בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יובל לנובל

שלום עולמים / ש"י עגנון

לרגל יובל החמישים לפרס הנובל הראשון כחול-לבן, "הארץ" מביא סיפורים קצרים של החתן

2תגובות

(פרק שני)

צרה גדולה באה על המדינה. מיום שנוסדה המדינה ועד עכשיו לא היתה צרה שכזו. השמים לא הורידו גשמים והארץ לא נתנה יבולה. שמים וארץ כאילו נשבעו לעשות כלה לשארית הנשארת. המזונות נתמעטו ונפוחי כפן נתרבו. גרגיר חטה עומד בזהב ושעורה בכסף. החלב היה למים ומים אין. כי לא המטיר ה' על הארץ.

בכל יום עולה החמה ברקיע ככדור לוהט ומשחקת בתבל ארצה, ובכל לילה זורחת הלבנה יבשה וגרודה. כצבא מרום במרום אוצרי מזון בארץ, כרסותיהם מתכדרות ככדורי מות. גבורים נעשים חלשים וחלשים חולים מן הרעב וחולים נמקים ומתים.

לעולם אין צרה באה יחידה. כשכלו כל הכחות נשמעה שמועה שאויבים הקיפו את המדינה. עדיין לא נכנס האויב למדינה, אבל עומד סמוך וקרוב. אף כשהשנים כתיקונן המדינה מביאה את לחמה מן החוץ, עכשיו שהמדינה מוקפת אויבים אין כל מאכל ומשתה נכנס למדינה. צריכים היו בני המדינה ליטול כלי זינם ולצאת למלחמה, אלא שתשש כחם מחמת רעב. הכל תשושים חוץ מאוצרי מזון שמוסיפין כל יום כח, אלא שאוצרי מזון עשו להם שם שהמדינה צריכה להם, שהרי הם עמלים עם הציבור, שהרי הם מפקחים על המזונות ואם טורדים אותם במלחמה נמצאת כל המדינה מתה ברעב.

ש"י עגנון
מתוך "פרקים מחיי" בהוצאת שוקן

האויב שראה שאין מי שיעמוד כנגדו מתקרב והולך, הוא מבחוץ והרעב מבפנים. סבורים היינו שהצרה כבר הגיעה לתקפה, לבסוף באה צרה גדולה ממנה, שאוצר הצרות אין לו שיעור ואין צרה שאין צרה גדולה ממנה.

צריכה היתה המדינה להקדים עצה לפורענות. אבל בני המדינה מחולקים לשתי כיתות, לכסויי ראש ולגלויי ראש, וכל שכת אחת מבקשת שנייה מעכבת, ואף הכיתות עצמן מחולקות ביניהן ושונאות אלו את אלו, אולי יותר מששונא האויב את כסויי הראש ופרועי הראש כאחד.

היאך נחלקה מדינה אחת כשתי אומות שצוררות זו את זו? דבר זה מתפרש מתוך תולדותיה של האומה, שעדיין משפיעות והולכות, אף על פי שכבר נשתנו סדרי עולם ונשתנה ווסתה של האומה, ובניה פירשו מכל מה שהיה חביב על אבותיהם.

אותה מדינה מסורת יש בידיה שאבותיה הראשונים יהודים היו, והרי דרכם של יהודים לכסות את ראשם, לפיכך נוהגים קצתם לכסות את ראשם. וקצתם, מה טעם מגלים את ראשם? אלא שרואים עצמם כיהודים שלפני מתן תורה, שעדיין לא נצטוו על כיסוי הראש, לפיכך מגלים את ראשם. והואיל ואלו מכסי ראש ואלו מגלי ראש לפיכך חלוקים הם ושונאים אלו את אלו. וכסויי הראש מה טעם שונאים זה את זה, והלוא אלו מכסים ראשם ואלו מכסים ראשם, אלא אלו חובשים ירמולקאות ואלו חובשים מצנפות, אלו ירמולקאות זקופות ואלו ירמולקאות עגולות, אלו מצנפות מרובעות ואלו מצנפות סגלגלות, אלו גדולות כקנאה ואלו פחותות מכינה, אלו של סמוט ואלו של משי. ואין צורך בראש דוקא, ובלבד שיהא כיסויו ניכר. גלויי הראש מה טעם שונאים זה לזה, והלוא אלו פורעים ראשם ואלו פורעים ראשם. אלא אלו מגדלי בלורית ואלו קצוצי שער, אלו קרחים ואלו גבחים.  ואין צורך בראש דוקא, ובלבד שיהא מגולה.

כשם שראשיהם משונים זה מזה כך דעותיהם משונות. מנענעת כת אחת ראשה למזרח מנענעת כת שנייה ראשה למערב. מנענעים ראשיהם זה לזה, אין מנענעים אלא כדי לרוצץ את גולגולותיהם. לפיכך אין נכנסים כאחד לפקח על עסקי המדינה. בדבר אחד בלבד שווים, שכל כת אומרת שכל הרעות הבאות על המדינה אינן באות אלא בשביל צרתה. ואלמלא לא היה בעל ספר המדינה חושש לדברים יתירים היה אומר, אלו ואלו דברי אמת.

הסיפור "שלום עולמים" פורסם בכרך "סמוך ונראה" 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו