מלימ שלא נגמרות

אני יודעימ שנפרדנו רק בגלל שהתעקשנו לכתוב לה. הכל היה מושלמ עד אותו ערב שבו טיילנו בשדרה ופתאומ היא אמרה שאני לא רומנטיימ ולא כותבימ מכתבי אהבה. אני ישר חשבנו בראש, "אני כן רומנטיימ ואני עוד נוכיח לכ את זה". אבל למכתב הראשונ שכתבנו היא לא ענתה. לא ידענו מה לעשות, אני חשבנו שזה פשוט היה מכתב לא מוצלח ושאפשר לשפר ולכנ כתבנו עוד אחד. ואחר-ככ עוד אחד ועוד ועוד הרבה. עד שבכלל היא הפסיקה לענות לטלפונ כשצלצלנו. אתמול אני חיכינו לה בחושכ בפינה ליד הבלוק ושאלנו אותה, אחרי שהיא סיימה לצעוק מפחד, למה היא לא עונה למכתבימ. היא אמרה שאני כותבים כמו יותר מאיש וזה מפחיד. אבל גרוע מככ, יש לי מילימ שלא נגמרות ומשאירות הרגשה כאילו יש המשכ. היא אמרה שאלה מכתבי האהבה הגרועימ ביותר בעולמ.