"אֵלִימְיָאוּ" של יהונתן גפן: החתולאי המזדקן שנהפך לחתול בלי להתמרד

איורים: אילנה זפרן, עורכת: עלמה כהן־ורדי

"אלימיאו", ספרו החדש של יהונתן גפן, עוסק בהזדקנות, בכפר ובהאטה. זהו סיפור יפה, אינטימי ונטורליסטי עד אימה. יש בו מינונים טובים של עדינות ופראות, הומור ומלנכוליה. הגיבור הוא מושבניק בודד ומקשיש, אליהו, שמלבד ספרים, חתולים ועצי הגינה לא נשאר לו כלום: "בערב אליהו היה מסתכל קצת בטלוויזיה ודי מהר ממלמל: קופסה טיפשה... אחר כך הוא היה יושב ליד המחשב... ודי מהר אומר לעצמו: 'עולם מטומטם...' וחוזר לקרוא את הספרים שהיו מונחים בערימה ליד המיטה שלו". בבדידותו הוא מטפח את חתולי הסביבה — מה שנדמה בהתחלה כמו עוד סיפור על קרבה וידידות. אלא שככל שנאספים בחצרו המוני חתולים מטונפים ומפורעשים, הולכת העלילה ומאפילה.