ההגיגים המתישים של חוויאר מריאס

מריאס בספרו "התאהבויות" נותן לדמויות שלו להרהר לעומק בסוגיות של חיים ומוות. 
תובנותיו צורבות לעתים את הלב, ולפעמים הוא פשוט מתיש לגמרי

עינת טלמון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
עינת טלמון

התאהבויות
חוויאר מריאס. תירגמה מספרדית: יערית טאובר. הוצאת מודן, 316 עמ’, 92 שקלים

חוויאר מריאס הוא מהסופרים הספרדים הבודדים שזוכים לחשיפה נרחבת בקרב קהל הקוראים הישראלי, עם ספרו החמישי המתורגם לעברית, כבוד שהוא חולק רק עם חתן פרס ירושלים לשנת 2013, אנטוניו מוניוס מולינה. מריאס הוא בנו של חוליאן מריאס, מחשובי הוגי הדעות של ספרד במאה ה-20, ונמנה עם דור הסופרים בני זמננו שלאחר עידן פרנקו. איננו מצוידים עדיין בפרספקטיבה רחבה דיה להעריך את הספרות הנכתבת כיום בחצי האי האיברי, אבל דומה שהיא אינה בשיאה ומוציאה בעיקר רומנים היסטוריים שאיכותם לא אחידה. על הרקע הזה מריאס הוא אחד הקולות הבולטים בספרד כיום, ושמו נהגה בנשימה אחת עם פרס נובל. יש מבקרים המטיחים בו שהוא לא סופר ספרדי ושספריו בכלל תורגמו לספרדית. דומה שמריאס אינו חש צורך להצטדק על דבר, גם לא על כך שבחר לראשונה ב-40 שנות כתיבה בקול מְספר נשי, בניגוד להצהרותיו בנושא בעבר.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ