שני שירים שנכתבים כדי למחוק את עצמם

כל יצירה גדולה שואפת לפרוץ את גבולה, מושיטה ידיים לקראת משהו גדול ממנה. כך קורה ב"הדייג" של ייטס וסונטה מספר 18 של שייקספיר

שמעון זנדבנק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שמעון זנדבנק
ויליאם באטלר ייטסצילום: אי-פי
דיוקן של ויליאם שייקספירצילום: אי-פי

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ