בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבחירה של אודיסיאוס בחיים

לעומת האיליאדה, שהציבה מודל הירואי של הקרבה, מציבה האודיסיאה מופת שונה: של התנהגות בעידן של שלום, שבו המבחן העליון הוא הדבקות בחיים

54תגובות

המלה הפותחת את האפוס הראשון המיוחס להומרוס, האיליאדה, היא "חרון"; המלה הפותחת את האפוס השני המיוחס לו, האודיסיאה, היא "גבר". ואכן, אם האיליאדה עוסקת באחד הרגשות המרכזיים בהיסטוריה האנושית ופורשת על פני טקסט רחב יריעה את גלגוליו ההרסניים של רגש זה כאשר הוא יוצא מכלל שליטה, הרי שהאודיסיאה מתמקדת בגבר ובמאפייניו האנושיים. אך בין שתי המלים הללו, שלכאורה אין הן חייבות לעמוד בסתירה זו לזו, נפערת למעשה תהום של זמן, ויותר מכך, של ערכים, שאין כל אפשריות לגשר ביניהם. 

האיליאדה היא אפוס הסובב סביב הקשר בין חרון לאלימות כפי שהם מוצאים את ביטוייהם בהקשר של מלחמה. וגם אם אפוס זה רחוק מלהיות שיר הלל חסר פניות לגבורה הגברית בשדה הקרב, הרי שעדיין מלחמת טרויה – העיר שנתנה לאפוס את שמו – היא הציר
המרכזי שעליו הוא נע ובתוכו – ומתוכו – הוא מקבל את משמעויותיו. האודיסיאה, האפוס שקיבל את שמו מגיבורו הראשי, אודיסיאוס, מוגדר מלכתחילה כאפוס שאחרי, אחרי המלחמה (אודיסיאוס מוגדר כמי ש"הרבה מאוד נדד אחר שהחריב את מצודת טרויה הקדושה", עמ‘ 31) ובעיקר אחרי העידן ההרואי.

במלים אחרות, מה שהגיע אל קצו עם תום המלחמה היה לא רק אותו עולם שמלחמה ניצבת במרכזו, אלא גם אותה תקופה שבראש הסולם הערכי שלה מצוי הכבוד, אותו כבוד שהביטוי הישיר שלו הוא הגבורה בשדה הקרב. מכאן גם התכונה המשמעותית ביותר של הגבר באיליאדה: אומץ לב, תכונה שההוכחה המוחלטת והבלתי ניתנת להפרכה שלה היא המוות: פטרוקלוס היווני, רעו הקרוב ביותר של אכילס, נופל מיד הקטור, שימות בתורו מיד אכילס, שקצו יגיע גם הוא במהרה; גם איאס, הגיבור היווני השני בכוחו רק לאכילס, ימות גם הוא, מיד עצמו, בשל כבודו שחולל, והללו הם בבחינת דוגמאות בלבד לאותם רבים וטובים מבני יוון וטרויה שנפלו ליד חומותיה של העיר. אודיסיאוס, לעומת זאת, שרד. 

ללא קרדיט

כבר באיליאדה, אודיסיאוס הוא גיבור בעייתי בכל הנוגע להתנהגותו על פי הקוד ההרואי, שכן לעתים נראה שאין הוא פועל באופן ההולם את מעמדו כגיבור: במקרה אחד הוא מתלבט אם להימלט על נפשו או להמשיך להילחם, ובמקרה אחר לא ברור אם הוא לא
שמע שקוראים לו לעזרה, או שהוא פשוט התחמק מלעשות זאת. על כל פנים, גם אם אודיסיאוס הוא אכן אחד מהגיבורים של האיליאדה – ועל כך אין ויכוח – הוא ללא ספק רחוק מלהיות מופת של המודל ההרואי. לנוכח זה, הבחירה שעשה משורר האודיסיאה דווקא בו כמודל הייצוגי ל"גבר" ומכאן גם ל"אדם" אינה יכולה להיחשב מקרית. נהפוך הוא, זוהי בחירה מודעת שאמורה להציב מופת אחר לחלוטין של התנהגות בעולם, התנהגות שהערך העליון שלה אינו המוות אלא היפוכו הגמור, החיים.

האתגר הניצב לפני אודיסיאוס הוא כפול: עליו גם להתאים את עצמו לשינוי הבלתי הפיך שאירע בזמן – המלחמה תמה, ויש להסתגל לעידן של שלום – וגם לעצב לעצמו עולם ערכים שבו הכבוד עדיין משחק תפקיד מרכזי. אבל המעמד של הכבוד עבר שינוי מהותי,
שכן מבחן הדבקות בכבוד חייב לעלות בקנה אחד עם המבחן שעולה עליו בערכו, מבחן הדבקות בחיים. ואמנם אודיסיאוס מוצא את עצמו פעם אחר פעם נאלץ לבחור בין החיים לבין הכבוד, ופעם אחר פעם הוא בוחר בחיים, אפילו כאשר המחיר שיש לשלם על בחירה זו הוא ויתור מוחלט על הכבוד. 

 כך קורה במערת הקיקלופ, כאשר אודיסיאוס שוקל להרגו בשנתו: "ואנוכי אמרתי בלבי האמיץ כי אתקרב אליו ואשלוף חרבי החדה מצד ירכי לדוקרו בחזהו ... אמנם מחשבתי השנייה עצרה בעדי. הלא אף אנו היינו גוועים שם, כי בכוח ידינו לא יכולנו להדוף מפתח המערה את אבןטהמעמדה אשר הציב שם" (עמ‘ 161). וכך קורה כאשר מלנתאוס, רועה העזים, בועט במותניו של אודיסיאוס המחופש כקבצן, "ויהרהר [אודיסיאוס] בנפשו האם יסתער עליו במטהו וייטול את חייו, או שמא יתפסנו בשתי אוזניו ויטיח ראש בעפר. אמנם התאפק וכבש את לבו" (עמ‘ 286). ואלה שתי דוגמאות מני רבות.

כאמור, האתגר הניצב לפני אודיסיאוס כרוך לא רק בהתמודדות עם ערכים חדשים, אלא גם בהתמודדות עם השינוי הבלתי הפיך בזמן. השניים, כמובן, קשורים זה בזה לבלי הפרד, וגדולתה של האודיסיאה היא ביכולת להצביע על הקושי העצום הכרוך בהתאמה מסוג זה. למעשה, נקודת המפנה המרכזית של האפוס כולו, המעמד במערת הקיקלופ (בספר התשיעי), יכולה להיחשב ניסוח מזהיר של הבעייתיות המלווה את המעבר מתקופה אחת לאחרת ומקוד התנהגות אחד לאחר.

כאשר הקיקלופ כולא את אודיסיאוס ואנשיו במערתו ומתחיל לאכול אותם זוגות זוגות, שניים בבוקר ושניים בערב, אודיסיאוס מתלבט אם להורגו בשנתו או לא. ההתלבטות הזאת מסתיימת יחסית מהר, והיא מפנה את מקומה להתנהלות מחושבת שבה המזימה היא זו שנמצאת במוקד: אודיסיאוס משכר את הקיקלופ, משקר לו בנוגע לזהותו, וכשהקיקלופ נרדם, הוא מנקר את עינו. למחרת מצליחים אודיסיאוס ואנשיו להימלט מהמערה, שוב בעזרת תחבולה: היצמדות לבטנם של הצאן היוצאות מהמערה למרעה.

למותר לציין שתחבולה, הונאה, שקרים, וזהות בדויה אינם חלק מהקוד ההרואי. למעשה, הם ההפך הגמור שלו. את זה אודיסיאוס יודע היטב, וכאשר הוא מאמץ את ההתנהגויות הללו, הוא עושה זאת לאחר היסוס, ובוודאי לא בלב שלם. אך ברגע שבו הוא נחלץ מהסכנה המיידית, כאשר הוא ואנשיו נמצאים כבר על ספינתם, הוא נופל שוב למלכודת הקוד ההרואי: "אולם עת רחקתי כהישמע צעקתו של אדם, או אז פניתי אל הקיקלופ במלים עוקצניות לאמור: 'קיקלופ! הנה כי כן לא היה זה איש מוגטלב, אשר את רעיו טרפת במערתך החלולה באלימות ובכוח! בוודאי עתידים היו מעשיך הנלוזים להביא רעה על ראשך, הו אכזר! כי לא יראת לטרוף את אורחיך בביתך, ולפיכך שילם לך זאוס ויתר האלים!' ..." (עמ‘ 166).

המלים הללו מעוררות את חמת הקיקלופ והוא עוקר סלע גדול ומשליך אותו אל הספינה. הוא כמעט מצליח לרסק את משוט ההגה, ומההדף שנוצר במים הספינה מוחזרת אל החוף. אודיסיאוס מזרז את אנשיו לחתור שוב לים, וכשהם נמצאים במרחק שנראה לאודיסיאוס בטוח, הוא קורא שוב לקיקלופ. אנשיו, המבינים את הסכנה שבדבר, מפצירים בו שיחדל, אבל אודיסיאוס אינו שועה לקריאתם. נצמד לקוד ההרואי שהיה אמור לנטוש, לבו "לב בן חיל" אינו משתכנע: "לא כי, שוב פניתי אליו ואמרתי בלב מלב מלא חימה: 'קיקלופ! אם ישאלך אדם בן תמותה לאובדנה האומלל של עינך, אמרו לו כי אודיסיאוס מחריב-הערים סימא אותך' ..." (עמ‘ 167).

הכל כאן מעיד על הרגרסיה הרעה מאוד לעולם ההרואי: הלב מלא החימה )המהדהד את החרון של אכילס באיליאדה(, האזכור של המלה "בן תמותה" )הרומז לתהילה ה"אלוהית" של הלוחם( וכמובן שם התואר "מחריב הערים" (המגדיר את אודיסיאוס כגיבור מלחמה). אך הטעות הגדולה מכל היא ההכרזה על השם הפרטי, אותו מעשה שאודיסיאוס בתבונה רבה נמנע ממנו עד כה, וכך הצליח לרמות לא רק את הקיקלופ אלא גם את כל חבריו שבאו לסייע לו. הכרזה זו, שהיא לב לבו של הקוד ההרואי, כאשר הלוחם מצהיר על זהותו
הן בטרם יילחם (כדי לבחון אם אכן יריבו ראוי לו) הן לאחר שניצח אותו (כדי להשפיל את יריבו בטרם ימות), היא שמחזירה לאודיסיאוס את מעמד ה"גיבור" שכל כך השתוקק לו.

אך היא גם זו שתמיט עליו את האסון הנורא של חייו: חשיפת השם הפרטי היא שמאפשרת לקיקלופ לקלל את אודיסיאוס (השם של המקולל הוא מרכיב הכרחי בקללה ובלעדיו אין אפשרות לממש אותה), ומימושה של קללה זו ביד אביו של הקיקלופ, האל פוסידון, הוא שיוביל לשרשרת של אסונות: מות כל רעיו למסע של אודיסיאוס, נדודיו הממושכים עד שובו הביתה, ייסוריו עם בואו, ונדודיו הנוספים אחרי שיקום ביתו, כאשר יצטרך לפצות את פוסידון בהקמת מקדש לו במקום מרוחק מאוד מהאי שלו, איתקה.

בעת העתיקה, האודיסיאה נחשבה יצירה נחותה בהשוואה לאיליאדה, ולא במקרה. האתוס ההרואי, המקדש את המלחמה ואת המוות, נחשב דבר העולה בהרבה על
האתוס הביתי, המקדש את המשפחה ואת החיים; הדרמה ה"גדולה מהחיים" אכן נתפשה כגדולה מהם, פשוטו כמשמעו. גם ה"גיבור" אודיסיאוס, שמלכתחילה אולץ בכוח לצאת למלחמה, וכל שרצה, ורוצה, הוא לשוב לביתו, לבנו ולאשתו, נראה נחות בהשוואה לגיבור
אכילס, שבחר במודע בחיים קצרים ורבי תהילה בשדה הקרב על פני חיים ארוכים שלא יותירו אחריהם שם וזכר.

כל זה כל כך פרימיטיבי, שלעתים קשה להאמין שמודל בזוי כל כך של גבריות עדיין משמש מוקד להערצה ועדיין נתפש כדבר מה ראוי לחיקוי. ואיני מדבר על יוון של המאה השמינית לפסה"נ. אך מה שמלמדת האודיסיאה הוא שהתפישה העקומה מאוד הזאת של גבריות היא בעלת כוח משיכה אדיר, כל כך אדיר, שאפילו אודיסיאוס, החכם באדם, נפל ברשתה ושילם על כך ביוקר רב. את העולם הערכי של המלחמה על כל השלכותיה יש אפוא לנטוש, לחלוטין, תוך הפניית עורף מוחלטת לאכילס ולכל מה שהוא מייצג.

זו הסיבה שהאודיסיאה, אם כבר נכנסים להשוואות, היא יצירה גדולה פי כמה מהאיליאדה, שכן היא מלמדת אותנו כיצד עלינו לחיות ולאורם של אלה ערכים, ולא למה ומדוע עלינו להשתדל למות בשמם של ערכים מעוותים של חורבן והרס. וזו גם הסיבה שעלינו להודות לאברהם ארואטי על תרגומו הנהדר של האפוס הזה, תרגום המשלים את תרגומו, הנהדר לא פחות, לאיליאדה. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו