אלטרנטיבה לנרטיב האדיפלי בשירה העברית

שירה סתיו בוחנת את דמות האב ביצירתן של המשוררות רביקוביץ, וולך ואתר. היא מבקשת לראות בו לא רק סמל לחוק ולסמכות, אלא פשוט אבא

אברהם בלבן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אברהם בלבן

אבא אני כובשת: אבות ובנות בשירה העברית החדשה

שירה סתיו. הוצאת כנרת, זמורה־ביתן, דביר/ הקשרים, אוניברסיטת בן־גוריון בנגב, 383 עמ', 84 שקלים

רוב המבקרים שדנו בשיריה של דליה רביקוביץ תיארו את הדוברת בשירים אלה כדמות ילדותית, פגיעה וחסרת אונים, הכמהה אל אב שאינו יכול להיענות לה. בספרה החדש יוצאת שירה סתיו נגד הפרשנות האדיפלית הזאת, ומנסה להוכיח כי הדוברת בשירי רביקוביץ מסרבת לראות באב סמל תרבותי של סמכות ושל חוק, ומתעקשת לצייר אותו כמקור אפשרי של קירבה, הזדהות ואהבה. במלים אחרות, במקום תפישה סמלית של האב, חותרת רביקוביץ להציג את אביה כדמות בשר ודם. אותם דברים טוענת סתיו בהמשך גם באשר ליצירתן של המשוררות תרצה אתר ויונה וולך.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ