בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כששמוליק פגש את מרים

משוררת הילדים מרים ילן שטקליס ראתה בשמוליק קראוס את הילד שלא היה לה. היא הגנה על שמו הטוב בבית המשפט, והוא התייחס אליה כבן לאמו

33תגובות

המפגש בין המשוררת מרים ילן למוזיקאי שמוליק קראוס ב-1966 היה מפגש בין שני אמנים מקוריים שהשפיעו על היוצרים שבאו בעקבותיהם. תודות לתקליט "החלונות הגבוהים" של קראוס, ששובץ בו גם שירה של ילן "(עייפה) בובה זהבה", חדר סגנון הפופ העולמי אל הזמר העברי. בעקבות מרים ילן העזו גם משוררים אחרים להכניס את הנפש לספרות הילדים ולתאר תסכולים, מאוויים ופחדים של הילדים. כך חדרה השירה הפסיכולוגית לשירת הילדים העברית.

שמוליק קראוס הכיר את מלחמת הטוב והרע בנפשו עוד בצעירותו. היו קרובי משפחה שהתלוננו באוזניו: "אתה מפריע, ילד רע!" והיו שהוקסמו מחיוכו ומטוב לבו וחיבקו אותו באהבה. אמו קשת היום שגידלה ארבעה ילדים לא עודדה אותו, והוא חיפש נחמה אצל סבתו, ואצל דודתו שאליה היה פונה בשעותיו הקשות. כך היה בארץ וכך כשנסעה לארצות הברית בבגרותו.

את שירי מרים ילן אהב שמוליק מאז ומעולם. השיר שדיבר אל לבו יותר מכולם היה "עייפה בובה זהבה". בשיר זה, הילדה נורית מבקשת לגרש את החושך לפני לכתה לישון, מפני ש"הוא מפריע, ילד רע!" כנגדה יוצאת הבובה זהבה להגנת החושך באומרה: "למה לגרש החושך? והרי הוא ילד טוב".

בשנת 1966 הרגיש שמוליק קראוס שהעולם מחייך אליו, והוא החזיר לו חיוך. הוא היה מאוהב בג'וזי כץ, נשא אותה לאשה, ונולד בנם הבכור בן. ידידו אריק איינשטיין הסכים לשתף אתם פעולה ולהקים את שלישיית "החלונות הגבוהים". קראוס הוא שבחר את השירים והלחינם. את ה"בובה זהבה" של ילן שילב בצורה מקורית ונועזת לצד "זמר נוגה" מאת רחל המשוררת. כל שירי מופע השלישייה היו ללהיטים.

המקוריות וההעזה של קראוס וילן קישרו אותם אז זה לזה. ילן בת ה-66, השברירית והחולנית, היתה אשה אמיצה, שלא פחדה לחיות לבדה בדירת קרקע ולא חששה מהדימוי האלים שהיה לקראוס. קראוס בן ה-31 התייחס אליה כבן לאמו והִרבה לבקרה בדירתה. היא אִפשרה לו להראות את הצדדים היפים באישיותו וגרמה לו לדמות כי הוא מגן עליה בביקוריו אצלה. בשמוליק ראתה את הבן שלא היה לה.

מרים ילן היתה מוכנה לחרוג ממנהגה, כאשר הרשתה לקראוס להחסיר את המלה הראשונה משמו של שירה הראשון שהלחין, "עייפה בובה זהבה". בדרך כלל התנגדה לכל שינוי בשיריה והיתה מוכנה לריב על קוצו של יוד. היא הגישה תביעה משפטית נגד נעמי שמר, על ששינתה את המלה "גזוזטרא" ל"מרפסת" בשיר "מיכאל" כשהלחינה את השיר שכתבה ילן.

See more Logs by adiarmon3 on Minilogs.com

קראוס כינה את ילן "כיפה אדומה", ולא "בובה זהבה". הדבר אומר דרשני. ילן שנאה את הצבע האדום ולא היה זכר לצבע זה בביתה ובבגדיה. מדוע בכל זאת התעקש קראוס על הכינוי "כיפה אדומה"?

בשנת 1966 פירסמה ילן סיפור ושמו "הגשם". הסיפור כלול בספרה "שקר?" שיצא לאור בהוצאת "עקד". גיבורת הסיפור היא ילדה בת 11 שניצלה ברגע האחרון מתקיפתו של רוכל נודד שפגש בה ליד הנהר. סרגיי, הפועל מבית סבה וסבתה, שהיתה קשורה אליו נפשית, הציל אותה ברגע האחרון. הוא חטף את הסכין מידו של הרוכל והרגו, לפני שהאיש הצליח לבצע את זממו. כאשר השליך סרגיי את גופת הרוכל לנהר, החלו כתמי דם אדומים להתפשט על פני המים. מאז שנאה הילדה את הצבע האדום.

קראוס שמע או קרא כנראה את הסיפור באחד מביקוריו אצל ילן. הסיפור הזכיר לו את אגדת "כיפה אדומה". ייתכן שרצה לרמוז למרים, כשכינה אותה "כיפה אדומה", כי הוא מוכן להיות לה כמו אותו סרגיי, הצייד שיבוא להצילה.

ב־1975, תשע שנים לאחר מופע "החלונות הגבוהים", יצא קראוס במופע חדש עם רעייתו ג'וזי כץ. במופע שנקרא "לבד ביחד ולבד לבד" היו כלולים 12 שירים של מרים ילן, ביניהם "אצו רצו גמדים", "מיכאל", "ידידי טינטן", "רוח רוח..." ו"נתפייסה". שם התקליט שהופק בעקבות המופע, הנושא את אותו שם, רומז על היחסים המורכבים שעלולים להיקלע אליהם בני זוג.

בחלקם הגדול של השירים שכתבה ילן מוטמעים רמזים ליחסים גרועים בין שני בני זוג. אולי עקב בגידתו של בעלה משה שטקליס בה ב-1939 ויש שירים המזכירים את היחסים עם שמוליק קראוס. בשיר "אצו רצו גמדים" מתנתק גמד אחד מרעיו ומסתתר בתוך שבלול, "אך לצאת הוא לא ידע". בשיר "מיכאל", הילד מיכאל לא בא לפגישה כפי שהבטיח, והותיר את הילדה בוכייה כל הזמן בגן. בשיר "ידידי טינטן" מ-1939 מתוארות התפרצויות הזעם של ה"ידיד", המזכירות את התפרצויותיו של קראוס:

אך יש ורע הוא, רע – אין גבול!

מושך זנבו של החתול,

והביצה אינו אוכל,

ורק צועק ומשתולל.

בשיר "רוח רוח..." גם הרוח, כמו טינטן, משתולל ללא מנוחה ומציק לילדים. בשיר "נתפייסה" מתחננת ילן על שובם של הימים הטובים:

נתפַּיֵּסה! תן לי יד –

נתפיס מיד־מיד!

(-----)

רק טפשון תמיד כועס –

נתפייסה, נתפייס...

בערב הבכורה של המופע “לבד ביחד ולבד לבד”, הושיט שמוליק את ידו לג'וזי כץ לעיני הקהל, וביקש ממנה סליחה על שלא היה בבית ביומיים האחרונים. ג'וזי נאלצה להתפייס, אך ההתפייסות לא האריכה ימים. היא החליטה להתגרש ממנו ולברוח מהארץ. בימיה האחרונים בארץ אירחה אותה מרים ילן בביתה בירושלים, יחד עם שני ילדיה הקטנים. רק שם הרגישה ג'וזי כבעיר מקלט, מוגנת מכעסו של שמוליק. היא היתה בטוחה שקראוס לא יעז לפרוץ לביתה של ילן בשל הערצתו אליה. ילן מצדה, שהיתה מודעת להתפרצויותיו האלימות של קראוס, יצאה להגנתו כאשר נקראה למסור עדות אופי בבית משפט. בזכות עדותה ניצל שמוליק ממאסר.

הפרק היפה ביותר ביחסים בין קראוס לילן התפתח בשנתה האחרונה, כאשר אושפזה בבית החולים הגריאטרי "פלימן" בחיפה. קראוס נהג לבוא יום־יום לבית החולים לבקר את האשה שתמכה בו בשעותיו הקשות. כשהרגישה טוב, היה יוצא עמה לטיול קצר ליד בית החולים. בכך הזכיר לה את ימיהם היפים בשנות השישים והשבעים בירושלים.

כאשר מתה מרים ילן ב-1984 היה שמוליק קראוס בן 49, לאחר הצלחת אלבומו "גלגל מסתובב" שפירסם ב-1982 עם אילן וירצברג. השיר האחרון באלבום, שאת מלותיו כתב יעקב רוטבליט, היה "רואים רחוק רואים שקוף", שהופק מיד כתקליטון. בשיר נאמר:

צר היה כל כך

הייתי אז מוכרח

לפרוש כנפיים ולעוף

אל מקום שבו

אולי כמו הר נבו

רואים רחוק רואים שקוף.

השיר מזכיר את חלומה של הילדה בשיר "יש לי סוד" שכתבה ילן ב-1957:

יש לי חלום...

והוא לי, והוא רק בשבילי

החלום שלי.

והוא חלום גדול –

גדול מן ההר, גדול מן הכל,

עד שצר לו המקום שבלב.

הילדה פורשת כנפיים ועפה לירח, שם היא מחביאה את חלומה־סודה בקצה הירח:

ומשם – איש לא ייקח אותם,

ושם כל כך רחב המקום,

לא צר כמו המקום שבלב.

לא צר, לא עָצֵב.

בשיר קודם, "גם לי יש כנפיים", שכתבה ב-1952, הביעה מרים ילן את משאלתה להיות בעצמה חופשייה לעוף:

ואם לא תשָּׂאיני, יונה יהירה,

אעוף בעצמי אל ארצי־מכורה,

אעוף בעצמי אלי ארץ־הצבי, –

גם לי יש כנפיים, כנפֵי לבבי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו