ניסויים אפקטיביים

אבנר שפירא
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
אבנר שפירא

אם אפשר היה להעמיד בטור אחד את כל בני הקיבוצים ששפכו בשנים האחרונות את חמתם על שומרת הלילה, סביר להניח שהוא היה ארוך יותר מזה המשתרך דרך קבע לפני הציור "משמר הלילה" במוזיאון רייקס באמסטרדם. אלא שאם הצופים ביצירתו של רמברנדט יכולים להבחין בדיאלקטיקה עדינה של אור וצל, הרי שרבים מהדיונים והיצירות שעסקו בחינוך המשותף בקיבוצים הדגישו רק את צדדיו הקודרים והציגו את שומרת הלילה כנוכחת-הנפקדת הגדולה, שאף פעם לא היתה שם כשהילדים הקטנים נזקקו לה.

"היינו העתיד", ספרה המפעים של יעל נאמן (אחוזת בית), מזכיר לקוראיו כי היו גם כמה יתרונות להיעדרותה של השומרת וכי ל"ילדי החלום" לא היה בעצם זמן רב לחלום. "עולמנו היה נטול מבוגרים בלילות", מספרת נאמן, שמשחזרת את ההתבגרות בקיבוץ יחיעם בשנות ה-60 וה-70 ואת ממלכתם האוטונומית של הילדים, שהתעוררה לחיים אחרי השעה המרגיעה בה נרדמים המבוגרים.

ביסודו של דבר, "היינו העתיד" הוא רומן חניכה, ובהתאם לחוקי הז'אנר, הוא מגולל סיפור של חניקה ושל השתחררות ממנה. בעת הקריאה בו עולים בזיכרון רומני חניכה אחרים - למשל, "נבוכותיו של החניך טרלס" של רוברט מוזיל - אבל אין זה רק סיפור נבוכותיהם של החניכה יעל ושל בני קבוצתה בקיבוץ, קבוצת נרקיס, אלא גם סיפורן של תנועת השומר הצעיר ושל התנועה הקיבוצית כולה בהקשר ההיסטורי של המאבק הציוני לתחיית העם היהודי, שיחיעם היה שותף לו.

מבטם של בני נרקיס על עברם אינו מבקש להתבשם מיפי צדודיתם על רקע כיעורה של הבצה שגדלו בה, אלא דווקא להבין את הלהט המהפכני שאחז ב"מייבשי הבצות", דור המייסדים של קיבוצם. בעזרת הגישה האתנולוגית שלה, שאינה נמנעת מביקורת ואינה נכנעת לפיתויים נוסטלגיים, נאמן משרטטת דיוקן מפוכח של מי ש"עברו את אחד הניסויים מרחיקי הלכת ביותר שנעשו אי פעם, מבחירה מלאה ומרצון חופשי, בבניית עולם אחר שהצריך תפיסת משפחה אחרת ותפיסת בית אחרת".

בניגוד להוגי הסוציאליזם ונסייניו, אחת הדמויות ב"איש שלא הבחין בשום דבר", קובץ מסיפוריו של הסופר השווייצי הנפלא רוברט ואלזר, מעידה על עצמה: "מאידיאלים גדולים הנוגעים לאנושות אף פעם לא ראיתי לנכון להתלהב". ובכל זאת, ואלזר - שכתב בשלושת העשורים הראשונים של המאה ה-20 וזכה להכרה נרחבת רק לאחר מותו - השתתף אף הוא בניסויים פורצי דרך, אם כי בתחום הספרות. "אם כתבתי לפעמים באופן ספונטני", הוא מהרהר בסיפור אוטוביוגרפי הנכלל בקובץ, "אולי זה נראה מצחיק לרציניים-להחריד; אבל ערכתי ניסיונות בתחום הלשון בתקווה שבשפה מצויה עדיין איזו חיות לא-מוכרת, שעונג הוא לעורר אותה".

עונג גדול מעוררת הקריאה בסיפוריו של ואלזר, שלוקטו על ידי נגה אלבלך וחושפים כמה טפחים מעולמו הרוחני של סופר החומק מכל ניסיון להכפיף את כתיבתו לתפישה כללית. אבל אפשר אולי להיעזר בהתרשמותה של הסופרת והתיאורטיקאית סוזן זונטג כי ואלזר הוא צייר מיניאטורות, ש"הליבה המוסרית של יצירתו היא הסירוב לכוח ולשליטה"; או בטענתו של הפילוסוף ולטר בנימין כי הדמויות של ואלזר משולות לגיבורים שיצאו מעולם האגדות ונאלצים לחיות בעולם האמיתי, אחרי שניצלו מהשיגעון ומהכישוף.

ואלזר עצמו לא ניצל מהשיגעון ובשליש האחרון של חייו חסה במוסדות לחולי נפש וחדל לכתוב, אבל הכישוף של סיפוריו, המתאפיינים בתערובת כובשת של קדרות, אירוניה ומתיקות, עדיין לא פג.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

לפיד. הכי ישראלי כי מסאפר יטא מצלצל לו מוכר, אבל הוא לא יזכור בדיוק מאיפה

מה ישראלי בעיני? יאיר לפיד. הוא תמצית השחצנות וההכחשה

ליעד. ממשיך להיות תמים

חתונמי טמנה מוקשים לזוג החלש ביותר, וכצפוי הוא התרסק על המסך

סלט "אורז" בר, קישואים ונענע

ליד המנה העיקרית, או במקומה: 16 סלטים עם אורז שהולכים טוב עם קיץ

חגית משולם

אחרי שנים של המתנה לדיור ציבורי, שתי אמהות נואשות עשו צעד קיצוני

חסון. נמצאת שלב אחד לפני האשמת בנט בכך שהוא מחריש במבה

רגע לפני שכבר לא יהיה במי לחבוט, איילה חסון שפכה את כל הזעם שלה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ