"העולם כל כך יפה, ואותי צדים כמו חיה"

ילדי המלחמה 1948-1944: ילדים מספרים על השואה

עורך: חנן אלשטיין. תירגמו: ענת זיידמן, 
חנן אלשטיין, פטר קריקסונוב, בני מר. הוצאת ספרי עליית הגג/ ידיעות ספרים, 389 עמ', 78 שקלים

כשפלשו הטנקים הגרמניים לעיר הפולנית טַרְנוּב היתה לִילָה מִיטְלֶר בת שש. "לא ידעתי מה זה גרמנים. המלחמה היתה בשבילי חוויה מרגשת. התלהבתי למראה הטנקים". ההתלהבות שככה עד מהרה, כשהילדה הקטנה נחשפה לאכזריותו השרירותית של הפולש. "את יותר מדי יפה, אנחנו לא צריכים יהודיות כל כך יפות", אמרו הגרמנים לאחת השכנות לפני שירו בה. בקיץ 1942 הוקם הגטו, ולילה זוכרת היטב את רוֹמלמן, התליין הנורא של הגטו, שהסתובב בכפפות לבנות, אימן את בנו בן השמונה בירי ביהודים, ונהג לומר לכל אחד מקורבנותיו "תסתובב, זה לא כואב". אם היתה זו אשה, היה אונס אותה קודם.