ברלין על פי ארז ישראלי

העשייה האמנותית של ארז ישראלי עוסקת בטשטוש הגבול הפרטי והקולקטיבי שבין קורבן לקלגס, שבין קירבה להרעלה

עוזי צור
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עוזי צור

לא רחוק היום שבו יתפרסם מחקר אקדמי מקיף על משיכתו של דור שלם של צעירים ישראלים לברלין, לגרמניה, ובמיוחד של היוצרים והאמנים שביניהם. ואמנם, העשייה האמנותית של ארז ישראלי עוסקת בטשטוש הגבול הפרטי והקולקטיבי שבין קורבן לקלגס, שבין קירבה להרעלה, שהיו במינון גבוה יותר בתערוכתו הקודמת.

אני רוחש הערכה רבה לאמנים גדולים שאינם חוששים לעסוק בפאתוס, בדביק, בפתטי, בקרביים המדממים. חשוב שאמנים כתומרקין, קדישמן, גכטמן וארז ישראלי מתמודדים עם המובן מאליו לכאורה, כדי ליצור מהם בסוף מעשה אמנות שיהיה איקוני, שיהיה לסמל, גם אם בעלי הטעם הטוב יעקמו את אפם לנוכח תהליכי הביניים. לכן יותר משמעניינת אותי התערוכה הזאת, שיש בה יופי ועידון לצד גסות וחספוס, מסקרנת אותי תערוכתו הבאה של ישראלי - כאשר יתרחק עוד יותר מאותה "ברלין" ומעשה האמנות יעבור תהליכים נוספים של עיכול, הטמעה, הרחקה ועיצוב.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ