בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שלונסקי ומכתבו האחרון לנכדתו המאומצת

בשנה האחרונה לחייו אימץ לו אברהם שלונסקי לנכדה חיילת מהנח”ל, שרק היא ידעה את סוד כוס התה שלו, המהולה בוודקה. אליה כתב את המכתב האחרון

14תגובות

בשעות אחר הצהריים של יום שישי קיצי בשנת 1972 שהיתי בבית דודַי ברחוב בארי 43 בתל אביב, והתכוננתי להתקשר למשורר אברהם שלונסקי.

כמה חודשים לפני אחר צהריים מכונן זה, ולקראת תום שירותי הצבאי כנח"לאית וחברת גרעין של תנועת "המחנות העולים", הציע לי מפקד הנח"ל אז, אל"מ צבי לבנון, לבנות תפקיד חדש בנח"ל שיכלול העברה של קורסי תרבות לרכזי התרבות בכל ההיאחזויות מגולן ועד קטורה.

מאחר שבאותה שנה צוין יובל להתיישבות בעמק יזרעאל החלטתי לקרוא לקורס "העמק הוא חלום".

דניאל רוזנבלום

בין היתר החלטתי לשלב בקורס התרבות את שירתו של המשורר אברהם שלונסקי, שנודע בכינויו "משורר העמק". גמעתי את שיריו, כתביו ותרגומיו, ואז היתה לי מעין הארה. אמרתי בלבי: הרי שלונסקי חי וקיים, על כן אין טוב מאשר ליזום מפגש אתו.

וכך, אחר צהריים אחד של יום שישי חייגתי לביתו של שלונסקי. רציתי לספר לו על קורס התרבות הראשון של הנח"ל שאמור להתקיים במחנה 80, שבערב הסיום שלו נעלה מופע על ההתיישבות בעמק יזרעאל בעיקר באמצעות שיריו ודמותו הסוערת.

"הלו", הגיע אלי מן השפופרת קול חם במבטא רוסי. "שלום", אמרתי בהיסוס, "אפשר לדבר עם המשורר אברהם שלונסקי?" "מדבר" השיב לי שלונסקי בקול עסיסי ומתגלגל. "מדברת רונית רז. אנחנו לא מכירים". ובעודי מנסה לומר את אשר תיכננתי אין סוף פעמים, קטע אותי שלונסקי ואמר: "רונית? אני מחכה לך פה שעות, איפה את? בואי מיד".

הייתי מופתעת מאוד. "לאן לבוא?" שאלתי, והוא אמר: "לכאן, אני מחכה לך בדירתי שברחוב גורדון 50". רצתי כל עוד רוחי בי מרחוב בארי 43 לגורדון 50 בתל אביב, מרחק לא קצר כלל. נקשתי על הדלת.

האיש המרשים בעל רעמת השיער הבן גוריונית ניצב לפני.

נכנסתי לדירה שריח ספרים ודפים ישנים עלה ממנה. התחלנו לשוחח שיחה שלא הסתיימה עד ליום מותו.

וכשהעליתי הצעה שישתתף בערב הסיום של הקורס, הסכים שלונסקי מיד, אך אמר שיש לו תנאי אחד בלבד: "בערב זה תכיני לי את כוס התה המיוחדת שלי".

הוא הסביר את מרכיביה של כוס תה זו. היה עלי להכין לו תה כהה בכוס גדולה, ולתוך הכוס להכניס כפית ולהשאירה שם. הוא מצדו יביא אתו לאירוע בקבוק וודקה ויוסיף כך וכך מיליליטר וודקה לתוך כוס התה שבתוכה הכפית... כך, הוסיף שלונסקי, יחשבו כולם שהוא שותה תה אך הוא ואני נדע שהוא שותה בעצם וודקה.

בצהרי יום סיום הקורס, בשנת 1971, הגעתי לגורדון 50 בתל אביב, בג'יפ צבאי ממחנה 80 שליד פרדס חנה, ועליתי לדירתו של שלונסקי כדי לאסוף אותו. הוא הראה לי בקריצה את בקבוק הוודקה שהוא מחזיק בתיקו.

בתום המופע שהעלו החניכים עלה שלונסקי לבימה, התיישב במקום שהכנתי לו מראש. ליד כיסאו היה שולחן קטן ועליו "כוס התה המיוחדת" ובתוכה הכפית.

ראיינתי אותו והוא השיב לשאלות החיילים. בין תשובה לתשובה לגם מהתה שלו.

לא אחת הירהרתי בכך שמעולם לא שאלתי את "אברם" (כך קראו לו הקרובים אליו) לאיזו רונית הוא חיכה, ואם היה זה רק צירוף מקרים שהיא ואני נשאנו אותו שם, ורונית ההיא פשוט לא הגיעה, בעוד אני הגחתי לחייו לפתע פתאום. רק בשנה שעברה, במסגרת לימודי לתואר שני בסמינר הקיבוצים, כשלמדתי על שלונסקי בקורס הביוגרפי שהעבירה פרופ' חגית הלפרין, נודע לי עד כמה היה בודד בתקופה זו של חייו. הבנתי שכנראה הוא לא חיכה לרונית אחרת, אלא היה מאושר מכך שבחורה צעירה, אנונימית, האוהבת את שירתו, מתקשרת אליו.

אני זוכרת אותו יושב בכורסה בחלק המזרחי של הסלון ואני בדרגש לידו קוראת לו שיר ללא חריזה שכתבתי, ושלונסקי אומר לי: "ילדתי, העברית שבפיך צחה, יש רגש ויש רעיון בשיר, ואת מעבירה חוויה, אך אני רוצה לשמוע כמה שירים שכתבת עם חרוזים, אחרי שאשמע אותך חורזת אדע אם יש לך עתיד כמשוררת".

ישבנו ליד השולחן בחלקו הצפוני של הסלון, הוא בגבו למרפסת ואני עם פני אליו ושלונסקי אמר: "...ובזאת אנו מכריזים על היותי סבך ועל היותך נכדתי. והרי את מאומצת לי, ואנחנו נחתום הסכם זה בדם".

שלונסקי הוביל אותי למטבח הקטן ובידו מחט, הדליק את האש בכיריים, שרף את קצה המחט באש על מנת לחטאה, דקר את אצבעו, חיטא שוב את המחט, דקר את אצבעי ואז עירבב בין הדמים שלנו ואמר "הרי את נכדתי ואני סבך לעולמי עולמים".

ארכיונה הפרטי של

מכתבו האחרון של שלונסקי:

במכתבו האחרון של אברהם שלונסקי אלי לא מצוין תאריך, אך אפשר לשער כי הוא נכתב בפברואר 1973, בתשובה על מכתבי מ-7.2.1973 ובו אני מציינת את יום הולדתי שיהיה ב-27 בפברואר.

במכתבי אליו מיום 4.1.1973 העליתי חשש שמא נוצר קרע בתחושת סבאותו כלפי משום שאולי לא השקעתי באותה עת בקשר שלנו די הצורך. אך ממכתבו עולה כי יחסו אלי לא השתנה ונותר חם כתמיד: "בקרוב, בקרוב נוכל לפטפט את הפטפוט הנחמד מאד, שמסוגלים לו רק האנשים, המחבבים זה את זה. מתי, אפוא, תבואי?"

שלושה חודשים לאחר מכן הלך אברהם שלונסקי לעולמו (ב-18.5.1973). 

יום ג'
שלום לך נכדה חמודה, שכשמה כן היא,
רונית!
תענוג מיוחד את גורמת לי בכל מכתב שלך. מכאן ברור, שעליך להרבות בכתיבה. ושבעתיים ינעם לי (ובוודאי גם לך!) להתראות ולשוחח פ א' פ [פנים אל פנים]. אולי תבואי לכאן ביום הולדתך הקרוב? בין השאר נדבר גם על הילדה "הקטנה, קטנה ומצחיקה", שעוד מעט היא כבר תהיה "נורא ענקית".

אם יש את נפשך )סלחי לי על המליצה..(לראות בהזדמנות זו גם את רותי ודנה, הרי כל יום רביעי היא (רותי) באה לכאן, ובערב נכנסת גם אחותה (דנה).

אני מחכה בקוצר־רוח להגהה השניה של ספר שירי החדש, שעל פיה "אבנה" את הספר, דהיינו: אקבע את המדורים, את סדר השירים וכו' וכו'. ולפי שעה הריני " מחוסר עבודה"- כי השוקד להוציא לאור ספר של עצמו דומה מאד לאשה הרה. אם כי בטלה גמורה אין לי לעולם. ואני עובד למפוזרין. וזה, כמובן, אינו גורם סיפוק רב.

אך למה אספר לך הכל בכתב,ואני מקווה, כי בקרוב, בקרוב נוכל לפטפט את הפטפוט הנחמד מאד, שמסוגלים לו רק האנשים, המחבבים זה את זה. מתי, איפוא, תבואי?

שלום לך רוניתילה החמודה, אני שמח מאד, שאת בטוחה, כי סבא אברהם שלך אוהב אותך באמת.

בנשיקות של געגועים
שלך
סבא אברהם 

*רותי הנזכרת במכתב היא רות אשל, בתם של מירה ואברהם שלונסקי. ודנה הלא היא אחותה, דנה כוגן, בתם של מירה ויעקב הורוביץ



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו