בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אנתולוגיית שירת היידיש שמשיבה לשפה את הכבוד הראוי לה

האנתולוגיה הדו־לשונית "גבוה מן הפחד אשיר" מציבה זה מול זה טקסטים של כ–40 משוררי יידיש בולטים. היא מיטיבה לצייר עולם על סף שכחה

10תגובות

"גבוה מן הפחד אשיר, אסופה דו־לשונית: מאה שנות שירת יידיש". הוצאת משיב הרוח. 300 עמודים, 98 שקלים

לפני 150 שנה תהה אחד העם למי הוא עמל בכתיבה ביידיש. כ–50 שנה לאחר מכן הכריז דוד בן־גוריון מלחמה על היידיש, השפה הגלותית שצריכה להיחשב כאילו נשרפה אף היא באושוויץ. אבל דבר לא עזר. בעוד קהל הקוראים החילוני של היידיש הלך והתמעט, היא היתה ועודנה השפה הרשמית של חצרות רבניות אחדות. דור ההורים בארצות הברית, הקהל דובר היידיש הגדול ביותר, הולך ונעלם, ובני הדור השני והשלישי אינם מכירים עוד את השפה על מכמניה ואוצרותיה. מי שרצה לשרוד, חייב היה לדאוג לתרגום בעברית.

אברהם סוצקבר, 1950 . תרגום מופתי
פריץ כהן / לע"מ

תוצאת המגמה הזאת היא הספר שלפנינו. עורכיו שמו להם למטרה להביא בעברית מבחר מייצג של השירה היידית לדורותיה, עד דור זה, שהוא כנראה הדור האחרון שלה. היידיש, שפת הקשר של מאות אלפי היהודים במזרח אירופה, שבה דיברו כשנפגשו, הודחה לטובת העברית. נשארה רק הבדיחה שביידיש הכל נשמע טוב יותר.

האנתולוגיה הדו־לשונית שלפנינו מציבה זה מול זה טקסטים של כ–40 משוררי יידיש בולטים. ציוריו רבי ההשראה של שמואל בק מלווים את השירים.

על מה שרו משוררי היידיש בעת הפריחה של התרבות הזאת, בסוף המאה ה–19 וראשית המאה ה–20? הגורל היהודי — נדודים — הוא נושאם של רוב השירים, הנוקטים לשון רבים ורק מעטים מהם מדברים בגוף ראשון. שירו של איציק מאנגר "צוענים", בתרגום נתן יונתן, יכול להיות דוגמה אופיינית לכך: "קרונות של צוענים. בדרך — עננים. / ו'לך לך' — פסוק שיש עוד לפרש. / הרעמים — צליפות של שוט, ברקים של אש / וריח של הפקר וגשם מתקרב" (עמוד 65).

היידיש עשויה להפוך לשפת הקודש הבאה, שבה יתנהלו הרבנים והשיח ההלכתי, בעוד שהעברית תהיה בעת ובעונה אחת מוקצה מחמת השימוש החילוני בארץ ומקודשת ככל שאפשר בה. היא תהיה שפת הקיצונים העברים, שידברו בה עם הקיצונים המוסלמים.

עטיפת ספר
ציור העטיפה: שמואל בק / הוצאת משיב הרוח

אבל הנה כך כותב מאני לייב בשירו "הכתב היהודי": "בלונג איילנד, עמוק בחימר הצהוב / כְּרוּ־לי את קברי למנוחה של אין־סוף. / חימר־זה הוא אהוב לי — עיוור ונאמן / הוא טרף עצמותיו של ילדי וטמן. // העמיקו הבור וסתמו הגולל / והציבו לי אבן פשוטה על הגל. / וחרתו על האבן בכתב היהודי" (תרגום: שמשון מלצר).

חילוני ככל שיהיה, אין היהודי מוכן לכך שעל המצבה שלו לא יהיה כתוב משהו ב"כתב היהודי". מבחינה זאת, ואף אם לצד העברית כתוב על מצבות גם בשפות אחרות, התשוקה ל"כתב יהודי" היא אבן פינה בתרבות היהודית. היא האומרת, מלבד שם הנפטר, את מה שמיליוני יהודים, לא חשוב מאיזו עדה, יודעים לומר משחר ילדותם: שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד.

התשוקה אל "הכתב היהודי" של התורה, שהרוב המוחלט לא הבין את פשרו, היתה תשוקה אל אותיות עבריות מרובעות, דרישת שלום כתובה מעולם שאיננו עוד ואף מאיים להיות כלא היה.

משה לייב הלפרן יכול להיחשב לאחד החלוצים של הקול האישי בשירת יידיש. "אני חידה תוהה עצמה על סוד פשרה / זריז כמו הרוח, לאבן נקשרה. / אני היא שמש־קיץ, בי קור־החורף שב, / אני גנדרן עשיר המפזר זהב. / אני ברנש צועד עם כובע מלוכסן / ומעצמו, שורק, גונב הוא את הזמן".

לא רק הגנדרנות העסיקה את המשורר היהודי. היו שנמשכו אל שירת הודו, כפי שמעיד שירו של יהואש: "בודהא, / בדמי אתה וצר לך המקום — / פתח את כלאך, הה, בודהא / וחוצה זנוק..."

כך, או הפנייה הישירה של קדיה מולודובסקי: "אל חנון, / בחר לך עם אחר, / לעת עתה. / אנחנו עייפים כבר מלמות ולגווע, / אין לנו עוד תפילות, / בחר לך עם אחר, / לעת עתה". והנה הקטע שממנו לקוח שם הספר, שיר מעת יעקב גלאטשטיין: "לילה, תהיה ארוך אלי — / לילה ארוך. / אתי מתחת לשמיכה תהיה שתוק אלי — / לילה שתוק. / שלוש פעמים אחזור על זה, / גבוה מן הפחד אשיר".

אחד מן המפורסמים בין משוררי היידיש הוא אברהם סוצקבר, שהפואמה שלו "החיוך של מיידאנק" מובאת בתרגום מופתי של אברהם יבין. "הוא נופל, החיוך של מיידאנק / על חתונות ובריתות. / באופרה. / בתיאטרון. / מאחורי הקלעים. / בקמטי לחם חוקך, / מצפונך המלוח. / הוא נופל, החיוך הירוק, / על האלגיה שלך, הבלדה / ועל כל / רטט צליל לחוד" (עמוד 213).

השיר כתפילה הוא נוסח חוזר ביצירתם של משוררי היידיש. למשל, שירה של מלכה חפץ־טוזמאן, "תפילה": "אל מלך נאמן / אבא מתוק, / על כאבים קטנים / לא אתלונן / רק שמור עלי / מייסורים גדולים. / מנע ממני / עינויים גדולים, אלי" (מיידיש: חמוטל בר יוסף, עמוד 221).

על מצבה של היידיש לעומת העברית בעולמם הפנימי של משוררי היידיש אפשר ללמוד משירה של רבקה בסמן בן־חיים: "בדממה הלילית / אני דוברת יידיש / ממעמקים. / לאור היום קל יותר / לדבר עברית. / השנים / העוברות וחולפות / שודדות / משתי השפות / את הד צעדיהן" (תרגום: יהודה גור אריה, עמוד 265).

מצב זה — יידיש בלילה ועברית ביום, שפה אחת לחושך ושפה אחרת לאור — לא יכול היה מעצם טבעו להאריך ימים. האנתולוגיה שלפנינו עושה צדק פואטי מאוחר עם הכותבים. היה צורך בעוצמה נפשית כבירה להמשיך לכתוב ביידיש, מתוך ידיעה שזו שפה הולכת ונעלמת כשפת הרוב היהודי. אבל בהתנסויות של המשוררים לא ניכרת שום חולשה. היידיש, כל עוד מדברים בה, היא שפה חזקה, שפה של יום ושל לילה כאחת. שתי השפות הן תאומים סיאמיים, שבמוקדם או במאוחר יהיה צורך להפריד ביניהן בניתוח.

מצאתי את עצמי קורא לעצמי בקול, ככל שידיעתי מגעת, מן השירים במקור היידי. מיד עם המלים הראשונות נוצרה תחושה של בית, של שפה סודית בין אמא ואבא, שבה דיברו כאשר לא רצו שאנחנו הילדים נבין. התוצאה היתה הפוכה. מרוב סקרנות של ילדים, ומעקב אחרי הדברים שעליהם הצביעו המבוגרים בדברם בשפה ה"מסתורית" שלהם, נקלטו מלים שמפתיעות אותי עכשיו, כשהן באות אלי עם הפירוש, צועדות אל ההכרה ישר מתוך דפי האנתולוגיה.

הוצאת "משיב הרוח" לתרבות יהודית ישראלית עשתה מעשה חשוב בפרסום אנתולוגיה זאת ולעורכים — וועלוועל טשרניל, יעל לוי ויורם ניסינוביץ — מגיעה תודה עמוקה. עכשיו אפשר וצריך לצפות ליוזמה דומה, שתביא במהדורה דו־לשונית את שירי הלאדינו שחוברו במשך השנים, ואף הם בסכנת שכחה. אנחנו חייבים את זה למשוררי הלאדינו בדיוק כמו שאנחנו חייבים למשוררי היידיש. אלה הענקים שעל כתפיהם אנחנו ניצבים כשאנו באים אל השירה הישראלית בת הזמן הזה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו