החומר שממנו עשויה שירה

שי אריק: ''כור'', גלריה זיז, תל־אביב
תחילתה של התערוכה הזאת, בעיני, היא בסופה של התערוכה הקודמת בחללה של גלריה ''זיז''. זו היתה תערוכה כמעט סודית, בת שבוע בלבד, שחיברה שני יוצרים, יונתן גירון וטמיר ליכטנברג למפגש פסגה של "בור תחתיות". זכיתי להגיע אל רגעיה האחרונים ואל רגעי לידתה של זו שאחריה (תוגת הסוף והתרגשות חרדה של התחלה). ראיתי את אביו של שי אריק סוחב לוחות גבס עצומים מהרחוב אל הגלריה במסירות אין קץ, מעשה שעורר בי התרגשות עצומה; אות לתמיכה הטוטלית של האב במעשה האמנות של הבן, עכשווי וחידתי ככל שיהיה.