ליבת הציור

גבע, שהוא גם פסל בנפרד מהיותו צייר, מתייחס אל הצבע כאל חומר שיש לו צד פיסולי. והציור גם נקי מכל עודף תיאורטי ומתמסר לעשייה ויוקד מחיות

עוזי צור
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עוזי צור

עתר גבע – ''ציור'', גלריה גבעון, 
תל־אביב

נדמה שעתר גבע גייס למעשה הציור שלו, וזהו בהחלט מעשה, פעולה, ולא ציור בדרכים הרגילות, את ליבת הציור באשר היא, שהלבה של בטן האדמה בגירסתה הצבעונית כמו משמשת אותו בבואו לצייר. אל עיקר הבדים בתערוכה הוא מתייחס כאל ארץ בתולה שעל מרחביה הוא יוצק מאסות של צבעי דפוס במצב צבירה צמיגי ולא נזיל - ומכאן מתחיל תהליך יצירה שבו המקרה והיזום מתערבבים זה בזה. והוא מטיח, לש ונותן ליישויות הצבעים השונים לפעול זה בתוך זה ועל פני הבד, ואז שוב מתערב, מסייע, נוגע, מוסיף נוזלים וצבעים נזילים יותר ומתבונן בריאקציה שלהם עם אלו הסמיכים יותר. עד שהוא מניח לציור – וזהו תמיד הרגע המרתק בתהליך היצירה; מתי האמן נעצר ואומר לעצמו “עד כאן” – ומניח לציור להתעבות, להתקרש, להתייבש, להיסדק, להיבקע.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ