בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גורלו של סוכן אנושי

חברים מוחלטים

תגובות

ג'ון לה קארה. תירגם מאנגלית: אהוד תגרי. הוצאת כנרת, 398 עמ', 78 שקלים

לכאורה, ועל פי מה שנהוג לחשוב, עולם הריגול הוא האחרון שבו קיימים דברים מוחלטים בכלל וחברים מוחלטים בפרט. כי איך אפשר לדבר על חברות בעולם שהאמת הגדולה ביותר בו היא השקר והנאמנות העמוקה ביותר מתייחסת למסגרת ארגונית (לה-קארה עצמו קורא לזה "כנסייה" או "מסדר חשאי") או לאידיאולוגיה, ולא לאדם אחד, לבן-אנוש? לכן ברור שסופר גדול, רגיש, מנוסה וחכם כמו מחבר "חברים מוחלטים", התכוון לומר דבר מה בעצם בחירת שם הרומן החדש והמעולה שלו.

באותה מידה אפשר לשער שגם את שמו של הגיבור האנטי-גיבורי שלו, טד מונדי, בחר לה-קארה בכוונה תחילה: במקור טד הוא קיצור השם תיאודור, ביוונית מתת אלוהים, ואילו מונדי, בלטינית, פירושו עולם. ואכן, מתת אלוהים לעולם הוא טד מונדי, הסוכן החשאי הבריטי בדימוס, אדם שאנושיותו ורוך לבו הם אויבו הגדול ביותר. טד מונדי הוא בנו של קצין בריטי בדימוס, ששירת בין השאר בפקיסטן (שם נולד מונדי עצמו), המטביע את כאב שקיעתו האימפריאלית בטיפה המרה ומעצב בבלי משים, כמו רבים מאתנו, את חיי בנו. טד מונדי ניסה את כוחו בכתיבה, אבל כמו שקורה לעתים קרובות בחיים, ולא רק למרגלים, הפך למרגל לא מתוך בחירה אלא באקראי, מתוקף הנסיבות. וכמו בחיים, גם מונדי מחפש לעצמו עוגן, מסגרת, משפחה, השתייכות, נאמנות.

למעשה, גורלו של מונדי, אז סטודנט אנגלי דלפון ותמים, נחרץ כבר באותו יום בשנות השישים, כשבחור גרמני בשם סאשה נתן לו מחסה בקומונה אנרכיסטית מהפכנית-של-סלון אופנתית בברלין. את מחירה של המחווה האנושית הזאת, מצד מי שהיה בעצם סוכן של שירות מודיעין יריב ואכזרי מאין כמותו - ה"שטאזי" המזרח-גרמני הידוע לשמצה - ישלם טד מונדי עד יומו האחרון בהיידלברג; בעיקר עכשיו, לאחר פרישתו מהשירות, כשהוא עובד כמדריך תיירים באותה ארץ שבה הפך בעצם לאדם אחר, כלי משחק בידי כוחות עלומים וחזקים, ציניים ואכזריים, שאפילו הטרגיקונים היוונים הגדולים לא הצליחו לצפות.

לה-קארה, על פי עדותו, שירת חמש שנים (בלבד) במה שהוא מכנה "שירות החוץ הבריטי" ואינו אלא אם-איי-6, הלא הוא ה"מוסד" הבריטי רב התהילה, ארגון שנודע בעיקר ברמת המודיעין האנושי שלו, "Human Intelligence", או בקיצור היומינט. האגדה הספרותית (אבל לא רק היא...) מספרת שבתחילת שנות השישים של המאה העשרים, לאחר שהגיש את כתב היד של "המרגל שחזר מן הכפור" לקצין הביטחון של הארגון, נקרא דייוויד קורנוול למפקד - M המסתורי, אם להסתמך על איאן פלמינג, אביו של 007, "בונד, ג'יימס בונד" - וזה ביקש ממנו להחליט אם ברצונו להמשיך לעבוד בארגון המודיעין החשאי או להיות סופר. "לצערי, שני העיסוקים אינם עולים בקנה אחד", אמר האיש שקבע את גורלו של קורנוול הצעיר, ובכך פעל פעולה היסטורית למען הספרות העולמית. כי קורנוול, שהיה באותם ימים עובד זוטר בשלוחת המודיעין הבריטי במערב גרמניה, השיב - בלא ספק לאחר לבטים קשים - שברצונו להיות סופר. וכך, בתוקף האילוצים והנסיבות, בדיוק כמו גיבורו טד מונדי, נולד הסופר ג'ון לה-קארה, שכפי שמעידים רוב ספריו, והספר הזה במיוחד, לא ויתר מעולם על ייעודו כמרגל, בוודאי לא בסתר לבו.

במרוצת עשרות השנים שחלפו מאז אותה פרשת דרכים דרמטית תרם לה-קארה לספרות העולם תרומה ייחודית שערכה לא יסולא בפז: הוא הצליח יותר מכל סופר אחר בעת המודרנית לרדת לאופל מעמקיה של נפש המרגל, אותה נפש חצויה ושברירית הנעה במרחב ההזוי שבין האמת לשקר, בין הנאמנות לבגידה. גם אין זה פלא שמדי פעם, כגנב בהיחבא, הוא חוזר בגלוי ו"בגדול" למקום ה"פשע": גרמניה. הארץ הזאת, שהיתה חצויה כאשר לה-קארה הצעיר חווה בה את חוויית הבתולין המודיעינית שלו ועוד עשרות שנים לאחר מכן, היא רקע נהדר להשתקפות הנפש החצויה שלו עצמו: מרגל וסופר, סופר ומרגל. אבל לא רק שלו, אלא גם של גיבוריו, שאינם יודעים את נפשם בין האמת לשקר, בין הטוב לרע, בין החושך לאור. החוויה המעצבת הזאת מלווה את גיבוריו של לה-קארה כל חייהם, ובכלל זה גם טד מונדי, אחת הדמויות האנושיות והתמימות ביותר מתוך שלל הדמויות המרכזיות בספריו.

וכך, אף על פי שחלפו עשרות שנים מאז מעלליו עם אותו סאשה בקן הצרעות המקסים של הרדיקליזם המהפכני הרומנטי והאלים נוסח ברלין של שנות השישים, מונדי השבוי בידי גורלו משיב בחיוב תמים להדהים לחידוש הקשר שיוזם עמו האיש שבעצם הרס את חייו. באמצעות מיליארדר בשם דימיטרי המממן פעילויות מסתוריות ברחבי העולם (דמות חדשה, עכשווית ועדכנית מאוד, שיכולה בהחלט להתגורר בווילה בקיסריה או בכפר שמריהו ולשמש מטרה נכבדת לפעילות סמויה של משטרת ישראל) נדחפת העלילה לשנות האלפיים, לתקופה שאחרי הפיגוע במגדלים התאומים בניו יורק ב-11 בספטמבר 2001, הפלישה לאפגניסטן וכיבוש עיראק בידי ארה"ב.

עכשיו נסחף טד מונדי למערבולת שהכוחות המניעים אותה אינם עוד אותם אינטלקטואלים שמאלנים מתוסכלים ששימשו כלי משחק בידי שירותי הביון הסובייטיים ולוויניהם-משרתיהם. עכשיו השחקנים רציניים בהרבה: טרור עולמי מתוחכם ואכזר במיוחד ששם לו למטרה אוכלוסיות אזרחיות שלמות. אבל - כרגיל אצל לה-קארה - האמת לעולם איננה מוחלטת. אין דבר רחוק מלבו של הסופר הבריטי בעל ראיית החיים המורכבת מאשר השקפת העולם האמריקאית הפשטנית והחלוקה הסכמטית של העולם ל"טובים" ו"רעים". לא פלא איפוא שמונדי אינו נמנה עם מעריצי הסי-איי-אי והמדיניות האמריקאית והבריטית המטופשת בעיראק, אף על פי שהוא גם אינו נמנה בדיוק עם מעריצי הטרור האיסלאמי העיוור. וכך הוא מוצא את עצמו בין הקווים שאותם הוא חוצה לא מתוך אידיאולוגיה אלא בגלל הדחף האנושי המניע אותו - להשתייך, ולהיות נאמן למי שהתייחס אליו באנושיות, ויהיו סיבותיו אשר יהיו.

ברור שאדם אנושי כל כך לא ירחיק לכת בעולם הצללים המתוחכם, הציני והאכזרי של המאה ה-21. ואכן, כפי שניתן היה לצפות מסופר מפוכח ועירני כלה-קארה, טד מונדי, חייל אלמוני במלחמה החשאית חובקת העולם שרק שינתה את הכותרת ממאבק בקומוניזם למאבק באיסלאם, משלם מחיר כבד על אשליית התגשמותם של מאווייו האנושיים הבסיסיים כל כך: להשתייך למשפחה כלשהי, לחוות את טעמה של ידידות אמיתית. שכן, לחברות מוחלטת יש מחיר מוחלט. וכאן מגיעה האירוניה הטרגית של לה-קארה למלוא עוצמתה: לאחר שטד מונדי, מתת-אלוהים בעולם בלי אלוהים, משלם את המחיר הכבד הזה, מתחילה מערכה תקשורתית מגויסת להכפשת שמו. כותרות הצהובונים מכריזות שהוא נזרק מאוקספורד, שהיה אנרכיסט, שלכלבתו "מו" קרא בעצם על שם מאו צה-דונג, שהיה מורה כושל וכמובן אוהד אובססיווי של האיסלאם כבר משחר נעוריו, וש"התעקש לכנות את הקאפלה שבפנימייה "מסגד" (עמ' 391) כפי שהעיד אחד מחבריו ללימודים.

בפרק הזה, הנועל את הרומן, מביע לה-קארה את דעותיו הנון-קונפורמיסטיות בעניינים פוליטיים עכשוויים והוא עושה זאת באירוניה סרקסטית ובשנינות הראויה בהחלט למחשבה.

ראובן מירן הוא סופר ומו"ל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו