להם שהם התקווה של הארץ הזאת.

* תיקון: ורד לוי ברזילי היא עורכת הבית בעברית של הוצאת הספרים "קונטנטו דה סמריק", ולא מנהלת יחסי הציבור של ההוצאה כפי שכתבתי בטעות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו