"הסיפור של הילדה האבודה": מה השתבש בסוף הסאגה של אלנה פרנטה

בכרך הרביעי והאחרון ברומנים הנפוליטניים של אלנה פרנטה העלילה דוהרת יותר מדי קדימה, תמונות שלמות נותרות כסקיצות ומה שנראה כמחווה אירונית לרומן למשרתות מזכיר באופן מדאיג רומן למשרתות. ולמרות זאת, לסופרת עלומת השם ולגיבורות שלה מגיעה פרידה חמה ואוהדת

איריס לעאל
איריס לעאל
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איריס לעאל
איריס לעאל

תירגם מאיטלקית: אלון אלטרס, עורך התרגום: מנחם פרי

ייתכן שהסאגה הנפוליטנית שכתבה אלנה פרנטה, 1,800 עמודים אינטנסיביים, שאפתניים, סוגרי חשבון ומדוקדקים כמו ראיות פורנזיות, עומדת בקנה המידה של הרומן הגדול של המאה ה–19, אותו תור זהב של הספרות שסדרות הטלוויזיה משחזרות בהצלחה אדירה כבר יותר מעשור; ואפשר דווקא שבכרך האחרון מארבעה, "הסיפור של הילדה האבודה", המודל של פרנטה הוא דווקא רומן למשרתות הבנוי לתלפיות, הטלנובלה של ימינו, שבה שאלות של מעמד חברתי, יחסי כוח מגדריים וניצחון הרוח על הגורל נידונות בקלות דעת. ייתכן גם שזהו אפוס פמיניסטי בעל כוח היפנוטי, ואולי זה בכלל ניסוי מזהיר בכתיבת ביוגרפיה — "אני בונה את העלילה על פרגמנטים של זיכרון", העידה פרנטה, שם בדוי — תוך סילוקו של הפרט המרכזי ביותר לצורה הזאת, זהותה של הכותבת, מהעין הציבורית.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ