איציק ויטנברג

תירגם מיידיש בני מר

שמרקה קצ'רגינסקי
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שמרקה קצ'רגינסקי

אורב לי בלי הרף

אויב, חית-טרף,

המאוזר* ביד כבר שוקד.

לפתע - גסטפו!

עם רדת הערב

מובל בכבלים המפקד.

ברק מבתק את

הגטו, בשקט

נשמע מכל שער: "הסכת!"

עלו והתירו

כבליו והסתירו

אותו, לוחמי המפקד.

הלילה שוכך, אך

המות נוכח,

הגטו בוער ויוקד.

בכל בעתה פה -

מזהיר הגסטפו:

תמותו - או תנו המפקד.

אז איציק טען, הוא

ברעם הכנו:

"אתכם לא אוכל לסכן;

חיים אל תקריבו

על שמי" - כה שגיב הוא

הלך אל מותו המפקד.

אורב שוב בלי הרף

אויב, חית-טרף,

המאוזר ביד שוב שוקד.

אקדח - לי יקרת

לחפש קראת -

היה לי עכשו המפקד.

איציק ויטנברג (1943-1907) היה המפקד הראשון של "ארגון הפרטיזנים המאוחד" (פ.פ.א) שלחם בגטו וילנה. לפני המלחמה היה מנהיג פועלים ואיש המפלגה הקומוניסטית. ב-16 ביולי 1943 דרש הגסטפו להסגיר את ויטנברג לידיו; היודנראט טען כי אם לא יוסגר יעמוד הגטו כולו בסכנה, ומפקדת הארגון נטתה להסכים לאולטימטום. ויטנברג הסגיר את עצמו, והתאבד בבית הכלא.

השיר "איציק ויטנברג" נכתב על ידי שמרקה קצ'רגינסקי (קאטשערגינסקי, 1954-1908), גם הוא בן "ירושלים דליטא", סמוך להתרחשות האירוע הדרמטי. הוא הולחן, במעין מקצב מארש, על ידי מ' בלאטנר. כבר בשנות העשרים יסד קצ'רגינסקי, יחד עם סופרי ומשוררי יידיש מודרניסטיים אחרים, וביניהם אברהם סוצקבר, את קבוצת "יונג-ווילנע" (וילנה הצעירה).

בגטו וילנה נפוצו שיריו של קצ'רגינסקי, ובעיקר שיר הערש "שטילער, שטילער" (שתורגם על ידי אברהם שלונסקי, "שקט, שקט, בני נחרישה"...), והמנון הנוער "יוגנט-הימנון". קצ'רגינסקי הצטרף לפרטיזנים, ואחרי המלחמה כתב, בין השאר, על גטו וילנה ועל שירת השנים הללו. השנה מלאו חמישים שנים למותו בתאונת מטוס בארגנטינה (* מאוזר הוא אקדח גרמני).

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ