האינטלקטואל הכלוא והאינטלקטואלים ה"חופשיים"

על ההגמוניה מבחר מתוך "מחברות הכלא"

שלמה זנד
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שלמה זנד

אנטוניו גרמשי. תירגם מאיטלקית: אלון אלטרס. הוצאת רסלינג, 212 עמ', 79 שקלים

מוטב מאוחר מאשר לעולם לא, ולאלה מבינינו שאינם שולטים בשפה האיטלקית עדיף אולי לקרוא בעברית קולחת מאשר בתרגומים אחרים. "מחברות הכלא" של הקומוניסט האיטלקי אנטוניו גרמשי כבר תורגמו לשפות רבות; מבחר מצומצם מהן זכה עתה ללבוש עברי. בעידן די רחוק, שבו חלק מהתרבות הפוליטית הישראלית חסה עדיין בנינוחות בצל המרקסיזם המזרח-אירופי, יכלו הקוראים לקרוא כמות לא מבוטלת של חיבורים מתורגמים ממיטב הספרות הסוציאליסטית. מקרל מרקס ועד ולדימיר איליץ' לנין, מגרגורי פלכאנוב ועד רוזה לוכסמבורג - ההוצאות לאור של אותו עידן דמדומים אוטופי וטרום "פוסט מודרני" מיהרו להציע לצרכני התרבות בארץ עתיד מבטיח עטוף בשכבות עבות של רציונליזם מטריאליסטי.

לגרמשי לא היה מזל בפלנטה הספרותית של הציונות הסוציאליסטית. בתקופת הזוהר של עקרונות הקולקטיוויזם הוא לא היה מספיק ידוע מחוץ לגבולות איטליה וכאשר, באמצע שנות השבעים, פרצו כתביו למרחבי התרבות המערבית, ישראל התחילה להיחסם לדיונים אידיאיים שצבעם היה אדום מדי לטעמם של העורכים והקוראים בארץ. רק קובץ קצר של מכתבים אישיים מאוד של גרמשי תורגם על ידי הוצאת הקיבוץ המאוחד ב-1953, אך במידה רבה של צדק הוא לא זכה לתשומת לב רבה. עתה, בזכות הוצאת רסלינג הדינמית והמתרגם המוכשר אלון אלטרס, התמלא במידה מסוימת החסר וגרמשי סוף סוף "מדבר" עברית.

כפי שמלמדת הכותרת, יצירתו העיקרית של גרמשי נכתבה בבית הסוהר. הוגה מבריק זה היה ממייסדיה של המפלגה הקומוניסטית האיטלקית, וכפעיל מרכזי במאבק נגד עליית מוסוליני לשלטון הוא נאסר בשנת 1926 ומת ממחלה עם שחרורו ב-1937. השלטון הפשיסטי ראה בו מתנגד מסוכן ומאיים, אך בניגוד למשטרים אוטוריטריים אחרים במאה העשרים - מברית המועצות הסטליניסטית דרך גרמניה הנאצית ועד לצ'ילה של פינושה ולסי-איי-אי - ממשל דכאני זה לא חיסל בשיטתיות את מתנגדיו, ולמרבה הפלא אף התיר להם לכתוב במאסר, ואפילו לכתוב הרבה. למרות כל הקשיים, הבידוד והמחלה, גרמשי הצליח לשלוח 1,400 עמודים של מכתבים ולחבר 29 "מחברות" המכילות כ-2,000 עמודים. גם אנשי אקדמיה, שמקצועם הוא הכתיבה וחייהם עוברים בספריות ובארכיונים, אינם מצליחים לגלות בקיאות כה רבה כפי שגילה גרמשי מתא כלאו, ולהיות פוריים כמוהו.

הפוריות אינה מתבטאת רק בכמות אלא גם באיכות, במגוון הנושאים ובמקוריות המדהימה. כקומוניסט שהובס מול מצעדה של ההיסטוריה, אך המשיך להאמין בעתיד סוציאליסטי, גרמשי חיפש במבנים התרבותיים-המנטליים, ולא באלה הכלכליים, את הסיבות לכישלון הגדול של מעמד העובדים ונציגיו המוסדיים למול עליית הפאשיזם. משום כך כתב הרבה על מעמדם של האינטלקטואלים בהיסטוריה, על תפקודם של התרבות והחינוך בעיצוב תודעת המונים ועל יחסי הכוח המורכבים בין המעמדות החברתיים. צירי דיון אלה הוליכו אותו "להתמחות" בהיסטוריה, בבלשנות, בספרות ובתיאטרון ואפילו להתבטאויות נרחבות בנושאים כמו תיאולוגיה ופסיכואנליזה.

מכאן יש להבין את האמפתיה הרבה ל"מחברות בית הכלא" שפשטה בקרב חוגי שמאל אינטלקטואליים ברחבי העולם בשלהי המאה העשרים. אמפתיה זו נבעה גם מכך שגרמשי הקנה לאינטלקטואלים מעמד בכיר ומיוחס שנדיר למוצאו בספרות המרקסיסטית, והדבר החניף ללא מעט שמאלנים מגויסים שענייני כלכלה והתמורות ביחסי הכוח בעולם הייצור שיעממו אותם.

יש לזכור שהמושג "אינטלקטואל" בכתביו של גרמשי רחב בהרבה מהשימוש השגרתי בו. אין זו תיבה לשונית המסמנת איש רוח ביקורתי ויוצא דופן, אלא שם עצם שנועד להקיף קבוצה חברתית רחבה האחראית על הפונקציות התרבותיות והפוליטיות בתהליך ההיסטורי. לכל מעמד שליט בעבר היו סוכני תרבות שהכשירו את הלבבות והמוחות ליחסי השליטה המתהווים. למבנים החברתיים האגרריים הטרום-מודרניים היו הכוהנים, הכנסייה והכמרים שלה ולעולם הבורגני ישנם הסופרים, העיתונאים, המורים ואנשי האקדמיה הנאמנים לערכיו; שהרי לא ניתן, טוען גרמשי, לשלוט לאורך זמן רק באמצעות הכוח החשוף. לצד הכפייה הטעונה אלימות דרוש תמיד קונסנסוס אידיאולוגי רחב המאפשר לקיים את ההייררכיה החברתית בצורה "נורמלית". לשם השגת קונסנסוס זה דרושה הגמוניה ערכית, משפטית ופוליטית של המעמד השליט, שהאינטלקטואלים הם האחראים הראשונים להבנייתה.

ההגמוניה נוצרת באמצעות חינוך, הקניית ערכים, הנחלת אמונות, ייצור תרבותי ספציפי אך גם באמצעות יצירת מוסדות וארגון מפלגות. כלומר, ההגמוניה בעיקרה היא שליטה בעולם הסמלים והדימויים ולא רק בהשגת מונופולין על אלימות ושמירתו. הנשלטים מקבלים בהסכמה את שליטיהם, חיים על פי עקרונותיהם, מקבלים את חוקי המשחק שלהם אך כמובן לא זוכים לטובות ההנאה החומריות והרוחניות של המעמד ההגמוני.

האינטלקטואלים, לעומת זאת, שהם הנשלטים בתוך המעמד השליט, אם להשתמש כאן במינוחו של פייר בורדייה, מופיעים בהיסטוריה לא כמוציאי דברו של המעמד השליט, לא כמשרתיו האידיאולוגיים אלא כנושאי האינטרס האוניוורסלי שחובק את כלל החברה. כשם שהכמרים, האימאמים והרבנים התיימרו לפעול תמיד למען קהילות הדת שלהם, כך העיתונאים, הסופרים ואנשי האקדמיה של היום בטוחים שהם משרתים רק את הציבור הלאומי שלהם ואינם תלויים בשועים, בבעלי הון ובראשי שלטון ומנגנון. תדמית האינטלקטואל החופשי, הבלתי תלוי, דרושה ביצירת ההגמוניה ואפשר אפילו לומר שהיא תנאי לה.

מאחר שגרמשי היה אינטלקטואל קומוניסט, היה עליו להסביר גם את מעמדו הוא בתוך התנועה הפוליטית שבה פעל. לשם כך שירטט תיאוריה על מפלגה מהפכנית שמשמשת למעשה כ"אינטלקטואל אורגני" של מעמד העובדים העולה. לרוע המזל "שכח" גרמשי בתיאוריה הווירטואוזית שלו על כיבוש ההגמוניה, שהאינטלקטואלים "המסורתיים" של המעמדות ההגמוניים בהיסטוריה היו סוכני תרבות נלווים למעמדות שכבר השתלטו וניהלו את אמצעי הייצור. לאיכרים לאורך ההיסטוריה לא היו האינטלקטואלים שלהם; מדוע שלפועלים המודרניים יהיו כאלה? האם העובדים בעולם המתועש נמצאים בתהליך של השתלטות, ניכוס וניהול הייצור ועתה נדרש להם רק השלטון הפוליטי והשליטה התרבותית?

בסופו של דבר, במקומות שהמפלגות - כלומר "האינטלקטואלים האורגניים", לפי גרמשי, שהתיימרו לייצג את הפרולטריון - הגיעו לשלטון, יותר משהפרולטריון שלט בהן הן שלטו בו ואפילו עשו זאת לעתים ברצחנות חסרת תקדים. סיטואציה היסטורית זו החלה כבר להתממש כאשר גרמשי ישב בכלאו האיטלקי בשנות השלושים וחלם כאינטלקטואל על הגמוניה חדשה של המדוכאים. נראה שכדי ללחום בעוצמה בשלטון ובמיתוס קיים, וכדי לא ליפול לאשליית ה"אינטלקטואל הבלתי תלוי", נדרש תמיד גם מיתוס חילופי.

אלון אלטרס חסך לקוראים העבריים את הנחות העבודה הפוליטיות של גרמשי. האוטופיה נופתה והושלכה לפח האשפה של ההיסטוריה. הוא בחר להביא לקוראים מגוון של ניתוחים קונקרטיים, הערכות תיאורטיות קצרות והברקות כמעט נבואיות (ראו למשל את "שלוש הערות קטנות על אודות תרבות האיסלאם" המופיע בסוף הכרך). אמנם לפעמים הניתוחים הנבחרים הם ספציפיים מדי, לעתים הם גם קטועים במקומות לא צפויים, אך מגבלות העריכה עשויות להצדיק בסופו של דבר אסטרטגיית סינון ובחירה מעין זו. ודאי, ניתן היה לבחור קטעים אחרים, אבל גם כך יש לברך על הופעת גרמשי בעברית וכן להלל את הוצאת רסלינג על מפעלה האינטלקטואלי יוצא הדופן.

Quaderni del carcere" \ Antonio Gramsci Sull'Egemonia: una selezione dai"

ספרו של פרופ' שלמה זנד "האינטלקטואל, האמת והכוח" ראה אור בסדרת אפקים בהוצאת עם עובד

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ