"הסיפור של הילדה האבודה": מה השתבש בסוף הסאגה של אלנה פרנטה

תירגם מאיטלקית: אלון אלטרס, עורך התרגום: מנחם פרי

ייתכן שהסאגה הנפוליטנית שכתבה אלנה פרנטה, 1,800 עמודים אינטנסיביים, שאפתניים, סוגרי חשבון ומדוקדקים כמו ראיות פורנזיות, עומדת בקנה המידה של הרומן הגדול של המאה ה–19, אותו תור זהב של הספרות שסדרות הטלוויזיה משחזרות בהצלחה אדירה כבר יותר מעשור; ואפשר דווקא שבכרך האחרון מארבעה, "הסיפור של הילדה האבודה", המודל של פרנטה הוא דווקא רומן למשרתות הבנוי לתלפיות, הטלנובלה של ימינו, שבה שאלות של מעמד חברתי, יחסי כוח מגדריים וניצחון הרוח על הגורל נידונות בקלות דעת. ייתכן גם שזהו אפוס פמיניסטי בעל כוח היפנוטי, ואולי זה בכלל ניסוי מזהיר בכתיבת ביוגרפיה — "אני בונה את העלילה על פרגמנטים של זיכרון", העידה פרנטה, שם בדוי — תוך סילוקו של הפרט המרכזי ביותר לצורה הזאת, זהותה של הכותבת, מהעין הציבורית.