הפיסול כשיר הלל לַביתי

בתערוכה של הילה טוני נבוק הופך עולם החפצים הדוממים, המרכיבים את ה"מכונות" של השיגרה הביתית, למכונות חסרות שחר של יופי קר ואלגנטי

עוזי צור
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
עוזי צור

הילה טוני נבוק, “מקורות”, גלריה נגא, תל־אביב
ניחוח מתקתק ועדין של ניקיון ביתי אופף את תערוכתה המיוחדת של הילה טוני נבוק. מעשי הפיסול שלה הם שיר הלל לַביתי, לא במובנו האינטימי־משפחתי, אלא עולם החפצים הדוממים המרכיבים ומפעילים את ה"מכונות" של השיגרה הביתית, שהיו תחת ידיה של נבוק למכונות חסרות שחר של יופי קר ואלגנטי, של שימושיות שהומרה ביופי לשמו, נוסחאות של משקלים ואיזונים; של נפחים, צורות וצבעים, כמין חדר תצוגה ביריד מופרך של דומסטיקה משובשת בארץ צפון־מערב אירופית.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ