בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הכסף בילבל אותי יותר מהאהבה

תגובות

מול פלנדרס, מאת דניאל דפו, תירגמה מאנגלית סיגל אדלר, אחרית דבר מאת דוד פישלוב, הוצאת כרמל, 2004, 344 עמודים שמו של דניאל דפו (1731-1660) ידוע בזמננו בעיקר הודות לספרו המפורסם ביותר, "רובינזון קרוזו" (1719) - אחד הרומאנים רבי ההשפעה ביותר אי-פעם, מאותם ספרים המוכרים היטב גם למי שלא קראם. יודעים גם, כי דפו נחשב אבי הרומאן האנגלי. יצירותיו האחרות אינן מפורסמות כיום בקרב הציבור הרחב, אך העובדה שנהפך ל"סופר של ספר אחד" יש בה משהו משעשע: דפו היה כותב רב-תפוקה במידה יוצאת דופן, ופירסם לא פחות מ-560 חיבורים (ספרים, עיתונים ועלונים). על כן טוב ש"מול פלנדרס", סיפורה רב העלילות של אשה ענייה שנהפכה לזונה ולגנבת, יוצא עתה לאור בעברית בתרגום נאה (למעט שגיאות לשון ספורות), ובלוויית אחרית דבר מעניינת והערות שוליים מלומדות (בלי ציון שמו של העורך ששקד על הכנתן; ואולי, גרוע מזה - בלי אזכור המקור שממנו תורגמו). הוא מצטרף לרומאן אחר של דפו, "יומן שנת המגיפה", שראה אור בעברית לפני כשנתיים בהוצאת "נמרוד".

כאשר פורסם לראשונה ב-1722 דווקא היה "מול פלנדרס" רומאן פופולרי ביותר, אם כי רבים מאלה שקראוהו לא התגאו בכך: הנושא והגיבורה לא היו מהוגנים דיים. כיום הספר מעניין לקריאה בעיקר בשל מיקומו רב ההשפעה, הראשוני כמעט, בתולדות הרומאן האנגלי ובשל הייצוג המעניין והמטריד לחברה הקפיטליסטית וליחסים האנושיים הנוצרים בה, ייצוג שהוא נטול הסוואות כמעט בהשוואה לרומאנים של סופרים אחרים שבאו אחר כך, ושהיו בורגניים ומהוגנים יותר וציניים פחות.

הקריירה של מול פלנדרס, אחת הדמויות הראשיות המפוקפקות ביותר בתולדות הספרות האנגלית, נחלקת לשניים: חציה הראשון מהוגן לכאורה, ועיקרו לכידה סדרתית של בעלים אמידים והחלפתם זה בזה (עקב מותם, העדרותם, או התפרקות הנישואים בצורה אחרת). לאחר שלב פורה זה בחייה מגיעה מול לגיל שבו פוחתת הצלחתה המקצועית, והיא עושה הסבה לתחומים מכובדים פחות: גניבה, סחיטה, זנות. ההיבט החתרני ביותר, אולי, של ספר נועז זה מצוי בהקבלה המשתמעת שהוא יוצר בין שני האפיקים המקצועיים של חיי הדמות המתוארת בו. מציאת בעל אינה מה שרובנו היינו מגדירים כמקצוע; אך מאחר שבמקרה של "מול פלנדרס" משמשת פעילות זו לצורכי פרנסה מובהקים, ומצריכה כישורים ומיומנויות בלתי מבוטלים, מותר ואף מתבקש לראות בה סוג של קריירה. ראייה כזו רק מתחדדת כשבוחנים את הקריירה השנייה של מול - הזנות והגניבה - ורואים עד כמה היא דומה לזו שקדמה לה.

לכאורה מוצגים שני השלבים בחייה של מול כמנוגדים: מאשה מהוגנת בעיני החברה, נשואה ואלמנה ושוב נשואה וחוזר חלילה (הפוליגמיה שבה היא חוטאת אינה ידועה לאיש, כך שהכל בסדר), היא מידרדרת בהמשך דרכה לפשע ואף נכלאת בניוגייט, בית הסוהר הידוע לשמצה, ונחלצת בעור שניה מגזר דין מוות. ואולם האופן הציני שבו מציג חציו הראשון של הספר את הדרמה של לכידת הבעלים - אותה קומדיה בורגנית מהוגנת שהיתה עתידה לפרנס בכבוד דור אחר דור של רומאנים מצליחים - חושף בגלוי את המניעים המחושבים והאנוכיים של החיים החברתיים הנורמטיוויים ואת שיטות הפעולה הבלתי מוסריות המאפיינות אותם. בין המערכת החברתית הלגיטימית, הזוכה ליחס של כבוד, לבין חיי הפשע, המוקעים במישור הערכי הגלוי של אותה חברה עצמה, אין המרחק גדול כפי שנדמה.

תעוזתו של הספר ניכרת, בראש וראשונה, בבחירה להיצמד לנקודת מבטה של דמות מפוקפקת, המצויה בשולי החברה, ולתת לה להיות המספרת של קורותיה; אנו מלווים את מול ומתומרנים להזדהות עמה לא רק כאשר היא מפילה ברשת שקריה עוד גבר פותה, אלא גם בשלב מאוחר יותר, כאשר היא מפלילה אדם חף מפשע במעשה כייסות שביצעה בעצמה. ההזדהות עמה נובעת לא רק מכך שמול היא המספרת, אלא גם מן העובדה ש. אין הרבה ארוטיקה ביחסיה המגוונים של מול עם הגברים הרבים בחייה; תאווה של ממש קיימת, לעומת זאת, ביחסה לכספם של אותם גברים, בתיאורי שעון הזהב בחגורתה של גברת אחת שמול מבקשת לכייס, או בהצצה באריגי המשי היקרים שהונחו לרגע ללא השגחה על דלפק החנות וחיש קל נתחבים בסתר תחת בגדיה של מול. תיאורי השטרות והמטבעות הנצברים והנאגרים, והמחושבים שילינג אחר שילינג לאחר מכירת השלל - אלה התיאורים מלאי הלהט שבספר זה, ולא תיאורי החיזור או הסצינות בחדר המיטות.

משום כך אין למהר ולהסיק כי דפו היה מודע בהכרח לבעייתיות החברתית שחושף הטקסט שלו בצורה נוקבת כל כך. חיבתה של גיבורתו לכסף אינה מוצגת בספר כפגם, אלא - כך נדמה - מתוך שותפות מלאה להתלהבותה, בתוך ירידה אובססיווית לפרטי הפרטים של כל הכנסה כספית, כל חשבון הוצאות רב-סעיפים, כל תשקיף נכסים של בעל פוטנציאלי נוסף. וכאשר מודיעה, למשל, המספרת לקוראיה כי אין בכוונתה לדווח באופן מפורט על מסעה בים, ומסתפקת באזכור לקוני של כמה סכנות חיים, סערות וניסיון חטיפה בידי שודדי ים שעברו עליה ועל אחד מבעליה (עמ' 87) - אירועים שעליהם היא אינה מספרת למעשה דבר - אפשר לראות בכך הכרעה המשותפת לה ולסופר הכותב את סיפורה. הדרמות הבלתי כלכליות של החיים אינן מעניינות אותם כלל.

תיאור החברה הקפיטליסטית, רודפת הבצע והבלתי הומאנית של "מול פלנדרס" הוא דיווח ענייני, מציאותי, ללא ניסיון מודע להצביע על הפגמים שבשיטה. הציניות של מול והאופן שבו היא מנצלת את הזולת אינם מוצגים ברומאן באופן ביקורתי, אלא כדרכי הישרדות. זו הסיבה לכך שמול היא דמות שאפשר להזדהות עמה ולסלוד ממנה בעת ובעונה אחת. במלים אחרות, הטקסט מציג לפנינו באופן בוטה את פגמי החברה שהוא מתאר, גם אם הסופר לא בהכרח כיוון לכך. מגוון היחסים האנושיים המתוארים כאן - בין אדם לחברו, בין איש לאשתו ואפילו בין הורים לילדיהם - נמדדים כולם בכסף. הגברים שלוכדת מול בחלקו הראשון של הספר, ממש כמו קורבנות פשעיה בחלקו השני, הם אובייקטים שנועדו לספק את צרכיה הפיננסיים, ולא אינדיווידואלים שאפשר להכירם או לאהוב אותם. הנישואים הם תמיד סתמיים, עסקה כלכלית ותו לא. מול אינה אשמה בכך, ואין זו תופעה הייחודית לה. מהר מאוד בחייה הבוגרים היא מגלה כי בחברה הסובבת אותה נישואים "הם תוצר של מזימות פוליטיות שמטרתן עשיית רווחים וניהול עסקים, והאהבה אין לה ולא כלום או מעט מאוד עם הדבר עצמו" (עמ' 70).

גם יחסי המין בספר הם תמיד בעלי היבט כלכלי. אפילו בפרשת האהבה הראשונה שלה בנעוריה, עם צעיר עשיר המנצל את תומתה, יודעת מול - מאוהבת וחפה מציניות כפי שלא תהיה עוד - מה חשוב באמת: בסופו של מפגש גופני ראשון ומלהיב מניח בידה מאהבה מטבע של חמישה גיני. "הכסף", היא אומרת לקוראיה, "בילבל אותי יותר מהאהבה. אני ריחפתי לי אל על, ורגלי בקושי נגעו בקרקע" (עמ' 30). ערכם המוניטרי של היחסים עם הזולת מאפיין, כאמור, גם את יחסה של מול לילדיה. הללו מוזכרים כמעט תמיד בהקשר כלכלי: היא מציינת כיצד עלול קיומם להפריע לה למצוא את הבעל העשיר הבא; בכמה יסתכם חשבונה של המיילדת; וכמה יעלה לה למצוא להם "סידור", כלומר להעבירם לאומנת שתגדל אותם. בדרך כלל הילדים (שכמו לכל הדמויות ברומאן, כמעט, אין להם שמות - רק מספרים סידוריים) פשוט נשמטים מן הסיפור, ואינם מצויים כלל בתודעתה של המספרת. מותם של כמה מהם מוזכר בהערת אגב, כחלק מרשימות המצאי האינסופיות המרכיבות את חייה. הקשר היחיד שהיא מקיימת עם אחד מילדיה הבוגרים - יחסים חמים ומלאי אהבה לכאורה - מבוסס כל כולו על ענייני רכוש וכדאיות עסקית; שכן הודות לחידוש הקשר עם בן זה נופלת לידיה ירושה כבירה. החיבה האמהית שהיא רוחשת לו, אם כן, מהולה מראשיתה ועד סופה בטובת הנאה כספית.

דוגמה מבעיתה במיוחד לאנוכיות הצינית והטהורה, נטולת רגש האשמה, המאפיינת את יחסה של מול לזולת מספקת לנו תגובתה על גורלו המר של אחד משותפיה לפשע - שמאסרו זמן מה לפני כן עורר בה חששות שמא יסגיר אותה: "(חברתי) שלחה לי ידיעות משמחות על תלייתו, ואלה היו החדשות הטובות ביותר ששמעתי זה זמן רב" (עמ' 213).

החלק המעניין והחזק ביותר ב"מול פלנדרס" - לפחות בעיני קוראים שספירת כסף מתמשכת מתחילה לייגע אותם לאחר כמאתיים עמודים - מצוי ביכולתו של הרומאן הזה להציג את התודעה העבריינית, ואת עצם הדינמיקה של הפיכתו של אדם לנוכל ולגנב. מדוע, בעצם, נעשית מול פלנדרס גנבת? מה מוקד המשיכה של הפשע שחושף הסיפור שלה? מול מציעה לקורא, ולעצמה, את ההסבר הבא: המצוקה הכלכלית הנוראה, המאיימת, שאליה נקלעה, הכניסה בה רוח של טירוף ודחקה בה לגנוב. ואחר כך, בכל פעם שביקשה להפסיק, אותו כוח חזק ממנה מנע מבעדה לעשות זאת.

מבקרים ספרותיים (וביניהם דוד פישלוב באחרית הדבר שלו) שניתחו את סיפורה הציעו הסבר נוסף, שמול - וככל הנראה גם דפו - לא היו מסוגלים לנסח בעצמם: בדומה ל"רובינזון קרוזו", גורס פישלוב, מתאר גם "מול פלנדרס" את מאבק ההישרדות הבודד של היחיד, מאבק המגלם את מצבו הקיומי של האדם בחברה הקפיטליסטית.

ואמנם, מול מתחילה לגנוב כדי שלא תגווע ברעב ולא תיזרק לרחוב, אבל גם אחרי שצברה די כסף המבטיח אותה מפני אסונות כאלה היא מוצאת את עצמה גונבת עוד ועוד, כדי שיהיו לה עוד בגדים יפים, ועוד תכשיטים, וגם כדי לצבור עוד ועוד ערימות של כסף. אחרי שנהפכה מקץ זמן לבעלת הון של ממש, היא גם מבקשת לחיות מן הריבית על חסכונותיה ולא לפגוע בקרן. משום כך - מתוך זהירות כלכלית ראויה לכל שבח - היא ממשיכה לגנוב בסיכון גובר והולך, וגם לשכב תמורת כסף עם מאהבה-לקוחה הקשיש.

הסבר זה, למרות חוזקו, אינו מציג את התמונה במלואה. חיי הפשע מוצגים בסיפורה של מול כמהנים, גם ללא קשר לצדם הכלכלי; באופן פרדוקסלי, דווקא הגניבה נדמית כתחום היחיד ברומאן הזה שיש לו משקל רגשי החורג מעבר להיבטים החומריים. מבחינת מול, חיי הפשע הם חיים ממכרים של משחקי זהויות, הסוואות ומסיכות. כשהיא יוצאת לגנוב היא מתחפשת למשרתת, לקבצנית, לגבירה עשירה, לגבר. היא מחליפה זהויות, ממציאה סיפורים מופרכים, משקרת ומחלצת את עצמה מידי לוכדיה פעם אחר פעם. אפשר לראות בכך פיתוח של נטייתה האישיותית המובהקת להסוות, לרמות, לשחק משחקים - אותן נטיות וטקטיקות ששימשו אותה כבר בימי חיפושיה אחר בעלים עשירים, אך לא זכו להתממש בעוצמה כזאת במסגרת החיים הנורמטיוויים. כלומר, אם יש מקום שבו מתאפשר ליחיד - דמותה של מול במקרה זה - לממש את האינדיווידואליות והיצירתיות שלו, את ערכו האנושי החורג מן ההיבטים הכלכליים של קיומו כבורג במנגנון הקפיטליסטי, הרי זה המקום של הפשע.

החל בכותרתו המלאה של הספר (שאורכה כמחצית העמוד) ולכל אורכו שזורות אמירות שתכליתן להבהיר לקורא כי הפשע אינו משתלם, כי מול פלנדרס הבינה עובדה זאת בסופו של דבר, וכי באחרית ימיה חזרה בתשובה ונתקפה חרטה עמוקה על כל חטאיה. ואולם ההנאה הגלומה במשחקי הפשע המתוארים בספר - הן הנאתה של הדמות הבדיונית המתמכרת לגניבה, והן הנאתו הברורה של הסופר מן העיסוק בנושא זה - מאירה את הניסיון להציג את הסיפור כמשל חינוכי של חזרה בתשובה באור מפוקפק. תיאור החזרה בתשובה לאחר השחרור מן הכלא אינו משכנע; גרוע מזה, הוא גם אינו מעניין - אפילו לא אותה עצמה. משום כך היא מבטאת ספק, לקראת סיום, אם העיסוק באותה שיבה אל דרך הישר "ישעשע בה במידה כמו חלקו המופקר" של הספר (עמ' 324), ומחליטה מיד שעליה לקצר בדבריה.

מכל מקום, החזרה בתשובה של מול פלנדרס מחזיקה חלק מצומצם מן הספר, ואין בה תוכן של ממש. ברור כי בפרק חייה האחרון חדלה לגנוב, אך שינוי זה התחולל רק לאחר שניצלה בנס מן הגרדום, והפך תמידי רק לאחר שזכתה בירושה כבירה.



רובין רייט בסרטו של פן דנשם "מול פלנדרס"


דניאל דפו. תיאור החברה הקפיטליסטית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו