"אולי אלד קשת": ספר שמתהדר בשיגעון כמו אביזר ומתגאה בו

ספר הביכורים של הדס מזרחי מתמסר לנבכי ההזיה, הפרנויה והעצב. הקריאה בו משחזרת את המפגש עם השיגעון - על האטימות והתובענות שהוא מעורר ועל הנחמה שהוא מונע

עמרי הרצוג
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עמרי הרצוג

עורך הספר: עמיחי שלו

הדס מזרחי היא בוגרת התוכנית לכתיבה יוצרת באוניברסיטת תל אביב, וזה הפרט הביוגרפי היחיד שנכתב עליה על כריכת ספרה הראשון, "אולי אלד קשת". אולם הקריאה בספרה מאפשרת לשער שמזרחי סובלת מדיכאון ואולי מסכיזופרניה, משום שהוא עוסק בשיגעון ונכתב מתוך שיגעון. אני משתמש במלה הזאת משום שהיא חוזרת שוב ושוב בספר; המספרת מעירה על יונה וולך ש"היא היתה משוגעת וחקרה את השיגעון", וגם "אולי אלד קשת" מבקש לחקור את השיגעון. הוא חודר אל זרם התודעה שמתרחק מהריאליזם התבוני, המתפקד והנורמטיבי אל נבכי מחוזות ההזיה, הפרנויה והעצב חסר השיעור. "הגיהנום שלי קיים בהווה", כותבת מזרחי. "אני כותבת מתוך הגיהנום הפרטי שלי".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ