בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המוח של הצבא

רפאל ממעבדה למערכה

תגובות

ד"ר זאב בונן. הוצאת נ.ד.ד. מדיה, עמ' 69 ,207 שקלים

בדברי הקדמה לספר כותב שמעון פרס כי תפקידה העיקרי של רפאל הוא "להקדים את הזמן". זהו ארגון, שבלשונו המתפייטת של מי שליווה, כמנכ"ל משרד הביטחון וסגן שר הביטחון, את לידתו: "עומד דרוך על מפתנו של העתיד כדי לגלות את צפונותיו במועד המוקדם ביותר, ולהעמידם לרשות ביטחונה של ישראל כבכורה בטרם קיץ".

בונן היה מנהל רפאל בשנים 1978-1970, וכן ב-1987-1982, וספרו רואה אור כ-17 שנה לאחר פרישתו מניהול הארגון. במבט ראשון דומה שבונן מתעסק בספרו בעניינים שממרחק הזמן נראים כמיושנים. אך משום שעיסוקו היה פיתוח אמצעי לחימה מעמיד הספר במבחן את תקפות אמירתו של פרס: האם רפאל, בעבר הרשות לפיתוח אמצעי לחימה וכיום חברה ממשלתית לאותם תחומים, עומדת במשימה של עיסוק בעתיד והקדמת הזמן?

דוגמה לכך היא שיחת טלפון שקיבלה רעייתו של בונן ב-2 ביולי 1969 ממפקדת חיל האוויר: "תגידי לזאב שמגיע לו בקבוק שמפניה" (עמ' 22). אלה היו מלות הצופן שבישרו על ההפלה הראשונה בהיסטוריה של מטוס אויב בידי טיל אוויר-אוויר (א"א) "שפריר 2" מתוצרת רפאל. בונן עמד בראש הפרויקט לפיתוחו.

גם לו התפרסם הספר עם פרישתו, לא ניתן היה לחשוף את העובדה שמן הטיל הזה נולדו דורות של טילי א"א. הטיל מהדור השלישי, "פיתון 3", כיכב במלחמת שלום הגליל ב-1982. טייסי חיל האוויר שיגרו 37 טילי "פיתון 3", שפגעו ב-27 מתוך 82 מטוסי קרב סוריים שהופלו בשל"ג. שני הדורות הבאים נחשבים למתקדמים מסוגם בעולם.

מאז הקמת רפאל ב-1958, ועוד לפני כן, בגלגוליה הקודמים כחיל המדע (חמ"ד) ואחר כך כאגף מחקר ותכנון (אמ"ת) במשרד הביטחון, התמחה הארגון בפיתוח אמצעי לחימה שהגדירו מחדש את עוצמתו של צה"ל כצבא החזק ביותר במזרח התיכון. מטבע העבודה ברפאל בתחום המו"פ יש "מרכיבים לבנים", כהגדרתו של בונן, שבגלל חשאיותם לא ניתן לפרסמם.

אחת הפעילויות הללו היא בתחום הגרעין. בספרו "ישראל והפצצה" טוען אבנר כהן שערב מלחמת ששת הימים הושלמו ברפאל פיתוחו וייצורו של התקן גרעיני נפיץ מוכן להטלה. כהן מסתמך בעיקר על קטע מעורפל ביומנו האישי של מוניה מרדור, מנהלה הראשון של רפאל, שמופיע בספרו של מרדור על תולדות רפאל, "בנתיבי המחקר והפיתוח לביטחון ישראל" (משרד הביטחון, ההוצאה לאור, 1981). בונן אפילו לא רומז בספרו על התחום הזה.

ברפאל פותחה גם מערכת מוטסת לניווט ולציון מטרות ("לייטנינג"). טילי א"א, יחד עם מערכות ה"לייטנינג" שפותחו ויוצרו ברפאל, הם הביטוי לעוצמה הטכנולוגית של מדינת ישראל. לא תהיה זו הגזמה לומר שאלה הן המערכות המעניקות היום לחיל האוויר הישראלי את העליונות האווירית המוחלטת מול כל חילות האוויר במזרח התיכון. גם האמריקאים השתמשו ב"לייטנינג" בהצלחה מרובה במלחמה בעיראק.

אחד הלקחים ממלחמת יום הכיפורים, שהופקו בעת שבונן ניהל את רפאל, היה פיתוח טיל מונחה נגד טנקים (נ"ט) עבור כוחות היבשה. גם הרעיון שעלה בראשית שנות ה-90, לחסל את סדאם חוסיין, התגבש סביב טיל נ"ט מונחה ארוך טווח שפותח ברפאל. מאז סוף שנות ה-90 נחשב טיל הנ"ט "גיל" ללהיט של חטיבת החי"ר והיחידות המיוחדות של צה"ל. חלק ממהפכת בניין הכוח ותורת ההפעלה של כוחות היבשה של צה"ל מיושם כעת על בסיס פיתוחם של טילים אלה.

בונן רואה בספרו מעין המשך לספרו של מרדור בתיעוד התפתחות רפאל, בעיקר בשנים שניהל את הרשות. אולם מרדור, מוותיקי המפקדים ב"הגנה" ואחד הטייסים הראשונים, ינק את סמכותו הניהולית מתוקף יחסיו האישיים עם צמרת מערכת הביטחון. לעומתו, בונן הוא בראש ובראשונה מהנדס. הוא למד הנדסת חשמל בטכניון ונאלץ להפסיק את לימודיו עם פרוץ מלחמת השחרור. בתקופת המלחמה שירת בחטיבת כרמלי. עם סיום המלחמה השלים את לימודיו, ובזכות קשרים שהיו לאביו נסע לארה"ב ועבד בחברת "ג'נרל אלקטריק". כעבור שנתיים חזר והתקבל לרפאל, כשהיתה עדיין חמ"ד ונחשבה למקום עבודה סודי.

בונן בלט גם ביכולת הניהול שלו. בזכות השילוב בין הנדסה וניהול יצא מטעם רפאל ללימודי דוקטורט באוניברסיטת קיימברידג', וכשחזר מונה לסגן ראש פרויקט הטיל "לוז", שממנו התפתח טיל הים "גבריאל".

בונן בלט כמי שאינו חושש להביע עמדה בלתי פופולרית. מוניה מרדור מביא בספרו את המכתב ששלח אליו בונן בתגובה לשיגור הטיל "שביט 2" ערב הבחירות ביולי 1961. האופוזיציה בישראל טענה שזה גימיק בחירות, ובונן רומז לכך במכתבו: "גם הצד הביטחוני של העניין אינו ברור. לאחר שבמשך שנים חונכנו על שמירת סוד קפדנית, נמצאים כעת העובדים במבוכה, כאשר הם נשאלים על ידי קרוביהם ומכריהם ואינם יודעים מה להשיב... משיחותי עם עובדים נתברר לי, ששילוח הרקטה המטאורולוגית התקבל על ידם לא בהתרוממות רוח, כפי שכתבו העיתונים, אלא ברגשות שונים לגמרי".

אחת ההחלטות הראשונות שקיבל בונן כמנכ"ל היתה להעביר את ההנהלה, שישבה בקריה בתל אביב, למרכז רפאל במכון דוד (על שם פרופ' דוד ברגמן, אבי המחקר הביטחוני בישראל). המכון נבנה בין כביש חיפה-עכו לשפת הים, ושימש גם אתר הניסויים. מתחילת דרכו כמנכ"ל עמד בונן על הקושי לנהל על בסיס כלכלי עסקי ארגון שהיה קשור בטבורו למשרד הביטחון כיחידת סמך. מצד אחד הנהלת משרד הביטחון (הבעלים) דרשה שהרשות לפיתוח אמצעי לחימה תפעל על פי קריטריונים של גוף עסקי, ומצד שני העובדים היו עובדי מדינה. בונן ממשיל את רפאל לאנדרוגינוס. "שום כוח שבעולם לא איפשר לי - וזה מקרה אמת, שקרה בזמן פיתוח ה'שפריר' - לפטר עובד שנרדם על משמרתו בעת העבודה... קשה מאוד לנהל מפעל כלכלי לפי חוקי שירות המדינה" (עמ' 38).

בונן גילה ארגון שנשלט על ידי ועדי העובדים שלו. דוגמה לכך היה מאבקם של עובדי המחקר לקבל את תנאי קרן ההשתלמות ושנת השבתון של הסגל האקדמי באוניברסיטאות. בונן התנגד בטענה שניתן לממש את כל צורכי ההשתלמויות של רפאל, מנסיעות קצרות ועד לימודי דוקטורט, בשליש מהסכום שתעלה קרן ההשתלמות. המחלוקת נמשכה כשנתיים ולבסוף סוכם למנות לבורר את אריה (לובה) אליאב. בונן: "עובדי המחקר שמחו מאוד לבחירה. ומדוע? לובה נחשב למגן העובדים... כך נכנסה הרשות לעידן של משק סגור... עם עלויות שכר גבוהות מאוד, ללא קשר בין תרומה לתמורה - וכל זה בניגוד לצרכיו של מפעל עסקי".

בונן רצה להפוך את רפאל לחברה ממשלתית, ובגלל גישתו היו יחסיו עם חלק מהעובדים קשים. אחד מזיכרונותיו הטראומטיים היה כשנאלץ לבצע פיטורי ייעול, ועובדים התפרצו ללשכתו וניפצו את הרהיטים. מסיבה זו הוא פרש מכהונתו כמנכ"ל. רק סמוך להפיכתה לחברה ממשלתית, בינואר 2002, בוטלו התנאים המופלגים שהוענקו לעובדי המחקר במסגרת קרן ההשתלמות.

לבונן היתה ביקורת קשה גם נגד הנהלת משרד הביטחון. ב-1975 החליט מנכ"ל משרד הביטחון, פרופ' פנחס זוסמן, להעביר את השליטה על כספי הפיתוח של פרויקטים צבאיים לידי הצבא. זו היתה טעות קשה, כי משרד הביטחון איבד את עמדת ההשפעה שלו בקביעת מדיניות פיתוח מערכות נשק. לטענת בונן, העברת הסמכויות לצבא הקשתה על תקצוב פרויקטים, שכן הצבא באופן טבעי שם דגש בטווח הקצר.

היום משלמות התעשיות הביטחוניות הישראליות את מחיר ההחלטה השגויה. רוב תקציב מערכת הביטחון מיועד לתשלומי שכר ולתנאי שכר למשרתי הקבע ולקיום השוטף. רק חלק זעיר ממנו מיועד לפיתוח מערכות נשק ולהצטיידות בנשק מתוצרת ישראל. לכן נאלצות היום התעשיות הביטחוניות הישראליות לייצא כ-80% מהתפוקה לצבאות זרים.

לעומת זאת, החלטה אחרת של משרד הביטחון, לאפשר לה לייצר מערכות נשק, הבטיחה את הישרדותה של רפאל. עד תחילת שנות ה-70 עסקו ברפאל במו"פ ביטחוני בלבד. מרעומים שפיתחו מהנדסי הארגון הועברו לייצור בתעשייה הצבאית. טילי "לוז" שפיתחו הועברו לייצור בתעשייה האווירית. הייצור הבטיח לתעשיות אלה רווח ובעיקר יוקרה ומוניטין. ברפאל טענו שמדיניות זו תביא לקץ הפיתוח ברשות, ואכן נראו לכך סימנים ראשונים. הדור הבא של טילי ים-ים ("גבריאל") פותח בתעשייה האווירית. זה היה תהליך בלתי נמנע, מציין בונן, שכן שום תעשייה לא תסכים להיות תלויה בעתיד בקווי הייצור שלה בארגון אחר שאינו בשליטתה.

ההזדמנות שנפתחה, לייצר אמצעי לחימה ולא להצטמצם בפיתוחם בלבד, חלה סמוך למינויו של בונן למנכ"ל, והביאה לתנופה גדולה בפיתוח פעילויות חדשות ברפאל.

מהפכה גדולה פרצה עוד בשנות ה-70, עם הכניסה לתחום האלקטרו-אופטיקה. בונן מספר שרפאל נכנסה לתחום זה בעקבות סירובם של האמריקאים לספק לצה"ל גלאים מתקדמים, הנחוצים לראשי הביות של טילי א"א. בשיתוף פעולה עם הטכניון יוצרו הגלאים בישראל באופן עצמאי. מטוס הקרב הראשון שהופל בידי "פיתון 3" ב-1979 צויד בגלאי שפותח ע"י פרופ' יצחק מהטכניון. רפאל נכנסה לפיתוח של הנעה רקטית, ובשנות ה-80 למיגון רכב קרבי משוריין. ברפאל הגו את הרעיון להסב את הטנק הרוסי טי-55, על ידי סילוק הצריח, לנושא גייסות משוריין (נגמ"ש), וכך נולד נגמ"ש ההבקעה הכבד "אכזרית". בשנות ה-90 נכנסה רפאל לפיתוח מיקרו-לוויינים ובשנים האחרונות גם לפיתוח מטוסים זעירים ללא טייס.

בין האירועים החשובים ברפאל שהיו בתקופת כהונתו כמנכ"ל, וראויים בעיניו לציון, הם פיתוח טיל א"א "פיתון 4", טילי ים "ברק", והטיל אוויר קרקע "פופאי", שגם נרכש בידי חילות האוויר של ארה"ב, אוסטרליה ודרום קוריאה. עם חתימת העיסקה הגדולה, בשנות ה-80, עם מדינה במזרח-אסיה לאספקת טילים במאות מיליוני דולרים, החל עידן ייצוא הטילים שהלך וגדל. מכירותיה של רפאל בשנת 2003, שנאמדו בכ-850 מיליון דולר, הרוב לייצוא, הציב אותה כתעשייה הביטחונית השנייה בגודלה בישראל.

במסגרת הרחבת הפעילות ברפאל נבנה מתקן הסימולציה ללוחמה אלקטרונית (סמל"א), והוקם שדה הניסויים "שדמה" בנגב. כשליש מפעילות רפאל הועתק למכון לשם שהוקם בשנות ה-80 ליד כרמיאל, ועוד הוקם המרכז למחקרים צבאיים (מחצ"ב) בראשות ד"ר יצחק רביד. מחצ"ב פירסם מחקרים שהתנגדו לעתים לגישת הצבא, כמו ההתנגדות לבניית ספינות טילים גדולות "סער 5", ובשנות ה-90 התנגדות לחלוקת מסיכות אב"כ לאוכלוסייה, בגלל סיכויי הפגיעה הקלושים יחסית לגודל ההוצאה.

במקביל לעבודתו כמנכ"ל רפאל, מספר בונן, הוא התעמק במחקר צבאי כדי לראות את התמונה הכוללת של שדה הקרב. בתיאוריה של התפתחות מערכים צבאיים מבחינים בשני מסלולים. האחד - שיפור ביצועים של מערך קיים, למשל על ידי החלפת טנק, תותח, או פגז. בונן סבר שעל רפאל להתמחות בפיתוח אמצעי לחימה שמוליכים למסלול השינוי המהותי והמשולב של כל מרכיבי המערך. דוגמה למערך חדשני הן ספינות טילים של חיל הים החמושות בטילי "גבריאל", ורקטות לוחמה אלקטרוניות.

מכאן גם נגזר שמו של הספר, "ממעבדה למערכה". אך בונן מודה שבתקופתו לא התקדמה רפאל בחדירה למערכים, וזאת מכמה סיבות: "לא הפנמנו את הצורך בבחינת המערך החדשני בהקדם, אפילו עוד לפני פיתוח האמצעים". רפאל גם הזניחה את פיתוח מערכות שליטה ובקרה, שהן גורם-מפתח.

רפאל נחשבת למעבדה הלאומית הלא-רשמית של מדינת ישראל. אחרי הטכניון ומכון ויצמן, זהו הארגון עם הריכוז הגבוה ביותר של מדענים במדעים המדויקים. ב-1970 עבדו ברפאל כ-2,500 איש. כשפרש ממנה בונן עבדו בה כ-7,100 איש, כשליש מהם מדענים. מאז עברה רפאל, כמו התעשיות הביטחוניות הממשלתיות האחרות, כמה משברים שהביאו לצמצום כוח האדם ל-5000 איש, כ-1,600 מהם אנשי מחקר.

עד היום, בגלל ההכרה בחשיבות המו"פ הצבאי, מקציב משרד הביטחון 50 מיליון דולר לשנה למימון עלות השכר של המובחרים מבין מדעני רפאל (כ-300 איש בקירוב) כדי שיוכלו להשקיע את כל זמנם ומרצם במחקר לפיתוח תשתיות טכנולוגיות בסיסיות. באמצעות תשתיות אלה יפותחו וייוצרו בעוד 20-10 שנה אמצעי לחימה (אמל"ח) מתקדמים. אולם השנה, בגלל הקיצוץ בתקציב הביטחון, שוקל משרד הביטחון לקצץ גם בתקציבי המו"פ לרפאל, מה שמציב סימן שאלה לגבי קצב התקדמות המו"פ הצבאי בשנים הבאות.



ניסוי הטיל "ברק"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו